התחלה// נולד וגדל בבני ברק, בבית של חסידי גור. "זאת הייתה בני ברק אחרת לגמרי. עיר נינוחה ורגועה, עם הרבה ציבור דתי־לאומי".
גור שלא הכרתם// "גם חסידי גור לא היו כפי שהם היום. האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור היה פעיל עלייה גדול. לכן חסידות גור נהייתה הכי דומיננטית בארץ. אבא שלי היה איש צבא קבע. התפקיד האחרון שלו היה עוזר קצין רפואה ראשי בתחום רפואת השיניים. מפקדת קצין רפואה ראשי הייתה הבית השני שלי".
אבא// שמואל גרנביץ' ז"ל. "השאיר לנו צוואה שבה כתב שאין לו הרבה מה להוריש לנו מבחינה כספית, אבל הוא מנחיל לנו את היושר האישי והפנימי שלו". בטרם הקמת המדינה, היה איש לח"י. "כמותו היו לא מעט חסידי גור בלח"י. אמא שלו הייתה מכינה את הדבק לכרוזים שאבי הדביק בגיל 14 יחד עם חברים נוספים. שמי השני הוא יאיר, על שם יאיר שטרן, מפקד הלח"י".
אמא// דינה גרנביץ' (83). אביה, הרב אהרן שרייר, מאחרוני רבני סלוניקי, היה החברותא של ר' חיים מבריסק. "גידלה במסירות שמונה ילדים".
ספסל הלימודים// תלמוד תורה עד כיתה ה', משם עבר לישיבת תל אביב עד כיתה ח'. אז אירע הטוויסט בעלילה.
מתנחל סקרן// כבר בכיתה ז', אחד מחבריו של האב מימי הלח"י הוביל פעילים מגוש אמונים לסבסטיה. "רציתי להצטרף אליהם מתוך סקרנות ואבי לא סירב. בסבסטיה פגשתי את משפחת לפיד. האב והבן, מרדכי ושלום הי"ד, נרצחו כמה שנים לאחר מכן ליד קריית ארבע. התארחתי אצלם בשבת שאחרי כן וחזרתי הביתה לבני ברק עם כיפה סרוגה גדולה. אז הבנתי שזאת בדיוק הדרך שבה גדלתי בבית, עם שירי הלח"י שאותם לא שרו בתלמוד תורה".
חברותא// מכיתה ט' החל ללמוד בישיבה התיכונית אור עציון. "למרות שלרב דרוקמן היה באותם ימים סדר יום עמוס לעייפה, גם מצד ראשות הישיבה וגם מצד כהונתו כחבר כנסת, ואני הייתי בסך הכול ילד בן 14 עם מיליון שאלות, הוא הציע לי ללמוד איתו חברותא. לילה לילה היינו לומדים. הספר שלו 'קמעא קמעא' נכתב בין היתר בזכות השיחות האלה. הוא בנה אצלי את כל המשנה הציונית־דתית. עד היום אני לא מאמין שזכיתי".
נס מהלך// עם סיום הישיבה התיכונית התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד 931 של הנח"ל, שם שירת במשך שלוש שנים. במהלך השירות הצבאי פרצה מלחמת לבנון הראשונה, והוא נקלע לשיירה של כוח צה"ל שבגלל טעות בזיהוי הופצצה על ידי מטוסי פנטום של חיל האוויר הישראלי בעמק בינואר בבקעת הלבנון. "יצאתי משם בנס".
עיר האבות// כשחזר מהשירות הצבאי התייעץ עם הרב דרוקמן לגבי הצעד הבא. באותם ימים הרב משה בלייכר, שהיה ר"מ בישיבה, הלך להקים ישיבה בחברון. "לך תעזור לו, הוא ביקש ממני. כך הגעתי לחברון. העיר המתה ערבים, רק המשוגעים הגיעו. בבית רומנו לא היו חשמל ומים. היינו הולכים להתקלח בבית הדסה". במהלך התקופה ההיא נרצח תלמיד הישיבה אהרן גרוס הי"ד. "חשבתי שאפשר לסגור את הישיבה, אבל הרב בלייכר התעקש: לא סוגרים מקום תורה".
החצי השני// לאה, מטפלת במעונות בגוש עציון. "הכרתי אותה דרך שדכנית, מלכה מייבסקי, רעייתו של ראש המועצה דאז משה מייבסקי".
החיידק מתפרץ// בישיבת שבי חברון למד במשך שבע שנים, תוך כדי התחתן והתחיל לעבוד בעיתונות. "לא רציתי להתפרנס מהלימודים בכולל. זה היה אצלי עיקרון". חיידק העיתונות בעבע אצלו עוד מקדמת דנא. "כבר בישיבה התיכונית כתבתי לעיתון זרקור, משם המשכתי לעיתון הצופה ולאחר מכן הצטרפתי לעיתון יום השישי של יצחק נחשוני ז"ל, שהוקם באותם ימים. הייתי עובד שם יומיים־שלושה בשבוע וביתר הזמן לומד".
משפחה סביב העולם// במהלך השנים כתב אינספור כתבות שטח ומגזין. בשלב מסוים הגיעה ההצעה לאכסניה העיקרית: 'משפחה'. "עיתון מקצועי שהעמיד לרשותי משאבים רבים שאפשרו לצאת למסעות חובקי עולם". כך סיקר כעיתונאי את המלחמה בעיראק ב־2003, "הרבה עיראקים הביעו באוזניי את הגעגועים ליהודים ולישראל. בשום שלב לא חשתי סכנה", את ההפיכה הכתומה באוקראינה ב־2004, ואף את מהפכת האביב הערבי בתוניסיה ב־2011.
שליחות// בין השאר הגיע במסגרת תפקידו להודו אחרי הפיגוע הרצחני בבית חב"ד במומביי. "היה שם הודי שהיה באמצע תהליך גיור שנפסק, היות ששליח חב"ד נהרג בפיגוע. העליתי אותו ארצה וסייעתי לו בהמשך הליך הגיור ואף אימצתי אותו. ד"ר אהרן אברהם קוראים לו היום, הוא מתגורר בקריית ארבע ומנהל את חדר המיון של בית החולים מאיר בכפר סבא".
חייל מביא חייל// לפני כשבע שנים פגש חייל בודד ששינה את חייו. "הוא לא יכול היה לגור בבית החרדי של הוריו בגלל שיימינג שעשו לו, והחלטתי לעזור לו. הוא הביא את החבר שלו, והחבר את החבר שלו. כשפתחתי את הדירה השלישית, הבנתי שזה או החיילים או העיתונות. בחרתי בחיילים". כך הוקמה עמותת 'עושי חיל' שמעניקה בית חם לחיילים בודדים. "כולם מרקע חרדי, רובם כיום אינם שומרי מצוות. המטרה היא לתת להם בית, במקום הבית שאין להם. זאת עבודה מאוד שואבת, אבל אני מוקף בטובי הטובים של עם ישראל".
מחאה// אחרי הגירוש מגוש קטיף חווה משבר השקפתי, אשר תוצאותיו באו לידי ביטוי בחזרה ללבוש הגוראי המסורתי. "ראיתי שהציבור הדתי־לאומי הוא פראייר ורציתי למחות על כך באיזו דרך. החלטתי לחזור ללבושים של חסידי גור. היום אני יודע שהייתי טיפש, אבל רק אז נוכחתי לדעת שאם התחנכת בדרך מסוימת, אף אחד לא יוציא את זה ממך. לא באמת השתניתי בדעותיי, נשארתי דתי־לאומי".
חוזר// "בשלב מסוים, כשזה התחיל להפריע לילדים, לאט לאט שיניתי את לבושי חזרה. הקש ששבר את גב הגמל היה אמירתו הבלתי נסלחת של הרב שלום כהן, ראש מועצת החכמים של ש"ס: 'כי יד על כס י־ה מלחמה לה' בעמלק – ראשי תיבות כיפה סרוגה'. באותו רגע לקחתי את הכיפה השחורה הסרוגה שחבשתי לראשי וביקשתי מהבת שלי להוסיף שורה לבנה ואמרתי לעצמי: הפעם זה אמיתי, אני פה".
ספרים, רבותיי// במהלך השנים כתב כתריסר ספרי סיפורת וספר היסטוריה, וכעת עמל על כתיבת ספר תורני בנושא טעמי המצוות, על פי ספר המצוות לרמב"ם. "הרב קוק אמר שעיקר קירוב הגאולה בזמן הזה זה לימוד טעמי המצוות. הדרישה לספר כזה עלתה במהלך קורס שליחים של 'ראש יהודי' שבו השתתפתי".
מלמד ומחתן// בנוסף לשלל עיסוקיו, בשנה האחרונה שימש ר"מ בישיבת ההסדר של 'נצח יהודה', שם לימד שיעורים באמונה. "אני מעביר שיעורים רבים בקהילה שבה אני חבר, קהילת חזון דוד". בנוסף לכך הוא מסדר חופה וקידושין לחיילים שלו. "הוסמכתי על ידי הרבנות ומכון צורבא מרבנן וגם עברתי קורס מתאים ברבני צוהר, שגם מטעמם אני עורך חופות".
הנחת// ארבעה ועוד אחד, "גר צדק, עולה חדש מחבר העמים שאימצנו, נשוי לבת היישוב וגר בית לידנו - אלכסנדר דייטש (43)". תפארה (36), מרדכי מנחם (34), שרה (30) וחיים (25).
אם זה לא היה המסלול// "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
במגרש הביתי
בוקר טוב// "חמש בבוקר: חברותא בזום עם בוגרים מחו"ל. שש: תפילה, רבע לשבע: יציאה לכושר, מקפיד לרוץ כל יום חמישה קילומטרים, שמונה: חברותא קצרה עם בוגר. לאחר מכן, יציאה למשרד ולשטח. ביקורים בבסיסים ובדירות. בערב מקפיד מאוד ללמוד, בין השאר את מיזם 929 של הרב בני לאו. באופן כללי משתדל ללמוד כמה שיותר. החולשה שלי היא שלעולם לא אסרב לבקשה להעביר שיעור תורה, ואני עושה זאת הרבה בפני כל מיני פורומים, כמו למשל משרד הביטחון".
פלייליסט// "חנן בן ארי, ישי ריבו, אברהם פריד, יהורם גאון ונעימות של סרטים".
השבת שלי// "אני חי בזוגיות שנייה עם אשתי הראשונה, כל הילדים עזבו את הבית. חיים חדשים כמו זוג צעיר. בשבת הבית מתמלא גם בחיילים וגם בילדים שמגיעים. גם בוגרים נשואים שמתגוררים בקריית ארבע באים לבקר. חלק מהזמן אוכל עם החיילים, חלק מהזמן אוכל בבית. בנוסף לכך מוסר לא מעט שיעורי תורה".
דמויות מופת// הרב חיים דרוקמן, "מורי ורבי, דמותו מעוררת אצלי השראה שזכיתי לראותו בימי חייו, ללמוד ממנו ולספוג ממנו". הרב צבי יהודה קוק, "לא זכיתי ללמוד ממנו תורה, הרב דרוקמן לקח אותי אליו. לא הבנתי מילה, אבל ראיתי מה זה איש קדוש". ואבא שלו, "כושר ההכלה שלו משמש בשבילי השראה בפעילות עם החיילים".
מפחיד אותי// "מלחמת אחים".
משאלה// "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים... ונהרו אליו כל הגויים. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים... וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
כשאהיה גדול// "תלמיד חכם".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***