הרב על הקו

חידוש בעולם הרבנות והקהילה הדתית: אם עד היום הכרנו קהילות המאוגדות סביב בתי כנסת, הרי לנו קונספט חדש בדמותה של קהילת 'שתולים' - קהילה של אנשים ונשים מכל רחבי הארץ עם רב משלה, שפועלת בעיקר באמצעות שיעורי תורה בזום. מסתבר שיש מי שמעוניינים ואף מוכנים לשלם כדי להשתייך לקהילה הזאת.

הרב משה לוונטהל, רבה ומייסדה של הקהילה הווירטואלית, מסביר בשיחה עם 'בשבע' על התופעה החדשה. "החלטנו להקים קהילה וירטואלית כי ראינו בתקופת הקורונה שלימוד תורה הולך טוב מאוד בזום. בדרך כלל קהילות מבוססות על בתי כנסת, הרבה מאוד אנשים משתתפים בתפילה בציבור, הרבה אנשים בלימוד תורה ציבורי, ורבים משתתפים בגמילות חסדים ציבורית. אך מה שאנחנו מציעים הוא דבר חדשני, קהילה שמבוססת על לימוד תורה. מתלקטים חברים וחברות שלימוד תורה בראש מעייניהם, והם רוצים ויכולים להקדיש שעתיים שבועיות, הן ביום רביעי בערב והן ביום שישי בבוקר, ללימוד תורה רציני, בהיר, עמוק, מרחיב אופקים ומרוכז למשך שעה בכל פעם - אתגר לא פשוט לכולנו בדור הזה".

יש מבחני כניסה לקהילה?

"מתקבלים כל איש ואישה מבני ישראל שמעוניינים ללמוד תורה. שערי בית המדרש פתוחים, בעלות חודשית של 250 שקלים. נכון שיש הרבה מאוד שיעורי תורה ביוטיוב שאפשר לקבל בלי לשלם 250 שקלים בחודש, אבל אנשים נרשמים כי הם מבינים שבחברות בקהילה מקבלים הרבה יותר משיעורי תורה. ראשית כול, בשיעורי התורה עצמם, שההכנה שלהם מושקעת מאוד. זכור לי שהייתי רב בית הספר הימלפרב, וביום עיון לישיבות תיכוניות קם הרב יוגל זצ"ל, שכבר אז חצה את גיל גבורות, ואמר: אתם יודעים למה התלמידים לא אוהבים ללמוד? כי אתם לא משקיעים בהכנת השיעורים! ותיכף התיישב. הרב יוגל נתן לי מכה במפתח הלב. אני משקיע בהכנה ושולח דפי מקורות. בלילה שלפני השיעור כולם כבר יודעים מה הנושא. וכמובן מקבלים את הדפים וההקלטות אחרי השיעורים. יש חברים שחיים רק על הקלטות".

לדברי הרב לוונטהל, שיעור ביוטיוב הוא חד־סתרי, ואילו בקהילה הווירטואלית הוא שואל ומאתגר את המשתתפים בשאלות חשיבה. "יש ברוך השם כל הזמן השתתפות ערה, זה מחיה אותי, ואני רואה שגם אותם. יש מי שמשתתפים במצלמה סגורה כי הם בהכנות לשבת, אבל באופן כללי אצלנו יש לאדם הזדמנות להיות שותף ללימוד. נוסף לכול, לפני שבת אני שולח דבר תורה לכל חברי הקהילה ביוטיוב, והוא פתוח לכולם".

יש קשר בין הקהילה לרב מעבר לשיעורי תורה?

"בוודאי. החבר יודע שאם הוא יהיה חולה, הרב יבוא לבקר אותו. שלשום הייתי בבית חולים כדי לבקר מישהו. מי שחבר בקהילת 'שתולים' יודע שבאמת אכפת לי ממנו. הרוב המכריע מתוך כמעט שלושים המשפחות בקהילה היו איתי בקהילות הקודמות שבהן כיהנתי בגינות שומרון, בהר נוף ובבית יתיר, בתוספת משפחות אחדות ממקומות שונים בארץ. מאז הקמת הקהילה בראש חודש אלול תשפ"ב היינו עסוקים, הרב והרבנית, בשמחות של האנשים וגם בניחום אבלים כשצריך. וכמובן פסיקת הלכה בשגרה".

מעבר לכל אלה מארגן הרב לוונטהל לקהילתו כנסים וירטואליים בהשתתפות רבנים ואנשי עולם המעשה. "היה לנו כנס באלול על לימוד תורה ועולם המעשה, וכנס בראש חודש אדר על התמודדות עם עצבות, שהיא אתגר בדורנו. באדר הבאנו את הרב שמואל אליהו שפתח ונתן דרשה, הפסיכולוג ד"ר הרב בני להמן שהסביר על ההבדל בין דיכאון לעצבות, הרב פרופ' יגאל שפרן בשיעור למדני על ההשלכות ההלכתיות של דיכאון, ואחרון, חבר יקר, שגיא הדרי ששיתף אותנו בסיפור משפחתי על דיכאון ולידה שהוביל אותו למפעל בנושא. ערב מרומם".

הכול נשמע מקסים, אבל "טוב מראה עיניים" - אין תחליף למפגש פנים אל פנים.

"אי אפשר להיות רק וירטואלי", מסכים הרב לוונטהל. "ארגנו שמחת בית השואבה של אנשי הקהילה, אחרי זה חגגנו בפורים בבוקר ביחד והגיעו אפילו אנשים מירושלים שביום ההוא עדיין לא ציינו את פורים, ולאחרונה אף היה סיור בשומרון ואחריו שבת קהילתית בהר ברכה".

מפגשי גיבוש פיזיים

לצד המענה בדמות אירועים נקודתיים, הרב לוונטהל מודע לחסרונות שקהילה וירטואלית יוצרת. "אי אפשר להתכחש לעובדה שאנשים שבאים לבית כנסת ערב, בוקר וצהריים מתגבשים מהר יותר ובקלות. שבת הגיבוש שלנו הייתה נפלאה ומרוממת, קיבלתי תגובות שנגעו אפילו בבלוטת הדמעות, השקענו הרבה מאוד. אבל זה מורכב להזמין לשבת שלוש פעמים בשנה, ועם כל האמור בלימוד תורה, יש לנו שאיפות לתחומים נוספים".

למשל שהקהילה תעשה חסד?

"אכן, זה בוודאי קיים. כשחבר מהקהילה מאושפז בבית חולים, אנחנו מבקרים אותו. אם החולה יכול להיכנס לשיעורים בזום זה נהדר, אבל יש פעמים שהחבר במצב קשה ולא מסוגל להיכנס".

הרב לוונטהל מתאר לאורך כל השיחה בית מדרש ער עם מעורבות פעילה של השומעים. "אך מה בדבר האתגרים שבכך", אני מציב בפניו שאלה, שהרי מרבית האנשים אוהבים רצף בשמיעת שיעור. "אני שומר על הגבולות שלא ישתתפו יותר מדי, האקלים הוא פיקוח נפש", מבהיר הרב ומדייק כי בקהילה זו "אתה לא צריך להגיד, כולם צנועים, נחמדים וענווים כל כך, לא צריך ללחוץ אם להשתתף או לא. לא כל אחד חייב להתבטא או רוצה להתבטא, ומכיוון שאני משקיע בקשר אישי עם כולם, הם מרגישים בנוח להתבטא כשהם רוצים".

הקשר האישי חשוב לבני הקהילה, כי לא לכולם חיים דרך הזום הם המצב האידיאלי כל הזמן. "אני מוכן לשלם על החברות בקהילה, כי היא נותנת לך אפשרות לשיעורי תורה בזמן שנוח לך ובצורה טובה, אבל באופן כללי אני נגד זום", אומר נפתלי מלאכי מגינות שומרון, אחד מחברי הקהילה. "כמורה לא השתמשתי בזום, ואפילו ביקרתי זאת. מילא כשלא הייתה ברירה, אבל לכתחילה? הסיפור הזה מורכב. קדם להקמת הקהילה דיון לא פשוט על ניתוק מבית כנסת ומבית מדרש כשאתה יושב בסלון. לדעתי הרב חש ביובש מסוים בזום, ועם כל העובדה שנהנים דרך התמונות במסך, צריך לרקום חוטים חברתיים כדי לא להישען אך ורק על הזום. לכן יש דבר תורה קצר לפרשת השבוע, טיול ליום ירושלים שלא יצא בסוף אל הפועל, שבת חברתית של קהילת 'שתולים' מדי פעם ועוד".

יחד עם המורכבות, מלאכי נהנה מכל דקה בקהילה. "הרב מאיר פנים ומדבר אליך דרך המצלמה. הוא ממש מתייחס אליך אישית, ואת זה אתה לא רואה בשיעורי זום שמטרתם תלמוד תורה נטו. הצד האנושי מוביל מאוד את העניין, אי אפשר להמעיט בערכו. המצב היום, עם כל הניכור שיש, מביא אותי לרצות לשלם על זה. יש ביקוש לרב שמאיר, מחייך ושם לב שהצטרפת לשיעור".

מלאכי לא רואה בשיעורים שבקהילה שיעורי תורה סטנדרטיים. "לרב יש שיטה ייחודית מאוד להעברת שיעורים: שימוש מושכל בדפי מקורות ושיתוף הקהל, זה לא מצוי במקומותינו. הרב לא רק מפציץ ראשונים אחרונים, נותן קו מחשבה ושלום על ישראל, אלא שואלים בשיעור שאלות, הרב מפעיל, שואל ומקשיב קשב רב לקשת התשובות ומעורר חשק ללמוד איתו, בשיטה שלו ובנושאים שלו. יש בשיעורים אקטואליה, הגות ולמדנות בצורה מושכלת, לא הכול למדנות צרופה. הרב גם חוקר מנהגים והשתלשלויות של מנהגים ומשלב ידע היסטורי".

ניסיון קהילתי מגוון

הרב משה לוונטהל, בן 62, נשוי לרבנית בתיה, אב לשבעה ילדים וסב לנכדים. "אנו מודים לקב"ה על כל השפע, על ההזדמנות העצומה להרביץ תורה בכל הקהילות הנהדרות. למדנו דברים שלא הכרנו, שלא למדנו מקהילה אחרת". הוא נולד בלונדון ולמד בישיבת חורב ובנתיב מאיר. רבותיו כיום הם הדיין הרב שלמה דייכובסקי והרב משה גנץ. "אחת הדמויות הבולטות שהשפיעו עליי הייתה הרב אליהו גרוסברג זצ"ל. כשהתחלתי את לימודיי בכיתה י"א לא ידעתי אם אפתח גמרא אחרי י"ב, אלא שבסיום כיתה י"א ידעתי שארביץ תורה כל חיי". לאחר מכן למד בישיבת שעלבים, שירת בחיל השריון ובתום שנות ההסדר המשיך ללמוד בכולל שבישיבה עוד כשבע שנים. בשלב מסוים ביקש להיות רב קהילה כדי להמשיך את השושלת המשפחתית. "אביה של אימי, הרב משה דוד פלעש, היה רב קהילה בווינה בין המלחמות. הוא שנתן השראה לשרה שנירר להקים את בית יעקב. רציתי להמשיך את המפעל שהנאצים גדעו".

לאחר שכמה שדכנים נגעו בדבר, הגיע הרב לוונטהל ליישוב בית יתיר, שחיפש רב. "נוצר קשר, הגענו לשבתות ונבחרנו כשהייתי בן 29. אחרי ארבע שנים מעניינות שבהן עסקתי בשאלות כרב יישוב חקלאי, עברנו לירושלים. היה מאתגר מאוד, אהבנו את התושבים ונפשנו נקשרה בנפשם, אלא שנפצעתי בתאונת דרכים חזיתית באזור בריכות שלמה, ונצרכתי לשיקום ארוך בקרבת בית חולים. אז התאמנו את הדירה שלנו בשכונת הר נוף שחשבנו שנעבור אליה בפנסיה, ועברנו אליה בגיל צעיר".

בתקופת מגוריו בהר נוף נכנס לתפקיד חינוכי בבית הספר הימלפרב, שימש מחנך כיתות י"א־י"ב במשך כמה שנים ובה בעת ר"מ בישיבה לתלמידים מאמריקה בשעות הערב. "עד שיצאתי לשבתון, ובתקופה ההיא גם הייתי מרביץ תורה במשרד מבקר המדינה. חיפשו בהר נוף רב קהילה במקום הרב שלום גולד, שייסד קהילה יפה ורצה לצאת לפנסיה. שם נכנסו רגליי הקטנות לנעליו הגדולות". הרב לוונטהל כיהן בתפקיד רב הקהילה במשך עשור. "עשר שנים מעניינות ונעימות מאוד של הרבצת תורה בדגש על שיעורי תורה. הייתי עסוק מאוד בהרבצת תורה ובפסיקת הלכות לציבור. בית הכנסת היה הפונקציה הציבורית היחידה. כמו כן עסקתי בפסיקה לפרט כמו בכל קהילה, וגם שימשתי מעין עובד סוציאלי שמעניק ייעוץ ותמיכה. קהילת הר נוף הייתה קהילה מבוגרת הרבה יותר. להבדיל מהקהילה בהר חברון, בהר נוף נדרשנו ללוות אנשים לבית עולמם ומצד שני לעסוק בחינוך בני נוער. בני הנוער בהר חברון היו צעירים מאוד, ואילו כאן הם היו בוגרים מאוד".

אחרי עשור החליט הרב לוונטהל לשנות כיוון. "ראינו שיש לנו עדיין הרבה אנרגיה, והקהילה הדתית־לאומית בהר נוף פחתה, לכן חיפשנו עוד אתגר קהילתי. בשכונת נווה עליזה שבגינות שומרון חיפשו רב לקהילה. עברנו לשם לפני שבע שנים, וראינו תורה ועבודה וגמילות חסדים ביחד. קהילה שרובה עולים ותיקים לצד עולים חדשים. אחרי חמש שנים בקהילה הזו, יחד עם המשך כתיבה במכון לרבני יישובים, החוזה הסתיים והחלטנו לפתוח משהו חדש".

הדף החדש נוצר בזכות הקורונה. "כל שיעורי התורה התקיימו בזום, אמצעי לשירות חירום. ראינו שהיה נהדר, ותהיתי: למה הכלי הזה צריך להיות ייחודי לשעת חירום?".

שם הקהילה – 'שתולים' – נהגה בזכות נפתלי פומברג. "בזמן שאנחנו מדברים הוא הציע את השם 'שבתי בבית ה'', ואני עניתי: אנחנו לא 'שבתי', רוב הקהילה שלנו הם אנשי תורה עם דרך ארץ בשנות החמישים והשישים, שעוסקים במגוון רחב של תחומים. 'שתולים בבית ה'' אבל 'בחצרות אלוקינו', בכל הארץ, 'יפריחו'. אנשים שמשפיעים עם התורה שלהם במגוון גדול של תפקידים".

לעת עתה נראה שהכלים בקהילה מנגנים בהרמוניה, ולכן שאלתי לסיום את הרב אם הקהילה שואפת לגדול, ועד כמה. "ודאי שנשמח לגדול. עד היכן? שאלה מצוינת. בשאלות אסטרטגיות לא משה ידי מתוך ידה של אשתי, ואני מתייעץ איתה. לפי דעתי, עד היכן שתישאר קהילה. כל זמן שאשתי ואני מתרשמים שלא יצא משליטה. כל עוד אנחנו מסוגלים לספק את הקשר האישי לכל משפחה", מסכם הרב בחיוך.

***