ד"ר שלי בן הרוש נגארי, מנהלת המרכז לרפואת מתבגרים בבית החולים שערי צדק, משוחחת עם ערוץ 7 על מחלת האנורקסיה והסכנות הנובעות ממנה ומציינת כי היא קיימת בכל המגזרים.
"אנורקסיה זו מחלה שיש לה מרכיבים, גופניים, נפשיים וחברתיים. היא לרוב מתפרצת בגיל ההתבגרות ובשנים האחרונות אנחנו רואים אותה בגילאים צעירים יותר אבל היא מופיעה גם בגילאים מבוגרים", מסבירה הרופאה.
לדבריה, "זה בדרך כלל מתחיל באופן מאוד תמים, באיזשהו שינוי שאנשים עושים מתוך רצון להיות בריאים יותר או לשנות את המראה, ובאיזשהו שלב יש לה דרך משלה, הצמצום באכילה נהיה קיצוני יותר ומצטרף לשינויים בדרכי האכילה שאליה מתלווה החמרה גופנית. זו מחלה שיש לה תחלואה נלווית ותמותה באחוזים מאוד גבוהים. היא מאוד מסוכנת".
"יש בהחלט שינוי באיך שאדם תופס את עצמו. הוא רואה את עצמו הרבה יותר גדול ממה שהוא באמת ויש שאיפה ללכת ולרזות עוד ועוד. גם כשהם מגיעים למימדים מאוד מצומצמים ואף מסוכנים - הם לא מודעים לחומרה של המצב ושואפים להמשיך ולרזות. מעניין, שכשהם רואים אנשים אחרים מאוד רזים, הם יכולים לאבחן את זה אבל אין להם יכולת לראות זאת על עצמם", היא מוסיפה.
המחלה לא קיימת, כפי שאולי נוטים לחשוב, רק אצל נשים. "לצערי הרב אני מכירה את האמונה הזו והיא לגמרי לא נכונה, יש לי מטופלים בנים ומטופלות בנות. יש בחורי ישיבה עם אנורקסיה. המחלה קיימת גם במקומות שבהם מכסים את הגוף מכף רגל ועד ראש. יש הפרעות אכילה בכל מגזר".
ויש לה גם מסר להורים: "חשוב לדעת איך נראית הפרעת אכילה ואילו דגלים אדומים יכולים לצוץ וצריך לשים לב אליהם. כשילד יורד במשקל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה זה קורה. ילדים שלא אוכלים בחברה ונעלמים במסיבות כשיש אוכל, אנשים שיש להם הרבה מגבלות אכילה בלי סיבה ואפילו מי שקר להם באופן קיצוני כשחם".
"ברגע שעולה חשד כזה חייבים ללכת לאנשי מקצוע שמבינים בהפרעות אכילה כדי לבדוק את הנושא. בהפרעות אכילה שלא טופלו קשה הרבה יותר לטפל בהמשך", היא מוסיפה.
"אני אומרת להורים - מצד אחד אל תיכנסו לילדים שלכם כל הזמן לצלחת - יש עוד דרכים לתקשר איתם. מצד שני, אם יש סיבות לדאגה, אל תעלימו את הבעיה אלא טיפלו בה. בנוסף, זה טיפול קשה ודורש תמיכה, ניתן להחלים מהפרעות אכילה ולחיות חיים טובים", היא מסכמת.