הכר את השכן

המבוקשים

אני מניח שכל מי שקורא את הטורים שאני זוכה לכתוב כאן כבר מכיר את דרך החשיבה שלי. אני מאמין בכל ליבי שחזרנו הביתה לא כדי לריב ולהתקוטט, לא כדי לשנוא ולהילחם זה בזה, אלא כדי להתחבר על אף השוני ולמצוא את המכנה המשותף העמוק שיהיה בסיס לבית השלישי שלנו. כן, אני מאמין שזה יהיה בית יהודי מקודש, אבל לכל דבר יש קצב ואנחנו עצמנו עוד לא יודעים בדיוק איך נראה הבית המיוחל. אני חושב שצריך להקשיב בלב פתוח לכאבים מכל עבר, צריך למצוא כל דרך אפשרית להיפגש ולדבר. אבל אני חושב שיש קו עדין שאסור לאף צד לחצות אותו, זה הקו המבדיל בין פחדים לשנאה, בין מחלוקת להחרמה.

יש חבורה מסוימת, אינני יודע להצביע ואינני מעוניין לנקוב בשמות, אבל הם קוראים לעצמם "מטה המאבק במשיחיים", ותחת הסיסמה "גמרנו להיות חמורו של משיח" הם בועטים לכל עבר. החבורה הזאת עברה את הקו המסוכן הזה, הפסיקה להתווכח והתחילה לשנוא. היא ממררת בחודשים האחרונים את חיי קהילת מעלה אליהו שצמחה סביב הישיבה הציונית הגבוהה בתל אביב. היא כנראה עשויה בדמותה ובצלמה של החבורה שלפני שנים לא רבות נלחמה מלחמת חורמה בישיבת ההסדר ברמת השרון. במסגרת המלחמה הזאת תולה החבורה בסביבת הישיבה שלטים שנראים כמו שלטי "מבוקש" שמבקשים להסגיר פושעים. תחת הכותרת "הכר את השכן" מפורסמים שמות של רבנים, רובם אגב העבירו לכל היותר הרצאת אורח חד־פעמית או לא לימדו בה מעולם, אבל למי זה משנה. ותחת התמונה מופיעים האישומים הכבדים.

אומנות שלוש הנקודות

הנה לכם טריק פרסומי מעולם הספרים. כתבו עליך ביקורת נוראה, משהו בסגנון: "מדהים כמה כישרון צריך כדי להפוך סיפור עם פוטנציאל לשעמומון מוחלט. וואו". לא נורא, אל תיעלב. יש לך מקדם מכירות לספר הבא. בכריכת הספר צטט את הביקורת: "מדהים. כמה כישרון... וואו!" מי יודע מה מחביאות שלוש נקודות, אבל את מי זה מעניין.

איך זה משרת את אלה שנמאס להם להיות חמורו של משיח? הנה דוגמה. אני מניח שאת הרב קשתיאל אתם מכירים. איש עניו, אוהב את הבריות, וכן - הוא גם מקרבן לתורה. אני שומע בצמא שיעורים שלו. שיעורים שלמים. בלי שלוש נקודות. וכמה בקלות אפשר להוציא דברים מהקשרם. ככה נראית מודעת רחוב שפניו חמורי הסבר מתנוססות בה. תחת המילים "הכר את השכן" מובאים ציטוטים כביכול ממשנתו: "כן... אנחנו גזענים. אנחנו מאמינים בגזענות... הכיבוש עשה להם טוב...". יש כאלה עם הרב קלנר, הרב דב ליאור והרב יהושע שפירא. זה קל. אני יכול לעשות את זה לכל אדם. שלוש נקודות ויאללה לשנוא. מה הבעיה. אגב, מדהים בעיניי שעל הרב גנץ שעומד בראש הישיבה לא הצליחו למצוא אפילו ציטוט מרושע עם שלוש נקודות. זה באמת נדיר.

נעים להכיר

הבעיה שככה לא באמת מכירים את השכן, ככה מציירים קריקטורה של שכן דמיוני. אבל מי שבאמת רוצה להכיר את השכן, דווקא מוזמן לשאול את השכנים. יש להם הרבה מה לומר על השכן. כן, השכנים שעונים לכל ההגדרות התל־אביביות: חילונים, שמאלנים, מהם נמנים על קהילת הלהט"ב, רובם ממפגיני בלפור. השכנים הללו מכירים את שכניהם ממעלה אליהו וכשהם מבקשים לספר על השכנים שלהם בקבוצת הווטסאפ של מטה המאבק במשיחיים הם מסולקים מן הקבוצה. אבל כדאי לשמוע אותם, זה מחמם את הלב. אז הנה, שירות לציבור משכנים שבאמת מכירים:

"אני גר ברחוב הזה. אני לא דתי, אבל מאוד נהנה לשמוע אותם מתפללים ושרים שירי קרליבך. הבן שלנו למד לבר מצווה אצלם. אף פעם לא הייתה לנו בעיה איתם. להפך. הביאו קצת רוחניות לאזור".

"אני איתך. אנחנו משפחה סופר ליברלית. אני כל מוצ"ש בקפלן, אבל עדיין נהנית מאוד מהאוכלוסייה ברחוב דפנה והם קרן שמש מרענן. ולא, הם אף פעם לא כפו עליי שום דבר. מה כן הם עשו? כשאבי נפטר לפני חמש שנים הם דאגו לכל דבר שהייתי צריכה בלי שאבקש בכלל. ואף פעם לא ציפו למשהו בתמורה... אני מזמינה אותך לבוא לגן השעשועים בדפנה ולהתרשם לבד".

"צריך לעשות הפגנה שיישארו בדפנה. מאוהב באווירה שלהם".

"מסתבר שרק מי שנתקל מקרוב בקהילה המדהימה הזאת מבין כמה חשוב שיש בחברה אנשים מקסימים כאלה. כל כך בקלות שורפים מגזרים ושונאים מגזר כל כך יפה. העולם עגול. שלא נשכח את זה".

"כדאי קודם לבדוק לפני שכותבים דברים לא נכונים. בחורי הישיבה עובדים. עושים צבא ולרוב קרביים. מפזרים אהבת חינם ועזרה".

"כואב לי הלב שהתלמידים המדהימים שלכם יחשבו שהם לא רצויים".

"אני יכול לגלות לכם סוד. מאוהב בקטע הזה של הישיבה. זה גאוני. צברתי מלא חברים נפלאים וסגנונות חיים מגניבים ושונים מהאורח חיים שלי".

"אני גרה (זמנית) ברחוב דפנה (הכתובת המדויקת מופיעה במקור, ל"א). בקומה מתחתיי מתגוררים כמה תלמידים מהישיבה מעלה אליהו. אני חייבת לציין שאני מלאת התפעלות מדרך הארץ ונועם ההליכות של אותם הבחורים. כקיבוצניקית לשעבר וחילונית מוצהרת אני מציינת ומתפעלת מהיחס היפה של הבחורים. בפתק המברך את השכנים בחג שמח או בהזמנה להצטרף לזמירות בהדלקת נרות חנוכה, או בהצעה לעזור לי עם שקית הקניות הכבדה ועוד... (שלוש הנקודות במקור. לא מחביאות כלום). כולי פליאה על הנוער הנפלא והמשובח. כנראה לא סתם אומרים דרך ארץ קדמה לתורה".

ילדים לא רצויים

המילים הבאות מופנות אליכם, אחים יקרים מקהילת מעלה אליהו. אני בטוח שאם היו שואלים אתכם למה דווקא תל אביב, הייתם אומרים: לחיות עם עם ישראל, לא להתנתק, לא להתבדל. הייתם מדברים על קירוב לבבות. ועכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם, איך? איך דווקא אנחנו שראש הישיבה שלנו נזהר מכל דיבור שעלול להתפרש כאיבה, איך דווקא אנחנו עם הכוונות הטובות, לא מושלמים אבל מה פתאום כל כך שנואים?

אל תתבלבלו אחים יקרים. אתם לא שנואים. למי שלא מכיר קל לשנוא, הוא שונא את הדמיונות שלו. אבל תקשיבו לשכנים האמיתיים, תראו מה הצלחתם לעשות. תרימו ראש. ובעיקר, תרימו את הראש של הילדים שלכם, שחשופים להפגנות ולמשטמה. דברו איתם מורכב. ככה זה, בחרתם לחיות במקום מורכב. יש הרבה אור ויש חושך שצועק הרבה. גם ילדים יכולים להבין את זה. ככה גדלים אנשים גדולים. קל לי לומר, אני לא גר שם, אבל בליבי אני שמח שמדובר דווקא בכם. האמת שלכם חזקה, גם האהבה. לא יוכלו לכם. מי יודע, אולי יתקיימו בכם דברי אבות דרבי נתן: "איזהו גיבור שבגיבורים? זה ההופך שונאו לאוהבו".

כבר לא חמורים

ומילה לשונאים. כתבתם שאתם כבר לא חמורים, והזכרתם לי דמות מופת. איש ענק אחד. איך שנראה בסוף ימיו, עם קרחת וזקן ארוך, בטח היה יכול לככב בפוסטרים שאתם מייצרים. אבל פעם הוא היה נראה כמוכם. עקיבא קראו לו, והוא שנא רבנים. "מי ייתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור". זה היה הסלוגן שלו. כששאלו אותו למה חמור ולא כלב, הסביר שכשחמור נושך הוא שובר את העצמות. הוא שנא אותם עד העצם. ארבעים שנות שנאה, עד שהתאהב. התאהב באישה, התאהב בתורה והתאהב באהבה. והנה, עם זה תוכלו להזדהות - הוא זה שהכריז: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". חברים, כששונאים כל כך כנראה גם מפחדים, כנראה גם נמשכים. להיות חמור של משיח אתם כבר לא רוצים. אני יכול להבין. מה דעתכם להיות המשיח עצמו? העולם כבר מחכה.

לתגובות:[email protected]

***