קליטה מאוחרת

כמדי העברת תקציב, גם השנה היו השבועות שקודמים להצבעה בכנסת סוערים בתוך הקואליציה. השנה היה זה תורם של אנשי עוצמה יהודית מחד גיסא וחברי אגודת ישראל מאידך גיסא לנסות ולהשיג תקציבים נוספים למשרדיהם. לאחר שבוע וחצי שבו הגיעו האיומים להיעדר תמיכה בתקציב מצד שתי המפלגות הללו, הושגה הסכמה על תוספת, אם כי פחותה בהרבה מהדרישות המקוריות. מי שעמד בחזית המתקפות של השותפות היה שר האוצר סמוטריץ', שהואשם שדאג לתקציבים מוגדלים בעיקר לשרים ממפלגתו שלו, אופיר סופר ואורית סטרוק, ולא לשרים ממפלגות אחרות.

בריאיון ל'בשבע' לרגל חג השבועות דוחה שר הקליטה אופיר סופר את הטענות. "אתה חושב שאני קיבלתי את כל מה שרציתי? ברור שלא. אבל ככה זה עובד. אף אחד לא מקבל את כל מה שהוא רוצה. אני יכול להגיד לך שבמשרד שלי, עם כמות האתגרים העצומה בנושאי הקליטה, הייתי שמח לקבל הרבה יותר. אבל מה לעשות שיש מציאות, והיינו צריכים לנהל תקציב אחראי, ותמיד ההחלטה על מה לוותר היא החלטה קשה. שר האוצר הוביל מדיניות של התמודדות עם יוקר המחיה, כולל מהלכים שהיה צריך לעשות כבר לפני שנים אבל הם לא נעשו משום שהם לא היו פופולריים".

היית שמח לקבל יותר, אבל בסופו של דבר אתה מרוצה מהתקציב שהמשרד שלך קיבל?

"כמשרד ניהלנו משא ומתן לא קל מול האוצר, הגדרנו יעדים ובסוף קיבלנו תקציב עם הישגים לא מבוטלים. אבל ברור שאפשר לעשות יותר. תמיד אפשר. רק בשביל לסבר את האוזן, מדינת ישראל, מדינה עם עשרה מיליון תושבים, קולטת עשרות אלפי עולים מדי שנה. זה אתגר עצום שמצריך השקעות תקציביות גדולות. מדובר בבני אדם שצריכים לאכול, לעבוד, להתאקלם, לשלוח את הילדים למערכות חינוך. אין־ספור דברים שעולים כסף".

זאת בדיוק הנקודה. אתה יצאת מרוצה יחסית מהתקציב, אבל חברי עוצמה יהודית ואגודת ישראל לא. הם מתלוננים על שלא עמדו בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו איתם.

"זה לא נכון. מישהו באמת קונה את הסיפור הזה שהתקציב לא נתן כלים למשרדים של מפלגות אחרות? אני גאה להצביע על תקציב שמוסיף מיליארדים למשטרה, שזה המשרד של איתמר בן גביר. אם השר לביטחון לאומי לא יצליח בתפקידו לחזק את המשילות, זה לא יהיה רק הכישלון שלו, אלא של כל הממשלה. אם לא היינו מגדילים דרמטית את תקציב המשרד שלו, באמת לא היינו נותנים לשר כלים להתמודד עם המציאות הבלתי נתפסת הזאת. וככה זה בכל התחומים. יחד עם זה, ברור שהיו פה ושם גם שיקולים פוליטיים. אנחנו בסוף נמצאים בעולם הפוליטי. לחשוב אחרת זאת היתממות".

בסוף התקציב עבר, והושג לו הרוב, אבל שוב התברר שאתם לא ממשלה שמתפקדת כמו שציפו ממנה, בטח לא בהתאם להתנהלותכם באופוזיציה.

"נכון. ואסור לנו להתחמק מזה. מה שהיה בשבוע שעבר לא יכול לקרות. העובדה ששני חוקים של האופוזיציה עברו בקריאה טרומית אף שהקואליציה התנגדה להם במקור היא אירוע בעייתי מאוד. נכון שאין לזה משמעות בשטח, כי החוקים האלה לא יעברו קריאה שלישית, אבל כל מי שמבין פוליטיקה יודע שזאת כרוניקה של ממשלה בסוף ימיה, ולא כזאת שרק התחילה את דרכה. לא סתם שמחנו בשנה שעברה בכל פעם שהעברנו חוק בקריאה טרומית. זה משדר חוסר יציבות".

רבים בציבור אכן חושבים שאתם ממשלה שעומדת להתפרק.

"אני מקווה שלא, ומתוך העבודה בתוך הממשלה אני יודע לומר שהתחושות שלנו הן שהממשלה מתייצבת ונמשיך הלאה ארבע שנים. השווה את המצב בממשלה לפני חודשיים למצב היום, וההבדל מהותי. היום היא מנוהלת. יש בעל בית ברור. ראש הממשלה מוביל את האירוע לצד השותפים הבכירים שלצידו".

כלומר, לפני חודשיים הממשלה לא נוהלה?

"אי אפשר להתעלם ממה שהיה בכנס החורף. הקמנו ממשלה של 64 מנדטים, שקיבלה אמון חזק מהציבור, והיינו רוצים לראות את הדברים אחרת. זה לא קרה. עובדתית הכנס הקודם לא התנהל כמו שרצינו וציפינו שיתנהל".

סופר, כהרגלו, לא מפחד להגיד דברים שלא נשמעים טוב כביכול לבייס הפוליטי שהוא פונה אליו. כך למשל הוא אינו חושש למתוח ביקורת על הצורה שבה הקואליציה ניסתה להעביר את הרפורמה במערכת המשפט, למרות שמפלגתו הייתה השחקן המרכזי באירוע, לצד שר המשפטים יריב לוין.

"ניסינו להסתער באנרגיות שבהן תפקדנו באופוזיציה, לתת מכת אש כבדה, אבל בלי לתכנן את מתווה ההתקפה. כשהיינו באופוזיציה הרגשנו שגנבו לנו את הבחירות ואת המדינה. זה גיבש ודרבן את כולנו לעשות הכול כדי להפיל את הממשלה הקודמת. ועם הלהט הזה בעיניים הגענו גם לממשלה החדשה. חשבנו שכמו שעבדנו באופוזיציה נוכל לתפקד גם בקואליציה, אבל האמת היא שההרכב הקואליציוני הזה, עם האנשים הללו, מעולם לא עבד יחד כממשלה. לא עצרנו לרגע בשביל להבין איך לעבוד יחד, ואיך לנהל אירועים מורכבים כמו הרפורמה במערכת המשפט כדי שנצליח להעביר אותה. זאת טעות קשה שעשינו".

איך בכל זאת היה צריך לנהל את האירוע?

"בצורה אבולוציונית. לאט לאט. שלב אחר שלב. במקום זה התנהלנו מתוך רצון להשיג הכול עכשיו ומייד. זה גם מתבטא בניסיוננו להציג הישגי ענק במעט החודשים שאנחנו בתפקיד. זה מגוחך בכלל לצפות שיהיו הישגים אסטרטגיים בפרק זמן קצר כל כך כשאין תקציב, כי הוא עבר רק השבוע. אפשר להביא הישגים טקטיים. סוגיות מורכבות ואסטרטגיות אי אפשר לקדם בתוך זמן קצר. לכן גם הניסיון להציג הישגי ענק נראה לא רציני, וזה גם משפיע על המעמד הציבורי של הממשלה. צריך לעבוד יותר בשקט ויותר בשכל. והאמת, די התאכזבתי לראות שלא עבדנו ככה במושב הראשון".

יהיו רבים שיגידו שאתם עדיין לא עובדים בצורה הזאת.

"אני לא חושב שזה נכון. את החלק הקשה כבר עברנו. היום אנחנו עובדים הרבה יותר טוב והרבה יותר חכם. זה לא קל, אבל אתה מתחיל לראות את הרכבת עולה על המסילה הנכונה. אנחנו רואים את הכיוונים שהמשרדים השונים הולכים אליהם, וכשנסגור שנה בתפקיד או לכל הפחות פרק זמן נכבד, נוכל לדבר על הישגים. כרגע אנחנו צריכים לגבש את התוכניות".

להביא את המערב

אחרי קרוב לחצי שנה במשרד הקליטה, לסופר יש הרבה תוכניות שהוא מוצא לנכון לקדם. האתגר העיקרי של הקדנציה שלו, כך הוא אומר, הוא לבנות את תשתיות הקליטה בארץ, שהוזנחו במשך שנים ארוכות. צעדים אלה, כך הוא מסביר, יעזרו להתמודד עם בעיית העלייה העיקרית של ישראל: מיעוט מובהק של עולים ממדינות המערב, לעומת כאלה ממדינות במצב כלכלי חלש בהרבה מישראל.

"המאמצים העיקריים שאנחנו צריכים להשקיע כיום הם בעלייה מצרפת, ארצות הברית ושאר מדינות המערב. זה לא סוד שבמשך שנים המשרד היה מוכוון בעיקר למדינות מסוימות. אנחנו צריכים לשנות את הכיוון הזה, כי לא יכול להיות שעולים מהמערב לא יוכלו להיקלט בישראל כמו שצריך. זה נזק בלתי נתפס", הוא אומר.

אבל העולים מהמערב הם המיעוט בקרב העולים. כשליש מסך העולים.

"חייבים להבין שאת גלי העלייה הגדולים לא נצליח לשנות. מה שגורם לשינויים טקטוניים אלה אירועי ענק. מלחמות, אסונות טבע ואנטישמיות. אנחנו רואים כמה עולים הגיעו בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. במערב אין את זה, למעט אנטישמיות, שבהחלט היא סיבה לעלייה לארץ. אבל חוץ מגלי העלייה המסיביים האלה, ישנה גם העלייה הליניארית, הרגילה, של העולים שלא נסים על נפשם, אלא מגיעים לארץ מתוך רצון עמוק להיות חלק ממדינת ישראל. זאת העלייה שיש מהמערב, ואנחנו צריכים להשקיע המון כדי שהיא תלך ותגדל".

זה בכלל אפשרי? אולי הבעיה היא שאין לישראל מה להציע לעולים מהמערב?

"יש דברים שלא נצליח לפתור. ברור שהרבה יותר קשה להביא לישראל עולים מהמערב. אין שאלה בכלל. להגיע מצרפת, שהיא מדינת רווחה על מלא, לישראל, שהיא לא כזאת, זה לא פשוט. לכן צריך לבנות תוכניות ותשתיות מתאימות. עליית צעירים למשל היא צעד אסטרטגי. זאת עלייה של אנשים שעדיין לא התיישבו, הם בדיוק בשלב בחיים שבו מקבלים החלטות, והכי קל להם לבצע את המעבר. כשצעיר מגיע לכאן מהמערב, לא משנה לו שאין לו דירה, כי לאף אחד מבני גילו אין דירה. הוא לא צריך לדאוג למשפחה עם שלושה־ארבעה ילדים, ורמת החיים שהוא דורש אינה גבוהה במיוחד. זה בדיוק קהל היעד שאפשר להביא לארץ, וזה גם הקהל שיהיה הכי קל לקלוט כמו שצריך כך שהוא ישגשג".

אשאל זאת אחרת. בשביל מה ישראל צריכה היום לעודד עלייה? אנחנו כבר מדינה גדולה, והאיום הדמוגרפי על ישראל כיום נובע דווקא מהעלייה, שכן רוב העולים אינם יהודים.

"זאת עמדה שאני לא מוכן לקבל. מדינת ישראל צריכה לעודד עלייה פשוט משום שזה ערך ציוני ראשון במעלה. קיבוץ הגלויות הוא הגשמת חזון הנביאים. אין לנו את הפריבילגיה לוותר על זה. יש לי זכות להיות שותף לכך. ככה כולנו צריכים להסתכל על העלייה בראש ובראשונה. אחר כך מגיעים גם היתרונות הכלכליים והחברתיים. קח למשל את סוגיית הרופאים. זה לא סוד שהאמא היהודייה רוצה שהבן שלה יהיה רופא, ככה זה בכל מקום. בטח במערב. יוצא שיש הרבה מאוד רופאים, רבים מהם לא מוצאים את מקומם בארצות מוצאם. בישראל לעומת זאת יש מחסור חמור ברופאים. העלייה של שנות התשעים מזדקנת, והרופאים שהגיעו אז כבר יוצאים לגמלאות. כיום ישראל צריכה להכשיר אלפיים רופאים בשנה. הפקולטות בארץ לא מכשירות מספיק רופאים, בגלל שורה של חסמים ששמים עליהם, ואחד החסמים הוא גם בפני עולים. קליטה של רופאים יהודים מחו"ל תסייע רבות למדינת ישראל, הרבה מעבר לערך הציוני שהוא הבסיס של הכול. ואנחנו עובדים על זה עם תוכניות ממוקדות".

"נתקן את סעיף הנכד"

אחת הבעיות המרכזיות של ישראל בתחום הקליטה היא העובדה הדי מפתיעה, שישראל מעולם לא גיבשה לעצמה מדיניות הגירה. למעשה, מדיניות ההגירה של ישראל מתבססת כמעט רק על חוק השבות. סוגיית חוק השבות אף נכנסה להסכמים הקואליציוניים, שם נאמר שהממשלה תשנה את החוק, במטרה לתקן את סעיף הנכד ואולי אף לבטלו. לפי הנתונים הקיימים, רוב העולים לישראל כיום עולים דרך סעיף הנכד, שמשמעותו שהעולה אינו יהודי על פי ההלכה. כתוצאה מכך, כבר שנים שהרוב היהודי בישראל הולך ומתמעט. אלא שביטול הסעיף, שבאופן אבסורדי הפך לבעיה הדמוגרפית המרכזית בישראל, טומן בחובו שלל מחלוקות פוליטיות ומדיניות.

"את התיקונים בסעיף הנכד צריך לעשות בצורה נכונה. אם למדנו משהו מהחודשים הראשונים זה שצריך לנהל שינויים דרמטיים כאלה בצורה מחושבת ומתוך הבנה שאנחנו באים לקדם את המדיניות שלנו, ולא לשכוח שאנחנו הממשלה של כל מדינת ישראל. יש פה גם עניין של היחס עם יהדות התפוצות. זאת סוגיה רגישה שצריך לטפל בה בעדינות", אומר סופר.

ובכל זאת, התחייבתם על זה בהסכמים הקואליציוניים.

"נכון. אבל יש סדר עדיפויות ממשלתי, והרפורמה המשפטית הייתה בראש סדר העדיפויות לאורך הכנס הראשון. הסעיף יתוקן, אבל איך בדיוק זה יקרה - פה מגיע החלק של הדיונים בכנסת ועם גורמי המקצוע. נצרך למצוא את האיזון הנכון בסוגיה הזאת, ונפעל לזה. המשמעות היא שדברים לא יקרו מחר בבוקר, אלא בתהליך ארוך ומחושב".

אחד הנושאים החריגים בהגירה לישראל הוא מבקשי העלייה מאתיופיה. בימים אלה מגיע לסיומו מבצע צור ישראל, שבמהלכו עלו עד כה כ־3,000 עולים. נוסף אליהם צפויים עוד כ־900 עולים להגיע לארץ, נכון לעכשיו. אף אחד מהעולים הללו אינו יהודי על פי ההלכה, ורובם המוחלט אף אינם זכאי חוק השבות.

משנת 2010, בכל פעם שישראל עורכת מבצע עלייה מאתיופיה, היא מכריזה שאין יותר יהודים במדינה, ולכן יהיה זה המבצע האחרון. מדובר על יותר מחמישה מבצעי עלייה. איך בכל פעם מכריזים שאין עוד יהודים באתיופיה ואז מגלים עוד כמה אלפים?

"זאת שאלה מצוינת, והיא מתכתבת עם שאלת מדיניות ההגירה של ישראל. ערכתי עד עכשיו שורה ארוכה של פגישות, ואנחנו בונים תהליכים שיטפלו בסוגיה האסטרטגית הזאת. הדבר הכי מגוחך יהיה שנצא שוב בהכרזה שכזו, ואז נחזור שוב על אותו דבר. בסוף צריך להחליט אם מדובר בבני אדם שצריכים לעלות לארץ או לא, אם הם יהודים או לא, אם הם צריכים גיור או לא. יש כאן סוגיות מורכבות שמעליהן ניצבת השאלה איך סוגרים את העלייה מאתיופיה ולא גוררים אותה עוד ועוד. זאת החלטה אסטרטגית שמדינת ישראל חייבת לקבל".

בסוף, מעבר ל־900 הנוספים שאמורים להגיע במסגרת צור ישראל, יש עוד 34 אלף בקשות עלייה מאתיופיה. אלה מספרים עצומים.

"המספרים הם לא הסיפור. אנחנו לא יכולים לקבוע מדיניות הגירה לפי מכסות. הקו שצריך להוביל אותנו הוא המהות. המהות מורכבת מהשאלות שדיברתי עליהן קודם. האם הם יהודים או לא, והאם הם צריכים לעבור גיור. ברור שכל יהודי זכאי לעלות לארץ, וכלל לא משנה מהם המספרים".

***