ברשות מורנו ורבנו הגאון ראש הישיבה שליט"א, ברשות רבותינו הגאונים הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי שליט"א, הרב אביהו שוורץ שליט"א, ברשות כצל'ה, הרמי"ם היקרים, אחי ורעי ובני הישיבה כולם.
קראנו בשבת: "ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ד' את משה בהר סיני", במדבר ג, א. הגמרא במסכת סנהדרין יט, ב (וברש"י על אתר) לומדת מכאן: "כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".
ואני מבקש לגלות את ליבי, שאני מתרגש מאד. לא פחות משאני מתרגש מהופעת הספר ומההשקה שלו כאן, אני מתרגש מהכינוס הזה אל היכל קדוש אחד, של גדולים שברבותינו תלמידי הרב צבי יהודה.
מורשתו של עם ישראל עוברת "מפי סופרים ולא מפי ספרים", כמטבע הלשון המדוייקת של רבנו יהודה הלוי בס' הכוזרי (מאמר שני, סי' עב) או בלשון המיוחדת לרמב"ם בתשובותיו "מן הזקנים ולא מפי ספרים".
לא נתרשם רק מספרו הכתוב של הרב צבי יהודה, כשלפנינו כאן ממש הסופרים שגידל והוליד. כקצת ותיק כאן בקרב בני הישיבה אני מבקש לזרז את עצמנו כולנו, הצעירים והצעירים עוד יותר, לזרז למזורזים כבר:
הביטו ברבותיכם, ברבותינו, והיה כי ישאלוכם בניכם מחר בזכות מה נתגדלתם מחבריכם, תוכלו לומר בבטחון ובסיפוק: "כי חזיתיה לר' מאיר מאחוריו" (ע' עירובין יג, א), זכינו לפגוש בימי התגדלותנו בישיבה את גדולי ישראל, את תלמידי הרב צבי יהודה הקרובים ביותר.
בקיצור, תהיו לנכדים של הרב צבי יהודה, ותתענגו מכך. נכון, זה מחייב מאד. מחייב מאד מאד. אבל זה מאד כדאי.
לפני כ-34 שנים, הייתי אז כאן בשבו"ש (בשבוע ישיבה), או שהיה זה בראשית שנה א.
נכנס ראש הישיבה שליט"א לבית המדרש למסור שיעור בהתרגשות גדולה עם הספר "אור לנתיבתי" בידו, שהיה ממש חדש מן הדפוס. הרב פתח את הספר בפני התלמידים ואמר את המילים הבאות (כתבתי אז את הדברים מילה מילה): "יצא לאור ספר חדש של מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, אור לנתיבתי. והספר ממש מלא אור".
הוסיף הרב ואמר: "ספר זה , [הוא] מעין ספר נסתר של העמקה פנימית רוחנית, יש בו כמה וכמה עניינים גדולים".
אני זוכר את המעמד הזה כמעמד שהשפיע רבות, על כל פנים עלי. את שמעו והשפעתו של הרב צבי יהודה שמענו לפני כן כנערים בישיבה בכפר הרואה. הרב נרי'ה זצ"ל ביקש מאיתנו, מכמה תלמידים, שנה קודם לכן, להתלוות אליו לאזכרה השישית לרב צבי יהודה, בישיבת מרכז הרב. וכן מתוך סיפוריו וספריו של הרב נרי'ה אודות "הבן היחיד והמיוחד", הבן "שאין לו בעולמו אלא אבא", כלשונו.
גם היינו מעיינים אז בשמינית בכפר הרואה בסדרת הספרים מתוך התורה הגואלת שהתקין הרב אביהו שליט"א, סדרה שהופיעה אז בהדפסה מחודשת בכריכה תכלת בהירה ויפה.
שם פגשנו את ההדגשות של הרב צבי יהודה בהלכות ציבור; שבחר בנו מכל העמים ומתוך כך נתן לנו את תורתו, ועוד ועוד.
ואז כשיצא לאור הספר אור לנתיבתי, זה היה כאמור כ-7 שנים לאחר הסתלקותו של הרב צבי יהודה, זו היתה בשורה גדולה. לא היה אז ספר הגות שלם של הרב צבי יהודה מכתב ידו.
היו כמובן 2 כרכי לנתיבות ישראל שהיו צריכים תיקונים רבים בתוכם כדי להיות מונגשים לדור תלמידי תלמידי הרב צבי יהודה, מאמרים שגם כך לא פשוטים להבנה בשל עומקם.
הספר אור לנתיבתי הוכן מתוך פנקסים ומחברות בכתב ידו של הרב צבי יהודה שהפקיד בזמנו ראש ישיבת מרכז הרב, מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל, בידי שניים מתלמידיו הנאמנים והקרובים ביותר לרב צבי יהודה, הרב חיים שטיינר שליט"א והרב איסר קלונסקי שליט"א, אשר הרב צבי יהודה פנה אליהם בעצמו שנים קודם לכן לערוך את הערותיו לש"ס.
הספר הופיע מרהיב ביופיו, דומה במראהו לאורות הקודש שערך ועיצב הרב הנזיר.
השורות משכו את העיניים ואת הלב. לאחר שזכתה קריית ישיבתנו להוציא לאור את שני כרכי מאמריו של הרב צבי יהודה – לנתיבות ישראל, מוגהים ומתוקנים ואף מנוקדים בתוספת הערות ורקע במקומות הנצרכים, היבטנו תמיד קדימה לעשות כמעשה הניקוד בלנתיבות ישראל גם בספרו המרכזי של הרב צבי יהודה, אור לנתיבתי.
כיום, רובם ככולם של ספרי ההגות המרכזיים, ספרי האמונה, המחשבה והמוסר, מנוקדים. גם בהלכה, הספר משנה ברורה למשל, איש לא קונה מהדורה שאיננה מנוקדת. כמעט שלא נמצאת בשוק כזו.
לאחר שספר חדש מופיע מנוקד אני תמיד חש כאילו דרך כורכר כבושה וותיקה נסללה באספלט, מה שהופך אותה להיות מאירת עיניים, קבועה.
אני מבקש בשם כולנו להודות לעורכי הספר הרב שטיינר והרב קלונסקי על האמון ועל ההסכמה למסור בידינו את הרשות להדפיס מהדורה זו.
להודות לראש הישיבה שליט"א, לכצל'ה, ליעקב, לכל המסייעים, וכן לבני הישיבה השותפים בעמל הרב של הפקת המהדורה.