מחאת הרופאים נגד הרפורמה
מחאת הרופאים נגד הרפורמהצילום: Evgeny Reider

ג׳ (השם המלא שמור במערכת), ממובילי מחאת החלוקים הלבנים ומחאת הרופאים הצבאיים (הגופים המאגדים את הרופאים המתנגדים לרפורמה משום שתפגע במערכת הבריאות ובצבא), מתאר בשיחה עם ערוץ 7 את המקום שאליו הגיעה מחאה, האם היא מובילה או מובלת בידי האופוזיציה, איזו שאלה מפצלת את המוחים ומה לשיטתו יהיה הריפוי המתבקש למדינת ישראל.

ג׳ פותח בתיאור המצב הקיים של המחאה, כמעט 20 שבתות מההפגנה הראשונה בקפלן: "יש התפזרות של המחאה. היא התחילה בצורה מאוד ממוקדת כנגד הרפורמה המשפטית, שתפסה את הציבור הליברלי לא מוכן והיה פה סוג של טיפול בהלם. הכל רץ מאוד מהר והרגשנו שיש אמירות מאוד קשות מכל הצדדים. לקח למחאה זמן להתארגן ולרכז סביבה אנשים, כי בהתחלה לא כולם הבינו המשמעויות של הרפורמה. כשההבנה חילחלה התחלנו לראות מאסות של אנשים מגיעים".

בנושא הנהגת המחאה, אומר ג': "מפלגות האופוזיציה לא מנהיגות את המחאה. אין גוף ספציפי או הנהגה סצפיפית. אני כחלק ממחאת הרופאים לא קיבלנו שום הנחייה ושום הכוונה כללית מלמעלה".

"השד יצא מהבקבוק. בשלב שהגענו אליו, גם בהינתן רפורמה בהסכמה, המחאה לדעתי לא תיפסק, אלא תשנה פנים. אני בעד רפורמה בהסכמה רחבה שתכלול הגבלות על כוחו של בג"צ. כי אם רוצים להמשיך הלאה אי אפשר שצד אחד ייצא מובס. אם קורה משהו במדינה שגורם לציבור שלם להרגיש שהוא מודר ממנו, זה המצב הכי גרוע", אומר ג'.

מחאת הרופאים בקפלן
מחאת הרופאים בקפלןצילום: Evgeny Reider

ג' מסביר על התפיסות שמוליכות את הציבור הליברלי בתמיכה במחאה, לצד התפיסות המובילות כיום, שהן כפועל יוצא מהמצב הקיים: "אדם חילוני ליברלי רואה את השחיקה של מודל צבא העם, של מודל המילואים, השקעה מאסיבית בציבורים לא יצרניים, והקצנה לאומנית ודתית וכעת הציבור הזה התעורר לנגד הדבר הזה. השיח בתוך אנשי המחאה הוא שמזל שהתעוררנו, כי עוד 15 שנה היה מאוחר מדי".

"שתי תפיסות: או שנכתוב חוזה חברתי חדש, מהי ישראל, מה קורה בכל נושאי זכויות הפרט והמיעוטים, איך אנחנו מאגדים את העם הזה מחדש בצורה שכולם יכולים לחיות יחד. תפיסה שנייה: הפסדנו. אנחנו לא באותה קטגוריה מבחינה דמוגרפית עם החרדים והדתיים. מכיוון שהמצב הקיים לא מכבד את מי שאנחנו, לכן אנחנו נהיה מגזר. כמו שיש מגזר חרדי ודתי, ככה אנחנו גם מגזר ככל המגזרים. המגזר החילוני ליברלי שיש לו דרישות וכוח משלו. זה נורא עצוב בעיני כי זה מפרק את הסיפור הישראלי לשבטים", מסכם.

"אני לא חושב שהציונות הדתית מבינה את עוצמת השבר והחשש שיצרה הממשלה הזו עם הרפורמה המשפטית. האירוע הזה באמת בעל יכולת לפרק את החברה הישראלית".

בשאלת תמונת הניצחון של המחאה, איך תראה בעיניו ומה יגדיר אותה, אומר ג': "הצלחת המחאה תהיה, בין היתר, בארגון מחדש של הנהגת השמאל מרכז בישראל. אני מקווה שחלק מראשי המחאה יתפסו בשנים הקרובות את ההנהגה מבחינתי. אין המון מפגשי עומק בין אנשים כמו שאנחנו מנסים לעשות בסיפור המשותף. אני שומע הרבה פעמים את הטענה שאנשי המחאה לא מבינים את הצד השני. ישאל כל אחד ואחת, גם קורא ערוץ 7, אם הוא בעל חשיבה מונוליטית או שמסוגל לחשיבה מורכבת. זה נכון לכל ציבור. במיוחד עכשיו עם החלוקה בין ערוץ 14 ו-13 וההתכנסות סביב מדורת השבט. אין בכלל הכרח שאדם יצטרך לחשוב בצורה ביקורתית על הדברים שמשודרים לו בטלוויזיה".

"המחאה מגוונת. נכון שהרוב הוא שמאל ליברלי אבל אני רואה ימין רך ומזרחיים. היו הרבה מאוד אנשי ימין שהיו יכולים להזדהות עם המחאה אבל המסרים שעולים שם צורמים להם ואני מבין אותם, אך זוהי לא מחאה רק של תל אביבים ואני מציע לכל אדם לבוא לראות את זה בעיניים שלו."

לגבי ההתנתקות, ג' חושב שזה אירוע קשה, אבל חלק מהתבגרותה של מדינה: "אנחנו דמוקרטיה צעירה מאוד שמתעצבת ולומדת עם הזמן. הטראומות שעוברת מדינה מעצבות אותה למה שהיא. היום הציבור הדתי לאומי רואה את היחס למחאות ומשווה לתקופת ההתנתקות, ואני מבין את הרגש הזה של חוסר צדק".

חוסמי הכבישים של אז טופלו ביד קשה. הפגנות המחאה נגד ההתנתקות
חוסמי הכבישים של אז טופלו ביד קשה. הפגנות המחאה נגד ההתנתקותצילום: נתי שוחט, פלאש 90

"עמדתי בצד הימני של המפה בהפגנות נגד הסכמי אוסלו ואני זוכר את התחושה הציבורית שהכל הולך לקרוס ולא שומעים את מה שיש לנו להגיד. זה מה שאני חושב שיש גם פה. מתוך הכאב של הצדדים ניתן יהיה לכתוב את הסיפור הישראלי החדש. עם זאת, אני חושב שההבדל פה הוא שההתנתקות, עם כל הכאב, הייתה פעולה מדינית-ביטחונית לגיטימית. לא שבירה של כללי המשחק. אותו הריבון שאישר את בניית הגוש הוא גם הריבון שפינה אותו".

ג' מסביר מדוע הוא מוצא הבדל בין המחאות: "לעומת זאת, שינוי משטרי חוקתי שישפיע בצורה כל כך דרמטית על היכולת לקיים בכלל בחירות חופשיות בפעם הבאה, מקובל שיהיה ברוב גדול. לכן בעיני יש הבדלים גדולים מאוד בין המקרים. אותו דבר אם הייתה קמה פה ממשלת שמאל קיצונית שהייתה מקבעת שינויים מרחיקי לכת בתחומי דת ומדינה, הייתי מבין אם הייתה קמה התנגדות מצד ימין".

בנושא ההפיכה המשטרית של אהרון ברק בשנות ה-90, כטריגר לכל הסיפור הנוכחי, אומר ג': "אפשר להתווכח על האם אהרון ברק עשה הפיכה משטרית. הכנסת נתנה לבית המשפט את הכוח הזה והם ידעו על מה הם חותמים. מרידור אומר את זה. האם בית המשפט השתמש בסיפור הזה תמיד בחכמה? לא. לדוגמה, בית המשפט לא היה צריך להתערב בחוק הגיוס. אבל בדיוק בגלל זה אנחנו צריכים לכתוב מחדש את הסיפור הישראלי ואת ההסכמות בינינו. אני מאוד בעד שפוליטיקאים יבחרו שופטים. זה הדבר הנכון, אבל זה לא יכול להיות בשליטת הקואליציה בלבד, אלא בהסכמות רחבות בין הקואליציה והאופוזיציה. יש לעשות מגוון צעדים מחברים בכיוון הזה".

אסתר חיות ויצחק הרצוג
אסתר חיות ויצחק הרצוגצילום: Photo by Olivier Fitoussi/Flash90. קובי גדעון/ לע"מ

ג' מסיים את השיחה איתנו בקריאת הכיוון שהוא רואה לנכון: "אני שואל את הקוראים של ערוץ 7 שכל כך כועסים על בית המשפט. האם אנחנו רוצים עולם שאין בו זכויות אזרח? עולם שאפשר להעביר בו כל חוק ואין מי שיעצור ויאמר: רגע, יש פה מיעוט שנפגע. אנחנו רוצים עולם שחופש הביטוי בו לא מובן מאליו? אם אתה חושב שהמטוטלת זזה לצד אחד יותר מדי, אי אפשר לקחת אותה חזרה לצד השני ולדרוס בדרך כל כך הרבה. אנו חייבים לכתוב חוזה חברתי חדש לכולנו".