הפרסום במוצאי השבת האחרונה, שלפיו חתם סוף סוף אלוף פיקוד מרכז יהודה פוקס על צו המתיר שהות יהודית בחומש, היה מבלבל. האם לפתוח עוד בקבוק שמפניה, כהמשך להצבעה ההיסטורית על ביטול חוק ההתנתקות בכנסת, או לצאת להפגין בזעם מול שרשרת הביצוע כולה – מראש הממשלה, דרך השר הממונה ועד אלוף הפיקוד? השמחה על התקדמות מימוש החוק, שהופך מאות כתובה למציאות שמאפשרת ליהודים לשהות בחופשיות בחומש, התערבבה בסימני שאלה כבדים. מדוע נחתם הצו, שהיה צריך להיות בסך הכול חותמת גומי לביצוע החלטת הריבון, באיחור של שבועות כה רבים? וחמור מכך: הצו אינו תואם כלל את לשון החוק. בעוד הנוסח שעליו הצביעו חברי הכנסת ברוב ניכר קובע כי הנוכחות היהודית תותר בכל יישובי צפון השומרון שהוחרבו – חומש, שא־נור, גנים וכדים – הרי שהאלוף פוקס בחר לאשר בצו הנדרש את השהייה בחומש בלבד.
הבלבול הזה תפס גם את ראש מועצת שומרון יוסי דגן, ממובילי המאבק לחזרה לצפון השומרון, לא מוכן. באותו מוצאי שבת הוא שהה בחו"ל, וכשקיבל את ההודעה חשב גם הוא לברך על הצעד. אבל זמן קצר לאחר מכן קלט את משמעותו של הצו החדש, והשבוע התבטא נגדו בחריפות. "בהתחלה הייתי מאושר, אבל כשראיתי את הצו חשכו עיניי", הוא מספר, "זה בניגוד לחוק".
במכתב ששיגר השבוע דגן לראש הממשלה, לשר הביטחון ולשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', הודה דגן על קידומו של ביטול חוק ההתנתקות על ידי הממשלה הנוכחית, אולם תיאר את תדהמתו למראה הצו המצומצם שעליו חתם אלוף הפיקוד: "נדהמנו לגלות כי בניגוד מוחלט להחלטת הכנסת, שהיא הריבון, לבטל את חוק ההתנתקות במרחב צפון השומרון, ולהחזיר את המרחב, כולל ארבעת היישובים שנעקרו ממנו גנים וכדים חומש ושא־נור לשטח השיפוט של המועצה האזורית שומרון, ולבטל את איסור השהייה של הישראלים, הצו עליו חתם אלוף פיקוד מרכז מחיל את החוק בצורה חלקית ביותר רק על חלק מאדמות היישוב חומש. זאת כאמור בניגוד להחלטת הכנסת ולשון החוק שעבר בקריאה השנייה והשלישית".
דגן סיים את מכתבו בדרישה לקיים את לשון החוק במלואה ולהשיב את כל ארבעת היישובים לשטח השיפוט של מועצת שומרון: "אני פונה, מבקש ואף דורש לתקן באופן מיידי את הצו ולבצע את רצון העם והחלטות הכנסת כחוק".
"חבריי בימין נפלו בפח"
גם בקואליציה עצמה יש מי שהתקוממו, לא רק נגד הצו המצומצם אלא אפילו נגד הברכות ששוגרו לאלוף הפיקוד ושר הביטחון לאחר החתימה עליו. "אני חושבת שזה ביזיון", חברת הכנסת לימור סון הר־מלך (עוצמה יהודית) נחרצת, "מנסים להציג את הצו הזה כהישג. אבל בקבלת הצו הזה שוב אנחנו מנציחים את חוסר הריבונות שלנו על ארץ ישראל, ואת העובדה שאנחנו מוכנים לעשות סחר־מכר בשטחים שלה".
חברת הכנסת סון הר־מלך סבורה כי בהוצאת הצו עשה אלוף הפיקוד דין לעצמו, תוך התעלמות מרצון המחוקק: "במעשיו הצהיר האלוף פוקס כי דבר המחוקק אינו מחייב אותו, והוא שיחליט אילו חוקים יחולו או לא יחולו ברחבי יהודה ושומרון. חתימתו של האלוף אמורה להיות הליך טכני בלבד ועליו לכבד את דבר העם, הריבון, באמצעות נציגיו בכנסת".
מתסכלת עוד יותר מבחינתה הייתה העובדה שחבריה בקואליציה הריעו לאלוף הפיקוד על הצו, במקום לגנותו על התנהלותו השרירותית והבלתי־חוקית: "הצטערתי לראות כי גם חבריי בימין נפלו בפח, ובמקום להתקומם על עשיית הדין לעצמו של אלוף הפיקוד, הם בירכו על המעט שנחתם ובעצם נתנו לגיטימציה להחלטה זו. יתרה מכך", היא מתריעה, "כאשר אלוף הפיקוד רואה כי הריבון מפקיר לידיו את ההחלטה, מעתה הוא יקרא דרור לעצמו ויקבע כנורמה את החלטתו על אילו חוקים לחתום ומאילו חוקים להתעלם".
חברת הכנסת סון הר־מלך, שהציבה כיעד ברור את השיבה לכל יישובי צפון השומרון ורצועת עזה, הרגישה בשקט מוזר סביבה בכנסת כשניסתה להתעניין כיצד מתקדם החוק. לאחרונה התברר לה כי השקט כהרגלו צפן הסכמים, פשרות ו"מסחרה" כלשונה. יישום החוק הוא כרגע חלקי – לגבי חומש בלבד, וגם שם נעשית עבודה של הסדרת הקרקעות כך שהישיבה תמוקם על אדמות מדינה בלבד. "לא בשביל זה נלחמתי!" היא מצהירה, "רצינו שיתקנו את הפשע של החרבת היישובים, מה המשמעות של הצו הזה? מתרפסים בפני אלוף שאישר לשהות רק בחלק מסוים בחומש. במקום ליצור לו דה־לגיטימציה, נותנים לו תחושה שהכול בידיים שלו, ועוד מהללים ומשבחים אותו על כך".
בוחרים את המלחמות
לנוכח הזעם והתסכול של אנשי חומש והשומרון, גורמים המעורים בעניין מבקשים לספק תמונת מצב מדויקת בניסיון להרגיע את הרוחות. סיפורו של צו האלוף מתחיל בפגישות שהתקיימו בשאלת יישום חוק ביטול ההתנתקות. האלוף ומערכת הביטחון טענו כי לא עומדים לרשותם האמצעים וסדרי הכוחות כדי לממש את החוק במלואו, קרי – לאפשר נוכחות יהודית בארבעת יישובי צפון השומרון. "אין ספק שהדרג המקצועי צריך להיות כפוף לדרג המדיני, עליו לבצע את החלטות המחוקק", אומרים הגורמים. בינתיים, האסטרטגיה שעליה הוחלט הייתה "לדעת היכן אפשר להבקיע והיכן לא", ובמילים אחרות: אם כרגע צה"ל מוכן לאפשר את השהייה בחומש – אין סיבה לא להתקדם במישור הזה. "לא הפסקנו את הדיונים לגבי שאר היישובים", אומרים הגורמים. "הלכנו קדימה עם מה שיש, אבל לא השארנו את שאר החלקים מאחורינו".
אז מה צפוי בחלק שבו כן מתקדמים? השלב הבא הוא הסדרת הישיבה בחומש. היישוב המקורי היה בנוי בשטח שחלקו אדמות מדינה וחלקו קרקעות פרטיות או אחרות. כעת נבחן היטב מעמד הקרקע, והישיבה בחומש תוסדר על אדמות מדינה ויאושר כחוק בתב"ע מסודרת. במצב עניינים זה, התב"ע בחומש ככל הנראה לא תאפשר בניית יישוב כבעבר, אלא מוסד בלבד – קרי הישיבה.
תהליך דומה יקרה בעתיד גם בשאר יישובי צפון השומרון שחרבו, אולם הדחיפות שם היא פחותה בשלב זה. עם זאת, בתקופת הביניים שעד להסדרת הקרקע מופעלים לחצים להביא למימוש החוק באמצעות הוצאת צו אלוף. "כרגע אנחנו אופטימיים. עד כה יש הצלחות רבות בהתיישבות - הן בנושא חומש, הן באישור יחידות דיור במת"ע (מועצת תכנון עליונה – ח"ר) האחרונה וככל הנראה גם בזו שתתכנס בקרוב".
ברקע כל אלה ניצבת גם תשובת המדינה שצריכה להינתן לבג"ץ בחודש הקרוב, בנוגע להסדרת הקרקעות בחומש. חתימת הצו והאפשרות להסדיר את הקרקעות ולמקם את הישיבה בחומש על אדמות מדינה מסייעת להסיר גם את חרב בג"ץ המתנופפת תקופה ארוכה מעל ההתיישבות בחומש. הברכות והפרחים על חתימת צו האלוף בעת הזאת הוענקו כנראה גם בהקשר הזה.
השאלה האם נכון להיות מהמברכים או מהבוכים על צו האלוף בעינה עומדת, אבל לכל הדעות כדאי לזכור כי בין מילות החוק הכתובות ובין הקמת ארבעה יישובים פורחים עוד ארוכה הדרך, ולא ברור אם היא אפילו סלולה אל היעד הזה. בינתיים, גם ממשלת הימין הטובה ביותר שקמה עד כה צריכה להשגיח היטב שאף אחד לא גונב לה את הריבונות מתחת לאף.
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***