את "שבוע ירושלים", המותג החדש שבנתה עיריית ירושלים סביב יום שחרור ירושלים, חגגו השבוע בבית המשפט המחוזי – מרחק מטרים ספורים מבניין העירייה – בדרך מקורית. משפט ראש הממשלה נתניהו, הסאגה שספק אם תסתיים בימינו, חגג נקודת ציון בדיונים: הפוליטיקאי הראשון שהגיע אל דוכן העדים כדי לסייע לתביעה. היישר מניו־יורק הרחוקה, נכנס אל האולם שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן ותפס את מקומו בחוסר שביעות רצון בולט לעין. את המצלמות, שתקתקו בלי הרף, זה לא עניין.
על פניו, גלעד ארדן צריך להיות בורג מרכזי בסיפור שמנסה התביעה לרקום. הוא היה שר התקשורת בתקופה שרלוונטית מאוד לכתב האישום, ולמעשה היחיד שכיהן בתפקיד בפרק הזמן הרלוונטי – בשאר הזמן נתניהו עצמו מילא את התפקיד. אם, כפי הנטען בכתב האישום בנוגע לתיק 4000, נתניהו אכן פעל כדי להיטיב עם בזק של שאול אלוביץ', הרי שההוראות אמורות היו להגיע לארדן ולהתבצע על ידו.
אבל תיאוריה לחוד ומציאות לחוד. איננו זקוקים לתיק 4000 כדי לדעת שבחלק גדול מהמקרים, שמא נאמר הרוב, הפקידים הבכירים במשרדי הממשלה הם המוציאים והמביאים באמת, והשרים משמשים כפנים של המשרד וכחותמת גומי. אותם פקידים מנצלים את בקיאותם בפרטים ואת העבודה רבת השנים מול הגורמים בשטח, כמו גם עצלנות ופיזור קשב של השרים, כדי להוביל בפועל את המדיניות. במקרה שלנו, התביעה לא השליכה את עיקר יהבה על ארדן. מבחינתה שלמה פילבר, המנכ"ל שהובא במיוחד לצורך המשימה למשרד התקשורת, הוא קבלן הביצוע ואיש אמונו של נתניהו. ארדן הובא כדי לספק כמה התרשמויות קלות שיוסיפו לתמונה המלאה.
אך לא פוליטיקאי משופשף וחריף כארדן ייפול בפח. שר התקשורת לשעבר ידע היטב שעדותו תגיע לכותרות, הבין את הסכנה התדמיתית שאורבת לו, והלך בין הטיפות בשום שכל. מבחינה משפטית נטו והיחסים עם נתניהו והליכוד, העמדה הטובה ביותר שהיה יכול לתפוס היא "לא ידעתי, לא שמעתי". האשמה תתגלגל כולה לנתניהו ופילבר, והוא יישאר מחוץ למשחק בלי שהטיל רפש על יושב ראש הליכוד. כפוליטיקאי שנהוג לסמן אותו כמתמודד על ירושת נתניהו ביום שאחרי, זו עמדה שיכולה להיטיב עמו.
אבל מבחינת תדמיתית, הצגה של עצמו כשר חלש שהמהלכים הגדולים במשרדו נוהלו מעל לראשו אינה באה בחשבון. ארדן רצה להראות שהיה מעורב ואפילו הוביל את המהלכים במשרד התקשורת, אך בלי להפיל את נתניהו בפח. וכך אכן נשמעה העדות שלו במהלך השבוע, כאשר במיומנות מרשימה הצליח להלך בין המלכודות בלי להיתפס, כשהוא משאיר הן את ההגנה והן את התביעה וחצי תאוותן בידיהן.
מעורבות לא מאיימת של נתניהו
כשר התקשורת, ארדן ביקש להוביל את רפורמת השוק הסיטונאי, שבעיקרה נועדה לפתוח את התשתית האינטרנטית של בזק לתחרות. מדובר במהלך בקנה מידה עצום, שהיטיב מאוד עם אזרחי ישראל אך במקביל היה אסון קיומי לחברת בזק. על פי כתב האישום, בעלי בזק שאול אלוביץ' היה מוכן לעשות כל שנדרש כדי לעצור את הרפורמה או לפחות לרכך אותה. השוחד, כך על פי כתב האישום, שהציע לנתניהו היה שיפור הסיקור של נתניהו והליכוד באתר וואלה שבבעלותו. מבחינת ארדן בעדותו, לא היה לתזה הזאת שום סימן בעבודת המשרד השוטפת.
ארדן הכניס את השומעים אל העולם הסבוך, האפלולי לעיתים, של עבודת משרדי הממשלה מול גורמים רבי עוצמה. "כששר או מחוקק עומד לעשות משהו שלתחושת בעל העסק הוא נגדו, זה לגיטימי להיאבק", אמר לשופטים. "התופעה שאנשים בעצמם או על ידי מי שעובד אצלם מעבירים רמזים שהם יתלוננו – זו תופעה שחוויתי. אבל אני מתעלם ופועל לפי מה שנכון לדעתי". זו התחושה שהעביר ארדן לכל אורך עדותו: העברת רפורמות שפוגעות במונופולים חזקים כמו בזק כרוכה בלחצים והפחדות, שכאשר בוחנים אותם במעבדה הסטרילית של בית המשפט הם עלולים להדיף ריח מעט קלוקל. דבר חריג, בכל אופן, אין כאן.
לגופו של עניין, ארדן לא הכחיש לחלוטין מעורבות של נתניהו. הוא תיאר את עצמו כמי שיזם והוביל את הרפורמה, ובעקבות כך גם היה נתון ללחצים רבים ולרמזי איומים מהנהלת בזק והבעלים. בתחילה הגיעו טענות בשמם באמצעות שליחים שונים על כך שארדן "לא מקשיב לבזק". ארדן השיב שהוא מקשיב, אלא שיש הבדל בין להקשיב ובין לקבל. אחרי גל התלונות הזה, ארדן מתאר שאכן הנושא עלה על ידי ראש הממשלה נתניהו בשולי פגישה שערכו, כאשר האחרון שאל אותו אם הוא שומע את הטענות של בזק. סגנון השאלה עשוי לרמוז על פנייה של אלוביץ' לנתניהו בעניין, אך ארדן העיד כי מלבד שאלה לא מאיימת זו הוא לא שמע עוד מנתניהו מילה וחצי מילה בנושא.
מנקודת שיפוטו של ארדן, כפי שבאה לידי ביטוי בעדות, לא היה בפנייה הזאת עניין חריג. לדבריו, זו לא הרפורמה היחידה שהעביר כשר בממשלת נתניהו, ובמקרים רבים ראש הממשלה ניסה להתערב ולשנות פרטים מסוימים במסגרת המהלך. זו תמצית הריקוד על שתי החתונות של ארדן בעדותו – מבחינה משפטית הוא לא הפיל את ראש הממשלה, ומבחינה תדמיתית הוא הציג את עצמו כשר בעל עמוד שדרה שאינו נמנה על מלחכי פנכתו של נתניהו.
העדות של ארדן המשיכה לעוד שתי נקודות, אחת מהן קרובה יותר לגרסת ההגנה והשנייה מסייעת לתביעה. במסגרת התגוששות הענקים בין משרד התקשורת לחברת בזק, חשב ארדן לכרוך את קידום רפורמת השוק הסיטונאי בנושא אחר שהגיע לשולחנו והיה חשוב מאוד לאלוביץ'. באותם ימים ביקש אלוביץ' לרכוש את חברת התקשורת yes ולמזג אותה עם בזק שכבר בבעלותו. עסקה בסדר גודל כזה, בין שתי ענקיות תקשורת, דורשת אישור רגולטורי של הממונה על ההגבלים העסקיים. ארדן חשב שנכון יהיה לעכב את האישור עד להשגת שיתוף פעולה מלא מאלוביץ' בעניין רפורמת השוק הסיטונאי.
על פי כתב האישום, גם בעניין הזה התערב נתניהו לטובת אלוביץ', כחלק מעסקת השוחד ביניהם. אולם כשנשאל ארדן על העניין הוא לא הצליח לדלות מזיכרונו שום ניסיון של נתניהו לזרז את אישור העסקה. את החיצים הפנה לכיוון אחר לגמרי: ארדן סיפר כי כעס באותה העת על הממונה על ההגבלים העסקיים, שהחליט לאשר את העסקה ונטרל את המנוף שהיה בידי שר התקשורת. גם בשיחות שניהל עם אלוביץ' באותם ימים, העיד, לא עלה שמו של נתניהו.
הפרקליטות תצטרך להתאמץ
כהונתו של ארדן במשרד התקשורת לא ארכה זמן רב. על פניו, היה זה לטובתו. בשנת 2014 עזב גדעון סער באופן מפתיע את החיים הפוליטיים, והותיר מיותם את משרד הפנים שבו כיהן כשר. נתניהו הציע לארדן את המשרד, מה שנחשב לקידום בסולם הדרגות. ארדן החליט לקחת את ההצעה למרות שהיה מושקע כל כולו בתהליכים שהוביל במשרד התקשורת, אך התעקש מול נתניהו שיניח לו להשלים את המהלך של רפורמת השוק הסיטונאי לפני שיעבור למשרד הפנים. נתניהו סירב, בהחלטה שהכעיסה את ארדן על פי עדותו. ניתן לפרש זאת לחיוב, כדרישה של נתניהו שמשרד הפנים החשוב יאויש בהקדם. אך אפשר לפרש זאת כפי שמפרשים בפרקליטות: נתניהו רצה להיפטר מארדן שהפריע לו להגשים את האינטרסים של אלוביץ', ולתפוס את התפקיד במקומו. מבחינת הפרקליטות, ההחלטה הזאת, לצד פיטורי המנכ"ל אבי ברגר והחלפתו בשלמה פילבר עוד קודם לכן, הם עוד עדות לעסקת השוחד בין נתניהו לאלוביץ'.
הצוהר שפתח ארדן להתרחשויות הפנימיות במשרד התקשורת סביב רפורמת השוק הסיטונאי לא העניק אומנם ראיה חותכת לאף אחד מהצדדים, אך נתן לאזרח הפשוט שאינו מכיר את הדינמיקה הממשלתית פרספקטיבה נכונה. כאשר כל החלטה משליכה על מיליארדי שקלים, המלחמות והיצרים מרקיעים שחקים. הגבולות האפורים שבין הידברות ומשא ומתן ובין עסקאות שנופלות תחת הכותרת שוחד והפרת אמונים הם מטושטשים משנדמה לנו. בין נתניהו הפוליטיקאי הממולח בישראל לנתניהו הנאשם שעלול לרצות עונש מאסר מפרידים כמה צעדים קלים, שהפרקליטות תצטרך להתאמץ מאוד כדי להוכיח אותם בבית המשפט. ההצהרה הדיכוטומית "שוחד, מרמה, הפרת אמונים" טובה אולי להפגנות קריים מיניסטר, אך מובהקת וחד־משמעית הרבה פחות בחיים האמיתיים.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***