פירות שנת השמיטה נעלמים מן השדות, ובמקביל חלה חובת הביעור על פירות השביעית המצויים בבית.
ביעור היין בערב חג הפסח מוכר יותר, אך באותו המקור קבעו חכמים שאת השמן יש לבער בערב חג השבועות.
במכון התורה והארץ מסבירים שהתורה ביקשה לתחם את ההנאה מפירות השביעית, כדי לזכור שהם אינם פירות רגילים אלא נאכלים משולחנו של הקב"ה, ולכן מעת שתמו הפירות על שולחנו, בשדות, יש לבצע תזכורת שהפירות אינם שייכים לנו.
מצות הביעור חלה רק על שמן קדוש בקדושת שביעית. בשמיטה האחרונה לא התקיים ייצור בכמויות גדולות של שמן אוצר בית דין, ולכן יתכן שקיים בבית שמן בקדושת שביעית רק דרך רכישה מיוחדת מאוצרות בין דין מקומיים, או שמן שיוצר בייצור עצמי.
חובת הביעור חלה על כל מי שיש בביתו שמן קדושת שביעית בכמות רבה יותר ממה שרגילים להשתמש בדרך כלל לשלש סעודות. בשמן לא מדובר בכמות גדולה, ולכן כמעט כל מי שיש לו שמן שביעית בבית צריך לקיים בו את מצות הביעור.
את מצות הביעור לא מקיימים על ידי שריפת השמן, אלא בהוצאת השמן לרשות הרבים בפני שלשה, ובפניהם מכריזים שהשמן מופקר לכל אדם. לאחר פעולה זו, כשהכרזנו בראש כל חוצות שהשמן אינו שלנו, ניתן לשוב ולזכות בשמן ולהמשיך לנהוג בו בקדושת שביעית.
במכון התורה והארץ מדגישים שמצות הביעור אינה שייכת רק ביין ושמן, והיא חלה על פירות שונים שנשמרים לתקופה ארוכה, ולכן מי שהכין בביתו ריבות, ליקרים או ירקות מוחמצים מפירות שביעית, צריך לעקוב אחר לוחות הביעור ולבדוק מתי מועד הביעור של המין שברשותו.