ילדים זה שמחה

פרשת במדבר טורחת לפרט לנו את מניין בני ישראל לשבטיהם ולמחנותיהם. רש"י מבאר לנו: "מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה... כשבא להשרות שכינתו עליהם – מנאם" (במדבר א, א). משה רבנו אינו מסתפק בכך אלא מוסיף ומברך את ישראל: "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים" (דברים א, יא). בהפטרה לפרשתנו מבשר לנו הנביא הושע כי לעתיד לבוא "והיה מספר בני ישראל כחול היום אשר לא יימד ולא ייספר" (הושע ב, א). בימינו ניתן להיווכח בתחילתה של התגשמות הנבואה: ריבוי הילודה בארץ הוא מהמרשימים בעולם. שיעור הפריון בישראל עומד על 3.1 ילדים לאישה. זהו הנתון הגבוה ביותר בקרב המדינות המפותחות, שהממוצע בהן עומד על 1.7 ילדים לאישה. הצפי הוא כי בעוד כארבעים שנה מספר התושבים בארץ יוכפל ביחס למספרם היום. משפחה מרובת ילדים זוכה לתואר "משפחה ברוכת ילדים". אך האם כולם מזדהים עם תואר זה? מתברר שלא.

"הדבר הכי משמעותי שאדם יכול לעשות הוא להביא ילד אחד פחות לעולם", "האקט הפטריוטי בימינו הוא לעשות שני ילדים ולא יותר" – כך כותבים בימינו מומחים, פרופסורים ואנשי אקדמיה. חדשים לבקרים נוכל לפגוש מאמרים החותרים לביסוס הטענה כי ריבוי הילודה, כפי שהוא כיום במדינת ישראל, מוביל אותנו לאסון. "כשאני מביט קדימה אני רואה עתיד שחור משחור", תיאר אחד הכותבים הנ"ל. הם מנמקים זאת בטיעון הבא: "בארץ יש גידול של 2% באוכלוסייה הישראלית מדי שנה. זה אומר שישראל חייבת להגדיל מדי שנה את מספר הכבישים, את מספר המיטות בבתי החולים, את מספר כיתות הלימוד ואת מספר השופטים ב־2% רק כדי להישאר במקום ברמת השירותים שלנו. בפועל, חלק גדול מהתשתיות גדל בפחות מ־2% בשנה, מה שאומר שישראל מידרדרת והולכת ברמת השירותים שלה מדי שנה... - משבר הדיור, העומס בכבישים, הצפיפות בכיתות והפגיעה באיכות החינוך, הזיהומים בבתי החולים והצפיפות הבלתי נסבלת באתרי הטבע".

הפרנסה לפי הטף

אין ספק שטענה זו מצביעה על בעיה אמיתית, וכי המדינה חייבת להתעשת ולהתאים את השירותים שהיא מעניקה לגודל האוכלוסייה הקיימת והעתידית. האם הפתרון לכך הוא הקטנת הילודה? על פי הניתוחים של גדולי הדמוגרפים, נראה כי זהו הפתרון הגרוע ביותר. אי אפשר להתעלם מאתגר הילודה של העם היהודי אל מול הערבים בתוך מדינת ישראל. אומנם הדמוגרפים כבר מבשרים לנו כי הילודה היהודית והערבית השתוו זו לזו, אולם גם נתון זה רחוק מאוד מלבשר לנו על סיומה של מערכה זו. בעיית המסתננים והעולים שאינם יהודים מכבידה גם היא על השאיפה לנוכחות יהודית משמעותית. מומחים טוענים כי כדי לשמור על זהותה היהודית של המדינה אנו חייבים רוב יהודי מוצק של 80% - מספר שאנו עדיין רחוקים ממנו וחייבים לשאוף אליו.

פרט לחשבון של היעילות והפרקטיקה, זוהי קודם כול שאלה ערכית. ריבוי ילודה הוא בעל משמעות רוחנית עליונה. הגמרא (עבודה זרה ה, ב) אומרת כי "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף". חז"ל מלמדים אותנו כי בעצם העובדה שנולד ילד נוסף יש תרומה חיובית לעולם. ערך הילודה נתפס גם בהלכה כערך חשוב ממדרגה ראשונה, הדוחה מפניו ערכים אחרים. האם מותר להימנע מהבאת ילדים לעולם רק מפני חששות מקשיים כלכליים עתידיים? פוסקים רבים קובעים כי מניע כגון זה משקף פגם באמונה, וכי בשל החשיבות העצומה שיש לריבוי של עם ישראל אין להיכנס לחשבונות הללו (עיין באגרות משה אבן העזר ח"ד סי' לב אות ג; מנחת יצחק ח"ג סי' כו; משנה הלכות ח"ה סי' רי; ציץ אליעזר ח"ט סי' נא שער ב).

יתר על כן, הרבי מלובביץ' זצ"ל מלמדנו (עיין שיחת אור לכ"ד טבת תשמ"א) כי הוספת חיים לעולם אינה מכבידה אלא אדרבה, היא עצמה מביאה בסופו של דבר סיוע ממרומים להגדלת הרווחה והפרנסה. את התלונה על הצפיפות המרובה הצפויה כבר חזה המדרש, ונתן על כך את המענה הבא (תנחומא צו, פר' יב): "לעתיד לבוא כך אני עושה בציון... הם עתידים לומר 'צר לי המקום גשה לי ואשבה'. מה אני עושה להם? אני מרחיבה, שנאמר: 'הרחיבי מקום אוהלך'". המדרש אינו מבאר לנו כיצד תתבצע הרחבה זו, אולם הוא נותן לנו הבטחה שהדבר בהחלט אפשרי. גם אם לא מדובר בסיוע על־טבעי, מובטחים אנו כי מאמצינו בהתמודדות עם אוכלוסייה מרובה אמורים לשאת פרי.

לצאת אל המרחבים

ברמה הפרקטית, מהו אם כן הפתרון להתמודדות עם פיצוץ האוכלוסין הצפוי? נביא כאן שלושה פתרונות שהעלו הדמוגרפים לסיוע בהתמודדות עם הבעיה:

ראשית, יש לציין כי נראה שהקביעה שאנו קרובים למיצוי מקסימלי של השטח במדינה ספוגה בתפיסה פוליטית. סבורים הם לראות בשטחי יהודה ושומרון מקומות שנועדו עבור מדינה אחרת, ועל כן הם אינם מביאים אותם בחשבון. למעשה, חבלי ארץ הללו, המוגדרים אצלם בתור בעיה, יכולים לשמש כאן כפתרון.

מעבר לכך, יש לתת את הדעת לכך שאחוז השטח הבנוי כיום במדינה הוא 5.6% בלבד, כך שלא חסרים שטחים פתוחים שניתן לבנות עליהם. המציאות היא שכמחצית מהאוכלוסייה הארצית מצטמצמת לגוש דן - שטח שגודלו פחות מ־15% משטח המדינה. מדיניות חכמה של פיזור האוכלוסייה במידת האפשר, בצד בניית מוקדי מגורים אחרים בארץ מלבד הקיימים היום (דוגמת הנגב, הבקעה, הגליל והגולן), יפחית במידה ניכרת את העומס שחיים בו חלקים נרחבים מתושבי המדינה.

פתרון נוסף הוא להגדיר אחרת את הבעיה. לא היקף האוכלוסייה הוא שיצר אותה, אלא המחסור בתכנון נכון ובהתארגנות מראש. ניתן להביא כדוגמה את מנהטן, אחד מרובעי העיר ניו יורק שבארצות הברית, ואת המטרופולין של טוקיו שביפן. אלו הם מקומות צפופים ביותר, ואף על פי כן הם מסודרים ומאורגנים להפליא, באופן שמאפשר לעיר לתפקד באופן מצוין. ההתייעלות של מדינת ישראל לנוכח ריבוי האוכלוסייה היא רק שאלה של זמן, וככל שנשכיל להיות יעילים יותר וזריזים יותר בבניית מערכות מותאמות, כן ייטב לנו.

הפתרון האחרון שנציע כאן הוא זה הסובר כי הוא יבוא מאליו בכל מקרה. התחזית הצופה קטסטרופה דמוגרפית נשענת על ההנחה הרעועה שמה שיש כיום הוא גם מה שיהיה בעתיד. מכיוון שכיום כבר ברור שזוהי הנחה שגויה, הרי גם ברור שכל מה שנשען עליה נידון לכישלון. מומחים טוענים כי אנו על סף מהפכה טכנולוגית שתשנה את חיינו ללא הכר. בעתיד הלא רחוק מתעתדים לפרוץ לחיינו כלי הרכב האוטונומיים שישנו את כל מערך התחבורה, וכך גם הבינה המלאכותית והמחשוב הקוונטי שישכללו את חיינו ויהפכו תחומים רבים ליעילים הרבה יותר. גם בתחום התזונה צפויים שינויים מפליגים, ועוד היד נטויה למהפכות בתחומים רבים נוספים.

לסיום, ראוי לזכור את מנהגו של דוד בן־גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון, שנתן מענק מיוחד ומכתב אישי לכל אם שזכתה להביא לעולם עשרה ילדים. כמו כן, בל נשכח גם את מילותיו של שיר הילדות שעליו גדל דור שלם:

"ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה...

תביאו שישה, תביאו שבעה, תביאו שמונה ילדים

זאת לא בדיחה, הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים

תביאו תריסר, ולמה לא ח"י?

תביאו עשרים ילדים, א־לוהים כבר ייתן, הסעד גם כן, מה שצריכים ילדים".

הכותב הוא חוקר במחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה בתוך מרכז תורה ומדינה

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)

***