בשעה שבא הקב"ה לתת את התורה לעם ישראל החלו החגים רבים אלו עם אלו.
עמד ראש השנה ואמר: אני ראש השנה, בי מכתירים את ה' למלך. בי תוקעים בשופר, אוכלים סימנים, קופאים במזגן של בית הכנסת. חג כמו שחג צריך להיות.
אני גם יומיים שלמים, חברים! וכשאני מחובר לשבת בכלל זו נהיית סאגה משפחתית שמעטים יוצאים ממנה נקיים. חגיגה על כל המשתמע.
אה, וביום השני שלי הולכים כולם מבית הכנסת ישר לים, שזה טוויסט שאני בעצמי הופתעתי ממנו.
אז אין שאלה. ברור שבי ראויה להינתן התורה.
שמע זאת חג הפסח ואמר: וואלה עפת על עצמך ראש השנה. קודם כול, זה נכון שאתה ראש השנה לשנים ולשמיטין אבל אני ראש השנה למלכים ולרגלים. אז זה לכל הפחות תיקו בגזרת ראשות השנה. כמו כן אתה נחגג יומיים רק בגלל כל הבלגן עם קידוש החודש. בעיקרון אתה בכלל יום אחד, אז תרגיע. עכשיו תסתכל עליי. סחבק שבעה ימים, נשמה. לכתחילה! זה שני ימים טובים פלוס חול המועד באמצע שתמיד נחתך עם שבת שממוקמת במקום הכי גרוע. מה צריך יותר מזה?
ותן לי לספר לך שהשבעה ימים האלה זה נטו. בברוטו כבר מפורים אנשים מתכוננים לקראתי. מנקים, מקרצפים, מחטאים. וכל זה בחדרים שבטוח אין בהם חמץ! עד כדי כך אני משפיען.
אבל עזוב את זה, אני החג של יציאת מצרים! בי עם ישראל הפכו לעם. הכול תמצא אצלי: עשר המכות, קריעת ים סוף, משהו שקוראים לו לפתית שדוגרי אפילו אני לא מבין מה זה. אין דברים כאלה. בזכותי ילדים מזמזמים חודש וחצי "דומם שטה תיבה קטנה" כמו זומבים. אני לא יוצא לאנשים מהראש.
אין ספק שבי ראויה להינתן התורה.
שמע זאת חג פורים ואמר: הצחקת אותי, מר פסח. אתה לעתיד לבוא הולך להיבטל, אתה קולט? אתה אפיזודה. תראה אותי. בעתיד זה יהיה רק אני ויום כיפור. ובוא, אני הרבה יותר כיפי ממנו ובטח ממך. בי היהודים שותים יין בכיף שלהם ושמחים. בך הם שותים רק ארבע כוסות, וגם את זה פרסת כל כך מפוזר לאורך הסדר שבכוס הרביעית הם כבר מרוחים על הספה ליד דודה בלהה המאוכזבת.
אתה קורא לעצמך חג? אתה ראית מה הולך אצלי כשאני מחובר לשבת? אנשים שרים לכה דודי תוך כדי שהם משוחחים עם עצים. ולא סתם משוחחים, מנהלים ויכוח ער.
ותגיד לי מה זה קמחא דפסחא אם לא העתקה בוטה של פיילוט מתנות לאביונים המצליח? אז נכון, השם שלכם מצלצל טוב יותר באוזן אבל שם נגמרת ההשוואה.
וכשזה מגיע לקבלת התורה, ידוע שבי קיימו היהודים מה שקיבלו עליהם, אז ברור שאני הבחירה הכי הגיונית.
בי ראויה להינתן התורה.
שמע זאת יום הכיפורים ואמר: אוקיי, וואו. קודם כול, לא צריך להידרדר לעלבונות. הרי בסוף כולכם מגיעים אליי על ארבע ומבקשים סליחה בדיוק על הדברים האלה. אז בואו נשמור על לשון נקייה. לגופו של עניין, מר פורים, אני לא פחות כיפי ממך. זה פשוט כיף אחר. וגם בי מסיימים מעולפים מדי פעם, אומנם לא מאותן סיבות אבל הבנת.
ולא שאני מחפש להתקטנן, אבל בסופו של דבר אני ליטרלי היום הקדוש בשנה. אין מכוניות בכביש, כולם לובשים לבן. אשכנזים נשארים מרצון בבית הכנסת עוד חצי שעה כדי להגיד משהו שקוראים לו שיר הייחוד. באיזה עוד יום בשנה אפשר לראות מחזה כזה?
חוץ מזה, אדון פורים, אתה נוצרת אלפי שנים אחרי מתן תורה אז איך אתה חושב שזה יעבוד טכנית? או ששוב שתית יותר מדי?
בקיצור, כולכם ברוכים וכולכם אהובים, אבל השורה התחתונה ברורה: בי ראויה להינתן התורה.
המשיכו כל החגים הגדולים והחשובים להתווכח ולהתקוטט.
רק חג השבועות עמד בפינה מבויש ואמר: אתם כולכם צודקים. אתם קדושים וראויים וחשובים. אני לעומתכם, מה אני? כלום. לא תוקעים בי בשופר ולא טובעים בי בים. לא שותים בי יין או מכפרים עוונות. אשכנזים לא נשארים בי אחרי התפילה מרצונם החופשי.
הכול נכון.
מצד שני, לי אשכרה קוראים חג מתן תורה.
כאילו אני יודע שזה עניין קצת סמנטי, אבל לתחושתי יש פה איזו קריאת כיוון לגבי הבחירה הנכונה. לא ככה?
(ובלי קשר, אם תיקחו ממני את הקטע של מתן תורה אז מה יישאר לי, חג הגבינות? הרי זה קונספט שלא מחזיק. אוכלים קצת חלבי בלילה ואז למחרת כולם עושים על האש עם השכנים. זה לא רציני. אני הרי לא חג מהפשוטים, אני רגל).
מיד יצאה בת קול ואמרה: בחג השבועות תינתן התורה.
יצאו כל החגים בשירה ובריקודים ושמחו בחלקו של חג השבועות האהוב (כולם חוץ מט"ו בשבט ופסח שני, שעמדו בצד ואמרו לעצמם: אוקיי, זה קצת מעליב).
לתגובות: [email protected]
***