לפני 56 שנה שבנו לירושלים. 19 שנה לאחר הקמת המדינה, וכ-2000 שנה לאחר שגלינו מארצנו – חזר עם ישראל אל אורו של עולם, אל העיר בה דוד חנה, ואליה נשאו כל הדורות את עיניהם וליבותיהם.
השיבה לירושלים אינה רק שיבה גיאוגרפית ומדינית. עיקר השיבה לירושלים הוא שיבה אל זהותנו, שירושלים תמיד חושפת אותה ומזכירה לנו מי אנחנו. לא במקרה השמחה שאחזה בעם ישראל כולו, מהקצה החרדי הקיצוני ועד לקצה הכביכול כפרני ומרוחק – כולם נסחפו ברגשות ההלל וההודיה על הנס הגדול שהתגלה אז, כשהר הבית בידינו, וקול השופר נשמע בכותל המערבי ובקע את הלבבות.
לא במקרה הפך יום ירושלים בשנים האחרונות ליום שמצד אחד הוא ממלא אותנו עוז ותעצומות, והאהבה הגדולה של עם ישראל לזהותו היהודית, לתורתו ולמורשת אבותיו באה לידי ביטוי בנהירה הגדולה לירושלים, ומצד שני ליום שאויבי ישראל קוראים עליו תגר ומנסים להשבית את השמחה שלנו בו. באינסטינקט חייתי מבינים אויבינו שככל שנאחז בירושלים, ככל שנדבק בה באהבת עולם, כך נהיה חזקים יותר, איתנים יותר, מאוחדים יותר ונכונים לעמוד יחד מול כל אתגר.
דוד המלך אמר בתהלים: "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים. ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". הגמרא בירושלמי לומדת מכך: "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים". השימוש הרווח בדברי הגמרא הזו הוא מעין דרש: בירושלים אין מחלוקת, כל ישראל חברים זה לזה, והאמת שמחברת את כולנו מתגלה ומופיעה. זו בוודאי אמת, אבל פשט דברי הגמרא הוא אחר: בירושלים כולנו עולים מדרגה רוחנית. בעוד בכל הארץ ישנו הבדל בין 'חברים' – כינוי לתלמידי חכמים – לבין עמי ארצות, ירושלים עושה את כל ישראל חברים, בעלי מדרגה רוחנית עליונה, עד כדי כך שפירות שנקנו בכל הארץ ולא ידוע אם הופרשו מהם תרומות ומעשרות דינם הם 'דמאי' ויש לעשרם מחמת הספק, ואילו בירושלים אותם הפירות יהיו בחזקת מעושרים וכשרים. שני הפירושים אינם סותרים זה את זה, ובעצם האחד עומד בעומק השני: ירושלים מחברת את כולנו, מגלה את האחדות הגדולה של עם ישראל – והיא עושה זאת על ידי כך שהיא מרימה את כולנו לגובה האמיתי שלנו, ומגלה לנו את נשמתנו.
לכן, יום ירושלים נחוץ לנו כל כך, כמו אויר לנשימה. מאז הקמת המדינה, וביתר שאת בשנים האחרונות, מנסים גורמים זרים להשכיח מאיתנו את נשמתנו, את זהותנו היהודית. הם מנסים לגרום לנו לראות במדינה שהקמנו מדינה ככל המדינות, ובעם ישראל – עם ככל העמים. לאחר יום העצמאות, בו חגגנו והודינו על גאולתנו ועל פדות נפשנו – ביום ירושלים אנו שואבים מים בששון ממעייני הישועה. אנחנו נזכרים ומתמלאים בכל ליבנו בערכים שעבורם הקמנו את המדינה הזו, שעליהם חלמו כל הדורות ושדחפו את דורות החלוצים החולמים והלוחמים למסור את נפשם על ההתיישבות והחקלאות, הביטחון והכלכלה. כל הדרכים והשבילים מובילים אותנו לירושלים, ובה כולנו, כאיש אחד בלב אחד, מתמלאים כוח ובהירות לקראת המשך הדרך.
כתושב עיר דוד וכחבר בכנסת ישראל שבירושלים, אני מבקש להזמין כל אחד ואחד מכם לבוא אל עיר הבירה שלנו, עיר הנצח, לרקוד ולשמוח בשמחתה של ירושלים ביום ירושלים, יחד עם כל עם ישראל.
יום ירושלים שמח!