בימים אלו אנו מציינים 56 שנים לנס איחודה של ירושלים. נצחון המלחמה בכללו היה נס אדיר, ושחרור ירושלים, עיר הקודש והמקדש- נס על גבי נס.
מאז, ברוך ה', גדלה העיר והתפתחה: "ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו" (תהלים קכב, ג). נבנו בה שכונות חדשות- לצפון, לדרום, למזרח ואף, מעט, למערב. ירושלים הבנויה, אומנם ללא בניין המקדש, אבל עם בניינים, דירות, חנויות- אשרי עין ראתה כל אלה. ברוך ה' יש לנו עיר בנויה, אך מה הופך עיר למאוחדת? האם היא חוברה לה יחדיו?
על המילים "כעיר שחוברה לה יחדיו" דרש רבי יהושע (בירושלמי חגיגה) "עיר שעושה את כל ישראל חברים". במשמעות הפשוטה, עיר שעושה את כל ישראל נאמנים על הטהרות בזמן הרגלים. אבל, במשמעות העמוקה- ירושלים היא עיר שמחברת, לוקחת אוסף של אנשים פרטיים ושונים והופכת אותם לדבר אחד, מאוחד.
ירושלים מאחדת את עם ישראל. ראשית, מפני שהיא סמל שסביבו מתלכדים הכל. עצם העובדה ששלוש פעמים בשנה אנו מחוייבים לעלות אליה הופכת את ירושלים למושא חלומותינו וחלומותיהם של דורות רבים.
אך מעבר לכך, ירושלים היא עיר שאמורה להפוך את עם ישראל לחברים, ברמה האישית, אחד של השני. הגמרא ביומא (יב.) אומרת שירושלים לא נחלקה לשבטים. ברמה ההלכתית, משמעות אמירה זו היא שאין אף יחיד או שבט שיכול לטעון לבעלות על ירושלים, אין אף אדם מישראל שיכול לטעון שירושלים שייכת "לאבא שלו". אין נחלות בתוך ירושלים- השבטים גרים וחיים אחד עם השני. אין אזור שמוגדר ליהודה ואזור שמוגדר לראובן.
כאשר אדם חי בשכנות לאדם אחר מטבע הדברים לאט לאט הוא מתחבר אליו. "ירושלים לא נתחלקה לשבטים" הוא הוא אחד המנועים שהופכים את ירושלים לעיר שעושה את ישראל חברים, כפשוטו, חברות אישית בין אנשים משבטים ורקעים שונים.
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מדאיגה. יותר ויותר אנו רואים את ירושלים, עירנו המאוחדת נחלקת לשבטים. הרב עדין שטיינזלץ גדל במשפחה חילונית קומוניסטית בלב ליבה של מה שהיום אנחנו מכירים כירושלים החרדית (שכונת כרם אברהם, בפועל כיום חלק מגאולה), באותה שכונה נולדו גם א"ב יהושע ועמוס עוז. שלושתם חוו ילדות ונעורים לצד כל עם ישראל, חילונים דתיים וחרדים. זו הייתה מציאות נפוצה מאוד באותן שנים. איפה יוצא היום לילד חילוני ממוצא להפגש עם חרדי? איפה יוצא לילד דתי לאומי ממוצא לחיות בשכנות למשפחות שונות ממנו?
עדיין ישנן שכונות מעורבות בירושלים, שכונות שהן יש לא רק דתיים או רק חרדים או חילונים (שלצערנו עוזבים את ירושלים). יש קסם גדול, וחשיבות גדולה, בהמשך החיים המשותפים שלנו. אם אנו רוצים להישאר עם אחד עלינו להיות, לפחות בירושלים, חברים. לא לחלק את ירושלים לשבטים ולא לחלק את הארץ לשבטים.
אני מתגורר בהר נוף, שכונה מקסימה עם קהילות מגוונות ומיוחדות מאוד, ומשמש רב בקהילה דתית לאומית. לחיים בשכונה כזאת יתרונות מרובים. כמובן, ישנם לעיתים גם ויתורים, אבל רווח אחד גדול מאוד- הדאגה, כמה שביכולתנו, שירושלים לא תחלק לשבטים.
הכותב הוא רב בית הכנסת הדתי לאומי בהר נוף, ירושלים