את אסי דיין פגשה מירי מסיקה לראשונה בפסטיבל סרטים בפריז בשנת 2007, אליו היא הגיעה עם הסרט 'שלוש אימהות' והוא בא לקדם סרט בכיכובו.
"יום אחד קיבלתי הודעה: 'אסי דיין קורא לך לחדרו'. הערצתי אותו כאיש קולנוע, האדם שעשה גם את 'גבעת חלפון', את 'החיים על פי אגפא' , כשחקן נדיר, אחד מאנשי הקולנוע הכי חשובים שהיו כאן. נורא התרגשתי והכנתי את עצמי למישהו שאולי קצת מתנשא, וקיבלתי בן אדם מתוק להפליא, היה נדיב כלפיי והתייחס אליי באופן שהרחיב את ליבי. אז נהיינו חברים לתקופה קצרה, אך מאוד משמעותית".
"המילה גאון נזרקת בימינו בקלות רבה מדיי לאויר אבל אסי דיין היה גאון אמיתי. השיחות איתו בלילות לבנים הרחיבו את מוחי, ליבי ונפשי. הוא כתב לי מיילים יפהפיים ופיוטיים - כמו שירי האהבה הכי יפים שעוד לא נכתבו לי. את המיילים שמרתי לעצמי, כמזכרת יפה להיכרות בינינו".
אחרי שדיין נפטר שאלה מסיקה את בנו, ליאור דיין, האם יש עוד מיילים שהוא כתב לנשים אחרות, וכשהבינה שהיו המון החליטה לעשות פרויקט ולהפוך את המיילים לשירים - "אחת בלילה" הוא המייל הראשון שהולחן.
"המייל הזה נכתב לאישה, שבחרה להישאר בעילום שם, אותו כתב לה בעודו מאושפז במחלקה הפסיכיאטרית, כמו מכתב אהבה נואש, כשהמילים 'את לא יוצאת מדעתי ומחיי וממותי' מקבלות משמעות גדולה יותר".
"תוך כדי עריכת הטקסט ועיבודו, כתבתי בית נוסף, ולא אגלה איזה מהבתים הוא שלי. השיר הזה הוא התחלה של פרויקט, שאני יודעת איך מתחיל, אבל עדיין לא גיליתי איך הוא מסתיים".