"אי אפשר לקחת ממחנה הימין את 'שמחת החיים'" הודה בשבוע שעבר אלדד יניב בתכנית הפטריוטים.
בדרכי הביתה האזנתי לתכנית. מדורת שבט חביבה שמייצרת נקודת התכנסות פרו יהודית על מסכי הטלוויזיה.
מעניינת התובנה של אלדד יניב, איש שמאל שבלי משים עובר המרה מרצון; אולי לא לאימוץ עמדות הקצה של המחנה האמוני, אבל בודאי לעמדות הנפש. אפשר לנהל דיון שפוי מתוך אחווה גם כשלא מסכימים.
יש הבדל בולט בין השמאל הרואה שחורות לאורך דורות ומתייסר בעוונות אבותיו שכבשו ארץ לא להם ובין אנשי הימין שמאושרים בסך הכל לחיות כאן וחלקם אף מתרגשים להכיר בכך שנבואות בנות אלפי שנים, ממש מתגשמות אל מול עיניהם המשתאות.
זה התחבר למשהו אחר שהתפרסם לאחרונה ומן הסתם לא עבר דיוני מלומדים באולפנים. מחקר פסיכולוגי חדש מגדיר הפרעת אישיות בשם "עקרון הרכב האגו האפל" שמסביר כיצד אנשים נמשכים לאקטיביזם פוליטי כדי למלא חסכים נפשיים. לא צריכים להיות מומחים גדולים כדי להבחין בכך.
ד"ר יהודה שלם במחקרו על עמוס עוז ("עוז לתמורה; עמוס עוז מכשף השבט") עומד על המבנה הנפשי העמוק שמוביל את תנועת השמאל מעולם. אם הציגו לציבור מצגת של ריאליזם פוליטי או של מוסריות ללא דופי, עד לרמה של יכולת להזדהות עם האויב כי הצדק עמו, בא המחקר הזה ושופך אור על המרתפים העמוקים בנפש הקולקטיבית של הציבור הגדול הזה, שלחלקו מניות זהב בתקומת ישראל בארצם.
יש חשיבות להכרה בכך, משום שהדיונים המלומדים ומעגלי השיח מנסים לפעמים לייצר פיתות ממרק. חומרים נפשיים שמייצרים דעות, לעולם לא ייכנעו אל מול דעות מוצקות לא פחות. זה עולם אחר של דיון.
אחרי מלחמת ששת הימים פוגש עוז חבר קיבוץ ובסיום הפגישה הוא אומר לו "אתה ציוני שמח ואילו אני ציוני עצוב". ד"ר שלם מחבר את עצבותו של עוז למאמרו מאותה תקופה שכותרתו "אנו באנו ארצה כדי להתפייס". במאמר הזה הוא מקונן על מהלך החינוך הציוני לצרף עוד ועוד תומכים אל 'מועדון גזלנים בינלאומי'. מבחינת עוז, באנו ארצה להתפייס עם עצמנו ועם ההיסטוריה ועם הארץ, כפי שאמר לסופר הגרמני היינריך בל ששאל אותו שאלה פשוטה: "למה באתם הנה?"
בעבר היו רבים מאתנו יושבים אל תוך הלילה כדי ליישב את יגונו של עוז. להסביר שוב ושוב ש"לא ארץ נכריה לקחנו" ושבאנו לכאן "מכוח הזכות ולא בזכות הכוח". אבל כל ההסברים הללו נותרו מיותמים על שולחנות הדיונים מעוטרי כוסות הקפה ובדלי הסיגריות. את עוצמת השנאה והאיבה אנחנו פוגשים כעת. לא הזזנו כנראה את תודעת השמאל במאומה.
עמוס עוז בא ארצה להתפייס עם עברו. אם התודעה היהודית הרציפה הולכת ומתעלה עם השיבה לארץ ולכן חשה שמחה בעצם חייה כאן, עוז וחבריו, לעומת זאת, עדיין נתונים בסבך הגלות ושאלות הזהות שהעמיקה בהם.
עוז עומד אל מול זהותו היהודית ונחנק מבלי יכולת להיחלץ והוא מנסה לתאר את השיבה לארץ כשיבה להומניות שלמה שאינה מוטרדת מאידאלים אלוהיים. "להתפייס", לנסות לחיות חיים נורמליים בכל זאת.
בניו הרוחניים זועקים היום את נשמתם הפצועה בכיכרות. לא נוכל לשכנע. תפקידנו להציע סדר יום יהודי חדש-ישן. יש לנו מספיק שמחה לחלק לכולם.