על שלושה דברים חג השבועות עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל עוגות גבינה. ומכיוון שעבודה שבלב היא תפילה, השאלה הגדולה היא איך שורדים את התפילה אחרי לילה של תורה והמון עוגות גבינה. וחטיפים. ופיצוחים. וקפה. המון קפה, שאפילו הוא מתעייף עכשיו, בדיוק כשהחזן מתחיל הודו.
איך עושים את זה?
על התורה
הסיבה ללילה הלבן היא לא בגלל שהגבינה לבנה, אלא כמובן תיקון לכך שבני ישראל, כמו כל מתבגר ממוצע, לא קמו בזמן לקריאת התורה. ליל שבועות הוא למעשה שחזור של ל"ג בעומר, אלא שהפעם המטרה היא לא רק להישאר ערים עד הזריחה אלא גם ללמוד משהו על הדרך. לכן המשימה הגדולה של הגבאי היא לארגן שיעורים שיהיו גם מעניינים וגם קצת פרובוקטיביים, אחרת הקהל יירדם או יברח לפיצוחים ולעוגות שבחוץ, או כמו שהמשנה קוראת לזה – אלו גברים שאין להם שיעור.
זה לא נורא קשה, כי בשבועות הרי לא באמת לומדים כל הלילה. בשעה הראשונה של הלילה מתפללים ערבית, בשעה השנייה עומדים ליד בית הכנסת ועוסקים בדברי תורה. כלומר, תורה של מי לזכות בליגת האלופות הפעם. בשעה השלישית והרביעית יושבים לסעודה, בחמישית נחים מהאוכל, ורק לקראת חצות הלילה קמים והולכים לבית הכנסת לארבע-חמש שעות, שעתיים-שלוש של ישיבה בשיעורים והשאר באכילה לשיעורין.
אבל כדי שהקהל יישאר ער גם בשיעור ולא רק ליד השולחנות של הבורקס, צריך לעורר אותו עם כותרות מסקרנות, רצוי כאלה שקשורות לאקטואליה. למשל:
• האם בנימין נתניהו כוזרי?
• האם מי שתומך ברפורמה המשפטית הוא רפורמי?
• מי הזיז את הגבינה שלי – מה בין יום הכיפורים לשבועות, חוץ מהעובדה שבשניהם אין בשר?
• האם מי שהצליח להישאר ער כל הלילה פטור מערבי התעוררות בחודש אלול?
• האם הגבאים שומרים את הכיבוד השווה לשיעור של ארבע לפנות בוקר? הישארו עמנו ותדעו...
ובאמת הרוב נשארים ערים, ואם מישהו מתנמנם זה רק בגלל שהוא רוצה לברך ברכות השחר או שהוא קיים את מצוות היום בהידור ואכל המון עוגות גבינה. כך או כך, לא נורא קשה לשמור על ערנות עד הבוקר.
האתגר הגדול הוא להחזיק ראש בתפילה.
על העבודה
רמת הערנות בבוקר שבועות עומדת ביחס הפוך לרמת הערנות בלילה. בתחילת הלילה כולנו יפים, עם עלות השחר שבעים אך עייפים. את פסוקי דזמרה עוד עוברים איכשהו, אבל אחרי קריאת שמע כבר יש כמה אנשים שנשארים עם היד על העיניים גם כשהציבור (כלומר, מה שנשאר ממנו) ישן בעמידה. זאת אומרת בתפילת עמידה. במגילת רות אפילו הקורא לא ממש בטוח אם הוא קורא או רק חולם שהוא קורא, והאם באמת צריך לקרוא עכשיו או שהוא בעצם כבר קרא את המגילה לפני התפילה. אחרי קריאת המגילה אומרים קדיש על ישראל, שנקרא ככה כי כל ישראל שמסביב מעולפים לגמרי, אבל אז מתרחשת תחיית המתים וכולם קמים לקריאת התורה, כי הרי בשביל התיקון הזה הם לא ישנו כל הלילה אז מה הטעם לישון דווקא עכשיו.
ואז, הו אז, מגיעות האקדמות.
האקדמות הן פיוט מרומם שמטרתו להעצים את הרגע ואת העיניים העצומות באופן עוצמתי גם ככה. הן בנויות כך שהגבאי מקריא שורה והקהל עונה לו, זאת אומרת הקהל אמור לענות אבל בפועל מהמהם, או ישן, או שניהם. כל מה שהקהל רוצה בשלב הזה הוא להתקדם, אולי לכן קוראים לפיוט הזה אקדמות. בעשרת הדיברות מתאמצים מאוד להחזיק את העיניים פקוחות, במוסף החזן כבר יכול להתפלל מה שהוא רוצה – מנחה, נעילה, קריאת שמע על המיטה. קרוב לוודאי שאף אחד לא שם לב, כי כולם שמים ראש.
ועל עוגות גבינה
איך מכינים עוגת גבינה?
קודם כול צריך להחליט שמכינים עוגת גבינה, כי אם נחליט להכין עוגת תפוחים, לדוגמה, מתכון לעוגת גבינה לא יעזור לנו. אבל אנחנו נמצאים ערב שבועות, לכן כבר שבועות ארוכים טוחנים לנו את המוח עם פרסומות לכל סוגי הגבינות שבעולם, כך שאין לנו ברירה אלא להחליט שאנחנו מכינים דווקא עוגת גבינה (למה מה נכין לשבועות, סופגניות?).
אחרי שהחלטנו, כל מה שנותר הוא לפתוח את המקרר, להוציא ארבע קופסאות גבינה (צריך שלוש, אבל אחת בטח תתרסק בדרך), חבילת חמאה וחמש ביצים. מניחים את המצרכים על השולחן, סוגרים את המקרר ומנקים מהרצפה את הגבינה והביצה שנשברה יחד איתה. פותחים את המקרר ומוציאים עוד ביצה. מומלץ להוציא שתיים, על כל צרה שלא תבוא.
מוציאים מהארון קערה גדולה. אם הקערה לא בארון היא בטח בכיור, אל תשאלו איך אני יודע. מסבנים אותה היטב, שוטפים ומניחים לייבוש. בינתיים פותחים את המזווה ומוציאים ביסקוויטים. מגלים שהביסקוויטים נגמרו, שאין לנו מזווה ומה זו בכלל המילה המוזרה הזאת. כדי להתגבר על המכשול בודקים במתכון אם חייבים ביסקוויטים. חייבים. מחפשים בכל הארונות. לא מוצאים. שוקלים להכין עוגת תפוחים. אין תפוחים בבית. חוזרים לביסקוויטים.
מכיוון שאין ביסקוויטים קוראים לגבר הקרוב ביותר – זה יכול להיות בן, אח, גיס, אם כי כמובן הכי טוב זה להשתמש בבעל – ושולחים אותו בדחיפות לקנות חבילת ביסקוויטים. הגבר שואל איזה ביסקוויטים. אומרים לו שלא משנה, העיקר שילך כבר.
עד שהביסקוויטים יגיעו מנגבים את הקערה, ממיסים בתוכה את החמאה ומערבבים עם תמצית וניל ושמנת מתוקה. מכיוון שאין תמצית וניל בבית, מתקשרים לגבר ואומרים לו להביא. שמנת מתוקה דווקא יש. אם כי התאריך האחרון שלה היה אי שם בחודש מאי. של שנת 2019. היא לא לגמרי מקולקלת, במובן מסוים היא עדיין שמנת, אם כי כבר לא כל כך מתוקה. אבל בשביל זה הרי שלחת את הגבר שלך לסופר, כדי להביא חבילת ביסקוויטים, תמצית וניל ושמנת מתוקה. ותבנית ביצים. וסודה לשתייה. וטישיו. אל תגידי לו הכול ביחד, כל שלוש דקות תשלחי לו הודעה חדשה, את האחרונה תשלחי רק אחרי שתוודאי שהוא כבר עבר את הקופה.
חוזרים לקערה. מגלים שאין סוכר. מתקשרים לבעל. הוא כבר בדרך הביתה. תופסים את הילד הכי קטן בבית ושולחים אותו אל השכנים להביא סוכר. הוא מתלונן (ברור, הוא גבר). מאיימים עליו. הוא הולך לשכנים. הבעל חוזר עם קרקרים במקום ביסקוויטים. שולחים את הילד לבקש מהשכנים גם ביסקוויטים. מערבבים את כל המצרכים, משטחים בתבנית משומנת היטב ומכניסים לתנור. אחרי שעתיים נזכרים בעוגה לפי הריח השרוף. פותחים את התנור. מפזרים את העשן. הולכים לחנות וקונים עוגת גבינה מצוינת שאף אחד לא יאכל כי אחרי הלילה שעברנו מי מסוגל להסתכל על עוגות. או להסתכל בכלל.
ככה עוברים את החג היפה הזה. חג שמח.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***