כך מסופר בגמרא על יומו האחרון של רבי יהודה הנשיא: רבי היה חולה מאוד וחכמים גזרו יום תענית ותפילה, ראתה זאת השפחה של רבי והצטרפה לתפילות שיקרעו את רוע הגזרה ("שיכופו תחתונים את העליונים"), אך משראתה השפחה שרבי מתייסר בייסורים נוראיים ואפילו לקיים מצוות אינו יכול כמו שצריך – אמרה, אם כך, לטובתו הוא צריך למות ("שיכופו עליונים את התחתונים").
החכמים לא ויתרו והמשיכו להתפלל ומשהבינה השפחה שהם "לא משחררים" את רבי לבית עולמו, עלתה לגג והפילה כלי חרס גדול מראש הגג. הרעש של שבירת הכלי הפסיק לרגע אחד את תפילות החכמים – וכהרף עין נסתלקה נשמתו של רבי לישיבה של מעלה.
אחד החכמים, בר קפרא, כששמע שנסתלק רבי, קרע את בגדיו וזעק: "אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש!".
מדוע התעקשו חכמים להשאיר את רבי כאן בעולם הזה? וכי הוא יכול לפסוק הלכות? וכי הוא יכול למסור שיעורים? רק ייסורים הוא סובל ותו לא!
על זה אמרו חז"ל שאפיקורס הוא אחד שאומר "מה מועילים לנו החכמים?! הם רק לומדים לעצמם כל היום!" – מבחינתו, חכמי ישראל הם כשאר אנשי מקצוע שבעולם, כמו שרברבים וסנדלרים, רבנים, כך הוא אומר לעצמו, הם בעצם כספומט של תשובות הלכתיות, ערוץ חי של שיעורים ואוצר של תובנות מעניינות ועצות עמוקות. אבל כשאי אפשר להנות מהם – בזאת סיימו את תפקידם.
זהו מבט אנושי. המבט של השפחה של רבי.
אבל החכמים שהתפללו על רבי יהודה הנשיא שיישאר כאן עוד קצת, אפילו בזמן שהוא מתייסר וכבר אינו "מועיל" ידעו את הסוד הגדול: "קדושת תלמידי חכמים במדה הסגולית, עומדת ממעל לכל המדות, המשוערות על פי החשבון המעשי ומדות החיים בפעולותיהם... קדושת הנשמה של אצילות הנפש ועדינותה, האצור בנפש הטהורה של התלמיד חכם, וביחוד של המצויין והגדול בין חבריו, זהו תוכן בפני עצמו". (הרב קוק)
כל עוד רבי כאן איתנו בעולם הזה, כך ידעו החכמים, שודדי הדרכים קצת יותר רכים, הנמרים ביערות קצת פחות אכזריים, החכמים יותר חכמים והצדיקים יותר צדיקים. וברגע שרבי מת, זה כבר לא אותו עולם. "משמת רבי – בטלה ענווה ויראת חטא". העולם השתנה, נשבה ארון הקודש.
איבדנו היום גדול בישראל, והנשמה של העולם זועקת – "העולם בלי רבי גרשון אינו אותו עולם!" הסתלק מהעולם הזה איש גדול שהיה כולו תורה, כל ימיו עמל עליה, השתעשע באהבתה, העמיד לה תלמידים ברבבות, ויותר מכל – טיהר את העולם בעצם מציאותו כאן איתנו. עבודה רבה בפנינו להכיר בחוסר, ואז לפעול להשלימו במידת מה.
ברוך דיין האמת.
הכותב הוא ראש ארגון אמונתך