רועי שרון, הפרשן הצבאי של 'כאן 11' מתאר בשיחה עם ערוץ 7 את סוגיית הטרור היהודי, מה אופיים של אלו שהלכו בדרך הזו, על פרשת עמירם בן אוליאל והקשר לטרור הערבי, כל זאת לרגל הוצאת ספרו החדש "וְאִנָּקְמָה - סיפורו של הטרור היהודי".
שרון פותח בהגדרה לטרור, כפי שטבועה בחוק: "ההגדרה של טרור מאוד ברורה, גם בחוק וגם במילון: לפגוע באנשים בפעולה אלימה על רקע אידאולוגי. חטיפה ורצח של נער פלסטיני, הם עושים את זה על רקע פלילי? לא. זה קורה רק כי הוא פלסטיני. זה טרור. כל המקרים בספר עונים להגדרה הזו, במקרה אלו את הדברים האלה הם גם יהודים".
בשאלה האם הריסת בתי מחבלים יוצרת הרתעה, טוען שרון שבהשוואה לטרור היהודי: "אני לא חושב שנכון להרוס בתים של מחבלים יהודים, כי המטרה בהריסת בתים של מחבלים פלסטינים זה ליצור הרתעה. ואחד ההבדלים הוא שמחבל פלסטיני מקבל תמיכה ומחלקים סוכריות בכפר, במקרה של טרור יהודי אתה רואה את הדחייה של הסביבה הקרובה, של הרבנים, של נבחרי הציבור. לכן אם תהרוס בית של טרוריסט יהודי לא עשית בזה כלום".
לעניין אופי האנשים שעליהם מספר שרון בספרו הוא טוען: "כל האנשים שאני מדבר עליהם בספר הם בשוליים של החברה. זו לא המחתרת היהודית של שנות ה-80 שהייתה השַׁמְנָהּ וְסָלְתָּהּ של הציונות הדתית. שם אחרי שם אתה רואה שאלו אנשים שלא הסתדרו בחיים. זה לא הספר שמספר את סיפורה של הציונות הדתית, אפילו לא של נוער הגבעות. חשוב להגיד את זה".
על סוגיית השימוש בעינויים ככלי להוצאת הודאה אומר שרון: "הדיון הראוי זה האם להשתמש בעינויים כלפי פצצות מתקתקות. לגיטימי לשאול האם הראיה הוצאה ממנו באופן חוקי או לא חוקי, אבל מי שמכיר את פרטי החקירה והשחזור המלא יודע בבירור שהוא רצח. יש מחלוקת על האם הוא היה לבד, אבל הראיות די חד משמעיות בסיפור הזה. אני מפרט על זה בפרק שלם בספר".