אף פעם לא התארגנתי כל כך הרבה לדייט. זה בסך הכל דייט רביעי, אבל הרגשתי כאילו אני מכירה אותו כבר הרבה זמן, וגם לא מכירה אותו בכלל. וממש, אבל ממש, רציתי שהוא לא יחתוך אותי.
כשסיימתי להתלבש הסתכלתי על עצמי במראה בחוסר סיפוק. לבשתי את השמלה הכי ארוכה ועדינה שלי, נעלתי נעלי בובה עם עקב קטן וענדתי עגילים ארוכות. אבל משהו עדיין הרגיש לי חסר.דפקתי בדלת של חנה, השותפה שלי. "חנה, יש לך מסקרה?" שאלתי מעבר לדלת הסגורה. היא פתחה את הדלת וסקרה אותי במבטה בתימהון. "פששש…. מוריה! מסקרה? ממתי את שמה מסקרה?" חיוך שובב התגנב על שפתיה - "מישהו מצא חן בעינייך הא?".
"זה לא עניינך" עניתי לה בצחוק, אבל גם ברצינות. לא התחשק לי כרגע לספר לה על דוד. "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין", לא?
זכינו ללוות כבר מעל 1200 בנות לחופתן! אולי האימון הרגשי שלנו יכול להיות נכון גם עבורך?
היא נכנסה בחזרה לחדר והושיטה לי את המסקרה. האמת שזה ממש לא אני להתאפר, אבל בפעמים הבודדות שכן התאפרתי תמיד נורא החמיאו לי דווקא על המסקרה, אז נלך על זה...יצאתי מהדירה. השעה הייתה חמש אחר הצהריים, והבגדים שלבשתי הרגישו מוזרים קצת, מסורבלים. אור השמש העז, החום והרחובות המוכרים כל כך לא הסתדרו עם נעלי הבובה והשמלה הארוכה שלבשתי. בלעתי את הרוק וחיכיתי לאוטובוס שייקח אותי לפגישה.
שלוש שעות אחר כך, כשנכנסתי חזרה לדירה, טרקתי את הדלת בטעות קצת חזק מדי. לא התכוונתי שחנה תשמע שאני נכנסת. "מוריה?" היא שאלה. היא יצאה מהחדר שלה עם שיער רטוב ופיג'מה, ונראתה רעננה וחיונית. בדיוק הפוך ממה שהרגשתי. התיישבתי על הספה באנחה כבדה והורדתי את העגילים הכבדות מהאוזניים. פתחתי את הסיכה ונתתי לשיער להתפזר לו, כמו שהוא רגיל.
"את נראית גמורה" חנה פסקה. "להכין לך קפה?" "אני אשמח, תודה" עניתי בקול שקט. הרגשתי שאם אדבר יותר מדי, אתחיל לבכות. "נו אז איך היה?" היא שאלה, והניחה את כוסות הקפה על השולחן הקטן שלידי. "הוא נפרד ממני" עניתי, והרגשתי איך הדמעות כבר מציפות את העיניים שלי. "כבר?" היא תמהה. "הרגע חזרת מהפגישה". "הוא עשה את זה כשהוא ליווה אותי בדרך חזור". אמרתי בקול חלש. "אאוץ'". "כן, אאוץ'" נאנחתי שוב, ובלעתי את גוש הדמעות שאיימו להטביע אותי.
"זה היה נראה שממש רצית שזה יצליח" היא אמרה, וקמה להביא לי מגבון להורדת איפור. הדמעות שלי כבר התחילו למרוח את המסקרה. "כן" עניתי כשהיא התיישבה. "סוף סוף נפגשתי עם מישהו שהוא גבר אמיתי!". המילים יצאו ממני בלי לחשוב. פעם ראשונה שהודתי אפילו באוזני עצמי שזה מה שהרגשתי. "גבר אמיתי? למה הכוונה?" היא שאלה.
"אני לא ממש יודעת להסביר… הוא פשוט היה… גבר-גבר כזה. היה לו קול עמוק, הוא היה בטוח בעצמו מאוד, הוא שידר לי משהו חזק, הוא היה באיזה סיירת או משהו… אפילו אהבתי את זה שהוא היה הרבה פחות חכם ממני…".
זכינו ללוות כבר מעל 1200 בנות לחופתן! אולי האימון הרגשי שלנו יכול להיות נכון גם עבורך?
שיחזרתי בראש את הפגישה שהרגע חזרתי ממנה, וגם את זו שלפניה. ת'כלס, השיחה בינינו לא ממש קלחה. הרגשתי שאני מדברת מלא, מנסה למלא את השתיקה הגברית הזאת שלו. השתדלתי שהדיבורים שלי יהיו קלילים, ניסיתי להסתיר קצת את החכמה שלי, שלא יבהל... אמרו לי פעם שגברים עלולים להתרחק מבנות חכמות מדי.
אני לא יודעת למה, אבל איכשהוא הגברים החכמים שנפגשתי איתם, הרגישו לי פחות גבריים. ודוד… דוד היה בדיוק מה שחלמתי. עם הזיפים הצמודים, הבלנסטון, הישיבה שלמד בה, הקול העמוק, תחושת העוצמה והביטחון שנשבה ממנו. אז נכון, הוא היה הרבה פחות חכם ממני. ולמרות שללא ספק היה קשה לנהל איתו שיחה זורמת, עדיין זה לא הפריע לי להרגיש שהוא גבר "שווה", וממש רציתי שהוא ירצה אותי...
חנה הסתכלה עליי במבט ספקן מעט, ושתקה. בינתיים הרצתי שוב את הדייט בראש מההתחלה, וניסיתי להבין מה היה כל כך גרוע עד כדי כך שהוא נפרד ממני עוד בדרך חזרה, בלי לחכות לטלפון! כנראה זה התבשל לו בראש עוד לפני זה… "מה יש לך?" גערתי בחנה, אחרי עוד כמה דקות של שתיקה ארוכה "אין לך מה להגיד לי??".
רציתי שהיא תגאל אותי מהמחשבות המייסרות על מה הייתה בדיוק נקודת הכשל שלי, ומה הייתי צריכה לעשות אחרת. התבאסתי על עצמי ששוב מישהו רציתי - חותך אותי. "אין לי כלום. סתם תהיתי לעצמי מה קרה לך… את לא היית בדיוק את בתקופה האחרונה…". היא שוב שתקה. חשבתי לרגע על מה שהיא אמרה.
האמת שהיא צודקת... לא הייתי בדיוק אני בתקופה האחרונה. פתאום היכתה בי ההבנה, שמאז שהתחלתי להיפגש איתו, מאוד התאמצתי להיות… מישהי אחרת. ניסיתי להיות אישה כמו שחשבתי שהוא מחפש. ניסיתי מאוד להיות נשית יותר, קלילה, מטופחת, עדינה, נעימה. התאמצתי להיות יפה יותר.
נפגשתי כבר עם לא מעט בחורים, אבל אף פעם לא הרגשתי שהם היו ממש "גברים", כמו שדימיינתי, כמו שחלמתי. וברגע שפתאום יצאתי עם אחד כזה - גבר גברי כמו שהיה בדמיון שלי - יצאתי מגדרי כדי שהוא ירצה אותי. פתאום קלטתי... שבכלל לא הצלחתי להיות אני לידו, להרגיש בנוח - משוחררת, טבעית, זורמת. חוש ההומור המשובח שלי נשאר מיותם בדירה ביחד עם הידע הרחב והחכמה שלי, השמלות הקלילות, הבלנסטון והשיער האסוף בקוקס. אפילו את המשקפיים שלי השארתי בדירה כדי שלא אראה חנונית מדי.
נאנחתי ואמרתי לחנה: "ת'כלס את צודקת, לא הייתי אני בכלל. בינינו, זה לא היה קשור. אבל כל כך רציתי שזה יהיה קשור. זה כל כך נדיר בימינו למצוא גבר אמיתי…" "גבר אמיתי?" חנה שאלה. "את באמת חושבת שזה כל כך נדיר למצוא גבר אמיתי? כל הגברים כל כך נשיים?"
זכינו ללוות כבר מעל 1200 בנות לחופתן! אולי האימון הרגשי שלנו יכול להיות נכון גם עבורך?
חשבתי על זה רגע, והרצתי בראש את הבחורים שיצאתי איתם. ת'כלס, רובם המוחלט לא היו "נשיים". זו לא הייתה הגדרה מדוייקת בכלל. הם פשוט היו… שונים מהטיפוס הגברי שדמיינתי. התובנה הזו האירה לי פתאום. אף פעם לא חשבתי על זה, שיכולים להיות כל מיני סוגים של גברים. היה לי ברור שיש תכונה מסויימת, שקראתי לה "להיות גבר". הכנסתי אותה לרשימת הדברים שאני מחפשת בבחורים, בדיוק כמו "לב טוב" ו"חיבור לעבודת ה'". גם אני הרי לא "נשית" במובן הסראוטיפי של המילה, ובכל זאת מרגישה אישה… אף פעם לא התחברתי לדיבורים על בישול ואפייה ולא על בגדים או איפור. ובכל זאת אני מרגישה שאני אישה, ושמחה בזה. פתאום היתה לי תובנה, שאולי אני עושה לגברים מה שלא הייתי רוצה שיעשו לי...
ובאמת, אולי חנה צודקת, ויש כל מיני סוגים של גבריות? אולי יש גברים שאני יכולה להרגיש לידם הרבה יותר בנוח עם מי שאני, להיות משוחררת, טבעית וזורמת? להיות האישה שאני, ועדיין להרגיש שהוא גבר. בואו נדבר על זה רגע...
אחת התכונות הכי בולטות ברשימת ה"מה אני מחפשת" של מרבית הבנות, היא - "שיהיה גבר". קודם כל חשוב לי להגיד - זה טבעי ובריא שאישה מחפשת גבר. כמה שזה נשמע מובן מאליו, אבל לצערי בעולם שלנו זה כבר לא. באופן טבעי יש בנו רצון לחוות חוויה של "משכני אחרייך נרוצה" - להיות עם גבר שיש בו עוצמה, נוכחות, שיהיה קליק, שהמפגש יהיה כיפי וזורם..
יש בנו גם רצון להיות עם גבר שייתן לי להרגיש "אישה", והרבה פעמים אנחנו מרגישות שככל שהוא יהיה יותר "גבר", ככה אני אהיה לידו יותר "אישה". וחשוב להדגיש - ה"נשיות" וה"גבריות" של כל אחד מהצדדים בקשר, היא הדבק של הקשר! ברור שהתחושה שיש לידי "גבר" מעוררת בי עניין, משיכה, סקרנות, תחושת ערך עצמי ועוד ועוד.
ב"ה, יש היום הרבה מידע (גם אצלנו באתר) על כמה החיבור של "אישה" עם "גבר" במובן הטבעי והפשוט של המילה, משפיע על הקשר, על הזרימה ועל המשיכה. המודעות לדבר הזה, במיוחד בתקופה שלנו, יכולה ממש להציל קשרים שיש בהם פוטנציאל. מצד שני, דבר שכמעט לא מדברים עליו וחשוב לי כן לפתוח אותו כאן בבמה הזו - זה שיש כל מיני סוגים של גבריות.
הבעיה לא מתחילה בזה שאת רוצה להתחתן עם "גבר", אלא בזה שהרבה פעמים יש לנו ציור מאוד ספציפי של מה זה "גבר" - איך הוא אמור לדבר, להיראות, להתנהג, מה הרקע שלו וכו'. זה יכול לבוא לידי ביטוי בלחפש תכונות מאוד מסויימות שנתפסות בעינינו כ"גבריות" כמו - קשיחות, החלטיות, כריזמטיות, מנהיגות, יציבות ועוד.
זה יכול לבוא לידי ביטוי ברצון שהוא יעשה משהו מסויים כמו - שישרת ביחידה קרבית בצבא, שיתמסר לימוד תורה, שיעבוד בעבודה "רצינית", שידע לבנות ולתקן דברים וכו'.
זה יכול לבוא לידי ביטוי אפילו בנושאים חיצוניים כמו - כוח פיסי, צורת גילוח מסויימת, סגנון לבוש שנתפס כ"גברי", קול עמוק ואפילו סוג הכיפה…
הבעיה היא שהרבה פעמים אני לא מודעת לגמרי לציור הפנימי שיש לי על מה זה "גבר", ובאופן אוטומטי פוסלת את מי שלא מתאים לתפיסה הפנימית שלי על "איך גבר אמור להיות".
הרבה פעמים התפיסה של "מה זה גבר" נוצרה אצלנו במהלך החיים ממפגש עם דמויות גבריות שליליות וחיוביות, שעל פיהן עיצבנו כבר בגיל די צעיר את התפיסה הפנימית שלי ל"מה הוא גבר".
התפיסה של "מהו גבר" שגיבשתי לעצמי במהלך השנים, תגרום לי רצון ומשיכה להיות עם מישהו מסויים, וחוסר רצון להיות עם אדם אחר.
זה כמובן תהליך טבעי ואוטומטי לגמרי, אבל חשוב לדעת - התפיסות הפנימיות האלה יכולות לחסום אותי ולמנוע ממני להצליח להיפגש ולהתחבר באמת לכל מי ששונה מהציור הפנימי העמוק שלי, ואולי אפילו לחסום אותי להתחבר למישהו שכן הייתי יכולה להתחתן איתו….
התפיסה הפנימית הלא מודעת הזו עלולה לגרום לי להימשך מאוד דווקא למישהו שלא מתאים לי (מכירות את זה? כל מי שאני רוצה חותך לי, ומי שאני לא רוצה חותך אותי), ומצד שני - לדחות מיד אנשים שאולי דווקא כן היו יכולים להיות מתאימים.
למה הכוונה?
זכינו ללוות כבר מעל 1200 בנות לחופתן! אולי האימון הרגשי שלנו יכול להיות נכון גם עבורך?
לפעמים, התפיסות האלה נוצרו באופן אוטומטי בצורה לא מודעת - על פי סולם הערכים של החברה שאני חיה בה, על פי החברות שסביבי, על פי החברים של האחים שלי או המדריכים שהיו לי בבני עקיבא או בסמינריון או כהשראה מראש האולפנא שלי וכו'.. לפעמים התפיסות הפנימיות האלה נוצרות ממקום פנימי לא בטוח בעצמו שמחפש להרגיש "שווה", "נשית" או בעלת ערך - ומתוך כך אני מחפשת "גבר" שיוכל לכאורה לתת לי תחושה של שייכות, של ערך עצמי, של נשיות וכו'.
אם אני מתנהלת באופן אוטומטי בלי חשיבה ומודעות לעניין הזה, אני עלולה לתת לדברים האלה לנהל אותי ולחסום אותי מלהיפתח לכל מי ששונה מהציור הספציפי שלי.
בעצם אני לא נמצאת בחופש אמיתי לבחור בצורה אמיתית ומשוחררת, אלא אני מנוהלת על ידי תפיסות חברתיות/פסיכולוגיות/רגשיות שלא בהכרח מתאימות לי באמת.
אז מה אני ממליצה?
אני לא אומרת - אל תחפשי "גבר", או "תורידי את התכונה הזו מהרשימה של מה שאת מחפשת". ממש לא! את אישה, ואת רוצה שיהיה לצידך גבר, וזה נכון, ישר וטבעי. אבל - אני כן ממליצה לך, לבחון בצורה כנה ועמוקה - מה מגדיר "גבר" עבורך? אילו תכונות, מראה חיצוני ומעשים מגדירים את דמות הגבר בעינייך?
אחרי שתבחני את המרכיבים של "תפיסת הגבריות" שלך בצורה הכנה ביותר, כבר תוכלי להתנהל ממקום פחות אוטומטי, ויותר בוחר ומודע. השלב השני שיכול לעזור לנו להיות במקום בוחר ולא אוטומטי, היא המודעות לעובדה שיש כל מיני סוגים של גבריות. כלומר - גבריות היא תכונה שיכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים. היא יכולה לבוא לידי ביטוי אצל אדם שהוא חזק פיסית, שהיה לוחם בצבא או שהוא החלטי וכריזמטי באופן מיוחד.
אבל גבריות יכולה גם לבוא למשל לידי ביטוי אצל אדם שיש לו גב תורני מאוד חזק, והוא נותן לך תחושה של יציבות בהקשר הזה. גבריות יכולה גם לבוא לידי בתכונות כמו יצירתיות, הקשבה נוכחת ומשמעותית, חריצות ומסירות, יכולת להתמודד עם קשיים בלי להישבר, חוש הומור משובח, הרעפת חום וקירבה ועוד ועוד.
באופן כללי מאוד, "גבריות" היא השפעה. השפעה יכולה להיות בהרבה מאוד צורות וסגנונות, והכי חשוב זה שאת תרגישי שיש מרחב (לא בכל הדברים כמובן…) שבו את מצליחה לקבל ממנו, להתפעל ממנו ולשמוח במי שהוא.
ועוד נקודה חשובה: את גם צריכה להרגיש נוח לידו, להרגיש זרימה ופשטות וטבעיות - שמאפשרת לך להיות מי שאת. רק כך תוכלי ולקבל ממנו את מה שיש לו לתת לך ולעולם. וגם אם בדמיון שלך לדמות ה"גבר" יש תכונות אחרות, זוהרות יותר אולי - לא בטוח שאת היית מצליחה להרגיש בנוח ולהיות מי שאת באמת ליד אדם כזה. (למשל - לא לכל אחת מתאים להיות נשואה לאיש צבא, או להיות נשואה לגבר שהוא מאוד דומיננטי וכריזמטי וכו').
אני בטוחה שאת מכירה סביבך הרבה בנות, ויש להן סגנונות שונים, תכונות אופי שונות ומראה חיצוני אחר.מי שנחשבת בעינינו לנשית היא לאו דווקא מי שנראית ומתנהגת בצורה מאוד מסויימת, אלא מי שמחוברת לעצמה, לנשיות שלה, ששמחה בה ופועלת מתוכה.
הרי לא כולנו נהנות לסרוג כיפות/לעשות מקרמה/לשמור על ילדים/להתאפר וכו', ועדיין אנחנו נשים מדהימות המחוברות לנשיות שלהן ושמחות בה, כל אחת בסגנון ובאופי שלה.
ובדיוק כמו שזה בסדר גמור שאת תמצאי את הנשיות שבתוכך - כך זה הגיוני שתמצאי גם את סוג הגבר שאליו את יכולה להתחבר, שיגרום לך להרגיש רצון בקשר ויעורר את הנשיות שבך, בצורה שנוחה ומתאימה לך. ברגע שאת מבינה שגבריות יכולה לבוא לידי ביטוי בהרבה צורות - את יכולה להתחיל להיפתח לעולם חדש, שיש בו הרבה יותר אפשרויות ובחירה.