עם תא"ל במיל ארז וינר, בעבר עוזר הרמטכ"ל שוחחנו על ההשלכות הצפויות בעתיד לאופן בו התייחסה מערכת הביטחון לקריאות לסרבנות מצד המפגינים נגד תיקון מערכת המשפט. זאת בעקבות כנס מיוחד אודות סוגיית השימוש בצה"ל במאבקים פוליטיים, שקיימו מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון ומרכז מורשת בגין.
כבר בפתח דבריו מבהיר וינר נחרצות את עמדתו ולפיה נשק הסרבנות צריך לצאת מהשיח הציבורי מבלי לנסות ולתרץ אותו בתואנות שמדובר באמירות בלבד, באיום בלבד או בכך שמדובר במתנדבים. לפלפולים אלה, הוא אומר, אין מקום שכן כבר כעת החברה הישראלית משלמת את מחיר איומי הסרבנות שנשמעו מכיוונם של המוחים נגד החקיקה המשפטית.
"אנחנו מדינה עם הרבה בעיות ונושאים בוערים על הפרק וכדי להמשיך את קיומנו ועצמאותנו אנחנו צריכים צבא מנוטרל ככל הניתן מהשיח הפוליטי. בסיבוב האחרון נשבר קודקס מקודש", אומר וינר ומציין כי אמנם בעבר היו מקרים בודדים של סרבנות, אך הם לא נעשו באופן קבוצתי והדבר המשמעותי יותר הוא שהייתה להם תגובה של הדרג העליון במערכת הביטחון, בניגוד למקרה הנוכחי.
בפועל, הוא מציין, עלה בידי המאיימים לקבל את מבוקשם עם ההחלטה להקפיא את החקיקה לצורכי המו"מ בבית הנשיא, וההצלחה הזו לצד היעדר המחיר ששילמו המאיימים בסרבנות היא בעלת השפעה עתידית משמעותית על כולנו. "זו תיבת פנדורה שקשה לסגור, כי אם מותר לטייס או ללוחם ממערך המבצעים המיוחדים להשתמש בנשק הסרבנות בגלל משהו שלא נראה לו בסדר בהחלטות הממשלה, מחר יעשה את זה המכונאי המוטס שיגיד את ההיפך, או לוחמי גדוד כלשהו שיסרבו לפנות מאחז. אין לדבר סוף".
האם ניתן היה לבצע אכיפה מול תופעת סרבנות כשהיא מגיעה באופן קבוצתי? וינר משוכנע שכן ומציין כי בכל התארגנות יש את המארגנים והמובילים ויש את מי שמתווספים בגלל לחץ חברתי או משום שהם סבורים שמדובר במהלך נכון. מול אותם מובילים ומארגנים ניתן וצריך לפעול באופן נקודתי ולמנוע את התפשטות התופעה. "אין שוני דרמטי בין טיפול במרד ברובאית 51 בגולני לבין טיפול באירוע כזה, לבודד את המארגנים ולטפל בהם נקודתית. במקרה הזה לא היה טיפול נחרץ והולם משיקולים שאני לא מבטל אותם של רמטכ"ל ושר ביטחון על כשירות ועוד, אבל עדיין יש את החשוב והדחוף ויש את הדברים שמעל לכך. את הכלי הזה צריך להוציא מהמשוואה".
על הכנס עצמו מספר וינר כי הוא היה ערוך היטב ונשמעו בו עמדות מנוגדות, "ישבו לצידי שני טייסים מתומכי המחאה, אחד מהם ממובילי המחאה, ושמענו דברים שמאוד הטרידו אותי כי הם לא רק צידדו במה שהם עשו אלא שבו ואמרו שזה חלק מהשירות האזרחי צבאי שלהם ושהם יעשו זאת שוב אם הפשרה לא תיראה להם או אם לא יצליחו להגיע להסדרה שהם יקבלו אותה. מטריד לדעת שהכלי הזה לא רק נמצא על השולחן אלא כי הם ראו כי טוב והם מתכוונים להשתמש בו", אומר וינר.
"הם לא הבינו או לא מבינים את האיום והשבר הגדול. הם בהחלט חושבים שהם מצילים את העם והמדינה. אחד מאותם טייסים אמר שזה אי ציות אזרחי ולא סרבנות, ואי ציות אזרחי מהותו הוא נכונות לשלם מחיר על חוסר הציות. אבל לצערי באירוע האחרון ראינו בחסימות הכבישים ובמעשים נוספים שהחשש מתשלום מחיר נעלם מהר מאוד, כי הם לא שילמו כל מחיר. הם לא נעצרו, לא נבלמו וקיבלו חיבוק אוהב ואוהד מקצונה בכירה ומהתקשורת הישראלית ברובה הגדול, מאנשי ציבור ומבכירים לשעבר במערכת הביטחון שאפילו הציגו אותם כגיבורי השעה. לכן יצאתי מאוד מוטרד כי מבינים מכך שהאירוע עוד לפנינו וככל שתימשך הטעות הבסיסית והעמוקה הזו אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במציאות כזו בעתיד הקרוב אם לא תהיה הסכמה בבית הנשיא, ואפילו סביב התקציב, כי הם יכולים להחליט שהם צריכים גם לקבוע למי יחולק התקציב".