התחלה// נולדה לפני 51 שנים ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. בת שנייה מארבעה ילדים.
אבא// שמואל שי כהן (77), עצמאי בתחום הנדל"ן. "יש בי הרבה ממנו. הוא מאוד דומיננטי בחיי. האהבה שלו לעם ולארץ והחיבור לערכים ולציונות מאוד מרכזיים אצלו. גדלתי וחונכתי על הערכים הללו".
אמא// רונית (77), עקרת בית. "אמא היא שרת הפנים. תמיד הייתה שם בשבילנו במאת האחוזים וגידלה אותנו במסירות גדולה. אישה חמה וביתית. מוכשרת, מציירת בשמן להנאתה. את הצד האומנותי לקחתי ממנה".
יוהנסבורג// "ההורים שלי היו בשליחות בקהילה היהודית שם. אבא היה רב קהילה ואמא מורה והבית היה בית פתוח עם הרבה אורחים, אבל היה ברור לכולנו שזה זמני. היה דיבור על החזרה לארץ וההורים שלי הקפידו שנדבר עברית". אחרי שש שנות שליחות, כשהייתה בת ארבע, שבה משפחתה ארצה. "הייתי ילדה קטנה, אבל אני ממש זוכרת את ההתרגשות הגדולה מהחזרה ארצה".
אולפנית// המשפחה גרה ברמת גן. בתיכון למדה באולפנית תל אביב. "הרב יהושע והרבנית יפה מגנס היו מאוד מסורים לתלמידות והיה בהם עומק מחשבתי, שלמדתי להעריך בעיקר אחרי שבגרתי. בשנים ההן פחות השקעתי בלימודים כי הייתי כולי בבני עקיבא".
בני עקיבא// "רוב שנות התיכון הייתי שקועה בהדרכה ובסניף בבני עקיבא. יש לי הרבה הכרת הטוב לתנועה. כל הצמיחה האישית שלי, האישיות, הערכים, הכול מחוויית הילדות הזאת". ובאופן טבעי, בשירות הלאומי הייתה קומונרית בסניף בני עקיבא קריית משה בירושלים.
שירות// "הייתי טוטאלית לסניף. אכלתי ונשמתי בני עקיבא. זה מילא הרבה מהעולם הפנימי שלי. אחד האנשים שהכי השפיעו עליי הוא המזכ"ל דאז אברהם ליפשיץ, שדיבר המון על חיים של שליחות ועל הנני".
אקדמיה// עם תום השירות למדה בבר אילן תואר ראשון במדעי המדינה ותולדות עם ישראל, ובהמשך תואר שני בניהול מערכות חינוך במכללה באור יהודה. בימים אלו חוזרת לבר אילן לכתיבת תזה לקראת לימודי דוקטורט. כשסיימה את התואר הראשון חברה הכירה לה את אופיר, מי שיהפוך לימים לבעלה, תלמיד ישיבת הר עציון בשיעור ו׳.
החצי השני// אופיר (52), במקור מרחובות, עורך דין ורואה חשבון בעל משרד עצמאי המתמחה במיסים. "מאחורי כל אישה חזקה עומד גבר חזק עוד יותר, אז זה אופיר. בכל העשייה שלי הוא מאוד לצידי, מייעץ ושותף מלא".
הנחת// אם לשישה ילדים. הבת הבכורה שיראל (27), אחריה גיל-עד הי"ד, שנחטף ונרצח לפני תשע שנים, תהל (23), מיתר (20), הלל (17) ומאור (13). וגם שני נכדים מתוקים: אורי בת החמש ורותם בן ארבעה חודשים. "המשפחה שלי היא הדבר הכי חשוב לי בחיים".
להדריך// כזוג צעיר גרו בכפר בתיה ברעננה. "אני הדרכתי את נוער נעל"ה ואופיר היה סטודנט. זו הייתה חוויה מאוד משמעותית בשבילי. נפגשתי עם אוכלוסייה מאתגרת, נוער שהתמודד עם קליטה לא קלה בארץ ותרבות חדשה בלי משפחה. אלה היו שלוש שנים מאתגרות ועמוסות, אבל גם מצמיחות מאוד".
כוחו של חינוך// בהמשך לימדה בתיכון אמי"ת רננים ברעננה כמחנכת ומורה להיסטוריה. "אלו היו שנים טובות מאוד. אהבתי את התלמידות ואת הצוות החינוכי ובכלל, אני מאוד אוהבת ללמד ומאמינה בכוחו של עולם החינוך ליצור עולם טוב יותר. אני רואה בחינוך חשיבות עליונה".
לטלמון// אחרי שמונה שנים בפתח תקווה קבעה המשפחה את ביתה בטלמון שבבנימין. "רצינו לגדל ילדים ביישוב ולהרגיש במוחש את החיבור לארץ. אנחנו כאן כבר 16 שנה. מדובר ביישוב מדהים. תמיד אהבנו את הקהילה ואת המקום, ולצערי בימים הקשים והמאתגרים של החטיפה הרגשנו את החיבוק הגדול שלה. הם היו בשבילנו ברמות מטורפות ואנחנו חייבים להם כל כך הרבה".
החטיפה// בנה גיל-עד יחד עם הנערים איל יפרח ונפתלי פרנקל נחטפו ונרצחו בקיץ תשע"ד (2014) וגופותיהם נמצאו לאחר ח"י ימי חיפושים, שבהם כל עם ישראל נשא תפילה למציאתם ולהשבתם הביתה בריאים ושלמים. "אני אדם אופטימי מטבעי והאופציה שגיל-עד לא יחזור יותר לעולם לא הייתה קיימת מבחינתי. לכן הרגע שבו התבשרנו שמצאו אותם לא בחיים היה רגע של שבר נוראי. כל האופטימיות וכל מה שאחזנו בו במשך אותם ימים התנפץ לרסיסים".
בן אהוב// "גיל-עד נשאר ילד בן 16 וחצי. ילד מתוק, מוכשר מאוד, חכם וחד מחשבה ומאוד מצחיק. אחד הדברים שאני הכי מתגעגעת אליהם זה להומור ולצחוק שלו, וגם לשיחות עומק איתו. הוא היה ילד שמח ומאיר. חבר אמיתי".
האובדן// "אין רגע אחד שבו מפנימים את הסופיות ואת החלל העצום שנפער בחיים. זה תהליך ארוך וקשה עם המון עליות ומורדות. אני בעבודה תמידית על זה. הגעגוע, החיסרון, ההחמצה - הכול מאוד נוכח בחיים, אבל יש את הבחירה או לשקוע בצער של האין או לקום ולבחור בחיים, לבחור להתמקד במה שיש ולשמוח בו".
הרעיון// "ב-18 הימים המטלטלים של חיפוש הבנים והדאגה לגורלם נחשף בעם ישראל צד מדהים של אחדות וערבות הדדית. עם ישראל תמך והיה איתנו בכל ליבו. שררה תחושה עוצמתית של עם אחד מלוכד. מיד אחרי האסון לא חזרתי להוראה. הרגשתי צורך לפעול בעולם החברתי והציבורי. ניסיתי לחשוב על דרכים להמשיך את המשמעות המיוחדת שהורגשה באותם ימים גם הלאה לשגרה".
מקימים// וממחשבה למעשה. לצורך כך הקימה יחד עם בעלה את עמותת 'Sonshine - מאירים את העולם לזכרם'. במסגרת העמותה היא שותפה בקידום מיזמים רבים ליצירת חיבורים בחברה הישראלית ובעולם היהודי בתפוצות. "הרגשנו שהכוחות האדירים שעם ישראל גילה לאורך ח"י הימים של חיפוש הבנים כעם וכיחידים חייבים לצאת אל היומיום ולחזק כל יהודי לאורך כל ימות השנה. בפעילות שלנו אנחנו מבקשים ליצור מקום של מפגש בין אחים, של שיח ועשיית טוב".
יום האחדות// "במהלך השבעה הגיע אלינו ראש העיר ירושלים דאז והיום השר ניר ברקת, והציע את הרעיון ליזום יום אחדות". מהר מאוד הרעיון הפך למציאות ומשפחות שלושת הנערים ייסדו את "יום האחדות", שבו עוסקים בישראל ובתפוצות בנושא. במסגרתו מתקיימות פעילויות נרחבות בבתי הספר, בתנועות נוער, בצה"ל, במשטרת ישראל, במנהל חברה ונוער, בחברה למתנ"סים, ברשויות המקומיות ועוד. "זה יום שבא להזכיר לכולנו שבסופו של דבר כולנו אחים".
פרס האחדות// שיאו של יום האחדות הוא טקס הענקת 'פרס ירושלים לאחדות ישראל' לאישים, ארגונים או מיזמים בעלי השפעה בתחום האחדות והסובלנות. טקס חלוקת הפרס מתקיים בבית הנשיא ובמעמדו.
ספר// לפני חמש שנים פרסמה בהוצאת ידיעות ספרים את רב המכר 'מה ילד יום', שתורגם גם לאנגלית. "הספר נכתב כיומן אישי שמתאר את השנה הראשונה להתמודדות עם האובדן. צורפו בו חלקים מהיומן של גיל-עד, שהתגלה ברכב החטוף שנשרף ובדרך נס שרד. המטרה של הספר היא להאיר את החלקים החיוביים שלנו כחברה, את החוסן הלאומי והזהות היהודית. למרות הכאב, הספר אופטימי ומעצים".
נפגשים בסלון// כחלק מהשאיפה לחיבור בין חלקי העם, במסגרת אירועי יום האחדות, מתקיימים מאות מפגשי 'הסלון הישראלי' שבהם אזרחים מכל הקשת החברתית והפוליטית נפגשים להיכרות ושיח פתוח. "פשוט נפגשים ומדברים, מסתכלים זה לזה בעיניים. ודווקא היום, בימים סוערים של קיטוב ומחלוקת, אני מזהה צימאון ענקי של אנשים להיפגש ולדבר. יש כאן תנועה אדירה שמגיעה מלמטה של אנשים שמחפשים את החיבור".
מבצע עוגות// אחת היוזמות המוכרות והאהובות של עמותת סאנשיין נקראת ׳מתוק בלב׳. בי"ט בטבת, יום הולדתו של גיל-עד, קוראים בני משפחתו לציבור לחלק עוגות ומאפים מתוקים לזכרו. "המטרה שלנו היא לחזק את אהבת החינם בעם ישראל. בפעולה פשוטה נוצרים חיבורים מרגשים".
אם זה לא היה המסלול// "הייתי שמחה לעסוק בעיצוב פנים".
במגרש הביתי
הבוקר שלי// קמה בדרך כלל בסביבות שבע, "משתדלת להתחיל את הבוקר בחדר כושר או בבריכה, תלוי בעונה, שייק פירות ומתחילה את היום. כל יום לו"ז אחר בהתאם למשימות".
פלייליסט// "מאוד מגוון ותלוי במצב הרוח". אוהבת מוזיקה עברית וחסידית, "מתחברת בעיקר לקצב טוב ומילים עם משמעות".
השבת שלי// "קודש. שבת מנוחה. ממש מרגישה איך הנפש מחכה ליום הזה".
מפחיד אותי// "מה שמפחיד כל אמא".
דמות מופת// אברהם יהושע השל, מהוגיה החשובים של יהדות ארצות הברית. "התוודעתי לכתביו בשנים האחרונות. מביא השקפת עולם עמוקה וייחודית שמושפעת ממנעד רב־גוני של מסורת וקדמה".
משאלה// "להשכיל להכיל את המורכבות הקיימת, ולהחזיר לעצמנו את האמון זה בזה כחברה עם שורשים עמוקים ועתיד משותף טוב".
כשאהיה גדולה// "מה שהצלחתי להגיע אליו עד כה הוא בבחינת חלום והגשמה אישית במובנים רבים. מקווה לעמוד ביעד החדש שהצבתי לעצמי לסיים את לימודי הדוקטורט שהתחלתי השנה".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***