בהתקרב חג השבועות, מיד עולים טורים, כתבות ומתכונים למאכלי חלב לצורך החג, בכל העיתונים ואתרי החדשות.
המנהג לאכול מאכלי חלב בערב חג השבועות קיים כבר לפחות 800 שנה. המנהג החל בקהילות צרפת וגרמניה, ורק בדורות האחרונים הגיע לקהילות נוספות. על עצם המנהג נכתבו הסברים רבים בספרי ההלכה וההגות היהודיים במשך הדורות.
הסבר אחד קשר את המנהג למדרש (דברים רבה) שאמר כי התורה נמשלה לחלב: "בחמישה דברים נמשלה התורה; במים וביין ובדבש ובחלב ובשמן. במים מניין? הוי כל צמא לכו למים; ביין מניין? שנאמר ושתו ביין מסכתי; בדבש ובחלב מניין? דבש וחלב תחת לשונך; שמן מניין? שנאמר שמן תורק שמך". מסיבה זו היו גם שנהגו לאכול מאכלי דבש.
הסבר נוסף נעוץ בזמן שירד משה רבינו מהר סיני, ולימד לעם ישראל הלכות כשרות. באותה עת גילו בני ישראל שאינם ערוכים לבישול בשר שדורש שחיטה כשרה, הכשרת בשר וכלים כשרים, ולכן אכלו מאכלי חלב.
במדרש (פסיקתא רבתי) נאמר בהקשר זה: "לסוף ארבעים יום, התחילו המלאכים אומרים לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, לא כך אמרנו לך לא תיתן את התורה להם?! אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם הם שמקיימים את התורה?! תינוק הגמול בישראל מקיימה יותר מכם! יוצא מבית הספר, אם היה לו לאכול בשר וחלב, איפשר לו לאכול חלב עד שירחץ ידיו מן הבשר?! ואתם כשנשלחתם אצל אברהם הביא לפניכם בשר וחלב כאחת ואכלתם. שנאמר: 'ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו'". במדרש זה, מדגישים חז"ל את ערכה של התורה, ואת זכותנו בכך שקיבלנו את התורה.
סיבה נוספת לכך בעלת נופך היסטורי, היא כשהיו מכניסים את הילדים לחדר בשבועות ללמוד תורה בפעם הראשונה, כדי לחבב עליהם את הלימוד היו נותנים להם עוגות ומאכלי חלב ודבש, על פי דברי המדרש שהובא לעיל שהתורה נמשלה לדבש וחלב. ועוד הסברים נוספים למנהג נקשרו למתן תורה ולקורבנות החג.
לצערנו, בשנים האחרונות "חג מתן תורה" ו"יום הביכורים" הפך להיות "חג החלב". הגבינות והפשטידות מקבלות יותר ויותר מקום בשבועות, באופן מודגש ומוקצן, וזאת בכדי להשכיח במודע או בתת-מודע את התוכן המרכזי: חג מתן תורה! כמה מגוחך הוא שמכינים עוגות גבינה, פשטידות ובלינצ'ס, ולא מקפידים בדיני כשרות, ולא לומדים תורה. מחג השבועות, יום של קדושה ותורה, נוצרה גירסא משופרת של יום הפנקייק הבינלאומי.
מוסכם על כל חכמי ישראל דברי הגמרא וחז"ל כי "אין שמחה אלא בבשר ויין", ועל כן מצוה לאכול בשר בסעודות של שבועות. אמנם מי שלא נהנה באכילת בשר, פטור מאכילת בשר, אך מכל מקום המנהג לאכול מאכלי חלב, אינו בא לבטל את הדין הקיים בכל חג וחג.
מסופר על הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שפעם אחת לפני השיעור שלו, התווכחו שני יהודים בלהט האם יש לאכול בשר או חלב בסעודות החג. כאשר הגיע הרב, השתתקו הנוכחים, ואחד מהם שאל מה נכון לעשות בשבועות. הרב בחוכמתו, הסביר שאין שמחה אלא בבשר ויין, ומצד שני דבר על המנהג לאכול מאכלי חלב. שאל אותו אדם: "ומה הרב אוכל בשבועות?", והרב השיב: "מה שאשתי מבשלת אני אוכל".
צריך לחזור אל המקור ולומר: העיקר הוא לא איזה מאכל אנחנו מכניסים לפה, אלא איזו תורה אנו מוציאים ממנו, וכיצד התורה נוכחת יותר בחיינו.
הכותב הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר "אור וישועה" בחיפה