שליחות באולפני הריאליטי

ערב אחד לפני שנה ישבה מיכל הלפרין (30) מכפר חב"ד מול המחשב, ולפתע נתקלה במודעה שעוררה את סקרנותה: "אני יושבת וגוללת בפייסבוק ופתאום לכדה את תשומת ליבי מודעה שמחפשים זוג הורים בעלי גישת חינוך שמרנית סמכותית, כמו של פעם, לתוכנית בנושא הורות וחינוך בקשת 12. חשבתי לעצמי שזה מעניין וזה ממש אנחנו", משחזרת מיכל איך הכול התחיל.

הלפרין שלחה לבעלה צילום מסך והתעניינה בדעתו. הוא מצידו השיב, להפתעתה, בחיוב. "שלחתי הודעה ללוי: מה אתה אומר, שנלך על זה? והאמת, לא ציפיתי שהוא יזרום. אבל הוא ענה: יאללה. דיברנו בינינו על המשמעות של החשיפה ועל המחיר של חשיפת ילדים, כי זה ממש לא משהו שאנחנו עושים ביומיום. אני מאוד קנאית לפרטיות שלנו. אף פעם לא העליתי תמונות של הילדים לרשת. אבל פה זה לא נבע ממקום של רצון לחשיפה, אלא כי האמנו שיש לנו מה להראות ולתת", היא מחדדת את המניע הראשוני לרצון לקחת חלק בתוכנית.

"בהודעה חוזרת למודעה כתבתי: אולי אנחנו? אמרנו: בוא נראה לאן זה יתגלגל. משם זה התקדם מהר. הגיעו אלינו הביתה תחקירנים, עשו לנו ראיונות וזימנו אותנו אליהם".

כשהרעיון התקדם והפך לרציני, החליטו בני הזוג הלפרין לעצור לרגע ולהתייעץ עם הוריהם. "בשלב הזה החלטנו שנלך להורים לשאול לדעתם. חשבנו שהם מן הסתם יגידו לנו שנרד מזה, אבל הם בירכו אותנו ואמרו שאנחנו ראויים ומתאימים ושנעשה את השליחות שלנו שם. זו הייתה הנקודה שהחלטנו סופית שהולכים על זה".

והם אכן הלכו על זה, ובגדול. בני הזוג לא רק השתתפו בתוכנית הדוקו־ריאליטי 'מבחן ההורים הגדול' של קשת 12, אשר בוחנת שיטות חינוך שונות בישראל, אלא גם זכו במקום הראשון כמייצגים את "השיטה המנצחת של העונה", שהיא לא אחרת מאשר חינוך חרדי־דתי בגישה סמכותית.

סערה בכפר חב"ד

התוכנית ששודרה בשבועות האחרונים הציגה לאורך הפרקים שיטות חינוך שונות, במטרה לבחון מהו סגנון ההורות הטוב ביותר. את התוכנית ליוו והנחו הפסיכולוג דני פרידלנדר ומדריכת ההורים עינת נתן. יחד עם בני הזוג הלפרין השתתפו בתוכנית עוד שבעה זוגות הורים בעלי שיטות חינוכיות שונות, שהתמודדו מול המצלמות עם משימות ואתגרים שונים מחיי היומיום. קטעי הווידאו מהרגעים המאתגרים שודרו בפני ההורים האחרים באולפן והם שיתפו בדעתם באשר לגישות החינוכיות שהוצגו, עד לשלב הגמר שבו בחרו את השיטה החינוכית המנצחת בעיניהם.

כך הוכרזו כזוכים של העונה בני הזוג הלפרין, תושבי כפר חב"ד. הבעל לוי, בן ה־32, מגיע ממשפחה חב"דית ירושלמית. "אבא שלי, יעקב הלפרין, מכהן כיום כמשנה לראש העיר ירושלים, ואמא מורה. גדלתי בבית של 12 אחים ואחיות. ההורים גידלו אותנו על יסודות התורה והמצוות עם הרבה חום ואהבה, אבל יחד עם זאת בחינוך נוקשה עם גבולות ברורים של מה מותר ומה אסור", הוא מתאר מהיכן ספג השראה לגישתו החינוכית כהורה. לוי הוא מפיק אירועים ובנוסף לכך מאמן כושר ומפעיל חדר כושר לגברים בלבד בכפר חב"ד.

רעייתו מיכל היא הבכורה במשפחה של שישה ילדים. "אבא שלי הוא חקלאי, דבוראי ובעל מכוורת שניאורסון בכפר חב"ד, ואמא מורה". מיכל היא מורה למתמטיקה, מייסדת ומנהלת בית ספר וירטואלי למתמטיקה לתלמידי חטיבה ותיכון, ובימים אלו אף החלה להרצות בנושאי הורות וחינוך. "זה הגיע מהשטח בעקבות התוכנית. אני בהחלט מרגישה שמדובר בנושא בוער ושיש צמא גדול ללמוד אותו ולקבל כלים". השניים הם הורים לחיים בן התשע ושרה בת השמונה, שהשתתפו איתם בתוכנית, ולתינוקת בת שנתיים.

איך היו התגובות של הסביבה להשתתפות שלכם בתוכנית? השכנים בכפר חב"ד, המשפחה והחברים?

"כשיצאנו לדרך חששנו מהתגובות של הסביבה הקרובה לנו", מודה לוי. "אנחנו חיים בתוך כפר חב"ד וזו קהילה שהיא מאוד עוטפת וחמה, אבל כמו בכל יישוב, חיים אחד בתוך השני, לטוב ולרע. עד התוכנית היינו שני אנשים אנונימיים ואף אחד ממי שמכיר אותנו לא העלה על דעתו שאנחנו נלך לתוכנית בפריים־טיים, בקשת 12. זה אולי מתאים יותר לכוכבי רשת ולדמויות שחיות בתוך המסך ופחות לנו. כמובן שהיה לנו ברור שאנחנו מתכוונים לייצג בכבוד את העולם שממנו אנחנו מגיעים, אבל לא ידענו מה באמת הולך להיות".

מיכל: "באנו בשם זה. הוגדרנו בתוכנית כמייצגים חינוך דתי־חרדי סמכותי, שחי בדרך התורה והמצוות, וזה בהחלט תיוג מחייב. אני באה עם הטייטל הזה. אני לא מפחדת או בורחת ממנו. אבל לא חשבתי עד כמה זה יהיה מחייב. במהלך הדרך אמרתי ללוי: תקשיב, לא מעניין אותי מה יגידו עלינו, מעניין אותי מה יגידו על הציבור שלנו, מה יגידו על דרך התורה והמצוות - זה מה שעניין אותי. זה ישב לי על הכתפיים לאורך כל הצילומים. ואתה אומר לעצמך שזה מפחיד איך הכול ייצא בסוף".

"עד שלא יצא הפרק הראשון, לא ידעו מזה בכלל בכפר חב"ד. רק בודדים ממש", מספר לוי. "כששודר הפרומו לתוכנית התחילה פה סערה. אנשים אמרו: למה הם עשו את זה, בשביל מה".

מיכל: "אמרו: הייתם אנונימיים, אתם משפחה סבבה. בשביל מה לעשות את זה?"

לא נבהלתם מהתגובות האלה?

לוי: "בגלל שכבר ידענו את תוצאות התוכנית, לא נבהלנו מהביקורת. הסברנו לכולם שעשינו את זה כי האמנו שיש לנו מה להראות. ומה שחווינו פה בתוך הכפר, זה מה שעברנו גם במעגלים היותר רחוקים", מספר לוי. "הביקורת על התוכנית בהתחלה הייתה מאוד קשה. רק אחרי ששודרו כמה פרקים, לאט לאט, התחילו להבין את הפורמט ולהתעניין יותר בעומק של הדברים. וזה גם מה שקרה אצלנו פה, כשבתוך הכפר התגובות התחילו להיות יותר חיוביות מפרק לפרק, ובפרק האחרון - של הניצחון - זה באמת כבר התפוצץ בגדול וכולם התלהבו ממש", הוא מחייך. "עכשיו בכפר חב"ד אנחנו הולכים ברחוב וכולם אומרים לנו: כל הכבוד! איזה קידוש השם עשיתם, אנחנו גאים בכם".

את התגובות הנלהבות מכל עבר הם מנסים עדיין לעכל. "התקשרו אלינו אנשים שבעקבות התוכנית רוצים להכניס את הילדים שלהם לחינוך דתי, וזה מדהים", מציינת מיכל בהתרגשות. לוי מהנהן ומספר כיצד לפני כמה ימים, במהלך סידורים בעיר, ניגשה אליו קבוצת נשים חילוניות והתעניינה האם הוא לוי הלפרין מהתוכנית. "הן זיהו אותי, ואני חשבתי לעצמי שאולי כדאי לי עכשיו לשים שכפ"ץ כי בטח אני הולך לחטוף מהן. אבל אז הן אמרו כמה שהן למדו כאימהות מהתוכנית וכמה שהחינוך הדתי מוצלח, ושהן היו רוצות להכניס את הילדים שלהן למסגרת של הממ"ד. זה דבר שמרגש אותי לשמוע כל פעם מחדש".

דווקא כשיש בכל פינה קמפיין שנאה נגד חרדים - אתם ניצחתם וקיבלתם חיבוק גדול. מפתיע, לא?

"זה מטורף. זאת השגחה עליונה", פוסקת מיכל. "אין לי דרך להסביר את זה בכלל במילים. עזבו את הזכייה שלנו. אני לא צריכה לקבל אישור על ההורות שלנו. באתי, חשפתי ונחמד שזכינו. אבל דווקא בעיתוי הנוכחי שזה יצא, נעשה כאן קירוב לבבות ושבירת סטיגמות - וזה הרווח הכי גדול, לא רק שלי ושל לוי אלא של כולנו".

"מתקשרים אלינו אנשים שאנחנו לא מכירים, אנשים אנונימיים לחלוטין, ואומרים לנו: תקשיבו, אנחנו חילונים גמורים, צפינו בכם, ואנחנו שמחים שנשברו פה סטיגמות ומה שחשבנו קודם על חרדים", אומר לוי. "אנחנו כל הזמן מדגישים שאנחנו לא יוצאים מן הכלל, ובציבור החרדי והדתי יש כמונו מאות אלפים של אנשים טובים ואיכותיים, וללכת להשחיר ציבור שלם זה דבר שלא נכון לעשות", הוא קובל.

"היינו בטוחים שמשפחת צברי תנצח"

בהחלטה שלכם להשתתף בתוכנית אתם מציינים את הרצון להביא את הערכים שאתם מייצגים לפריים־טיים, אבל בסוף ריאליטי הוא מדיום שטחי מאוד. לא חששתם שלא תצליחו להביא את עצמכם כמו שצריך?

"חששנו מאוד", משתף לוי בכנות. "אבל בהפקה אמרו לנו שהתוכנית הזאת היא ערכית ושונה מתוכניות ריאליטי אחרות. הדגישו לנו שזו ממש לא תוכנית שמחפשת צהוב. מאוד חששנו שניכנס כזוג חרדי לתוך גוב אריות, אבל הרגיעו אותנו שמדובר במשהו אחר".

"וגם לא פשוט כשמדובר בילדים שמעורבים בסיפור הזה", מציינת מיכל. "וידענו מה מצלמים, אבל בסוף יש עריכה והם יכולים לערוך איך שהם רוצים ולא הכול בשליטתנו", מעלה לוי חשש נוסף.

אז למה בעצם החלטתם ללכת על זה?

"אנחנו מגיעים ממשפחה חב"דית. יש לי אחים ואחיות שלוחים בארץ ובעולם. כולם עוסקים בשליחות ונתינה לזולת גם במחיר של יציאה מאזור הנוחות. אנחנו לעומתם גרים בכפר חב"ד, עובדים ומנהלים חיים די רגילים. כשעלה כל העניין של התוכנית אמרתי למיכל שאולי זה הרגע שלנו וגם לנו יש שליחות, אבל יחד עם זאת הלכנו לתוכנית בחששות גדולים".

תהליך הצילום ועריכת התוכנית נמשך לאורך כמעט שנה שלמה. "זה קודם כול היה להתרגל למצלמות שצמודות אלינו", מיכל מחייכת. "הצילומים התפרסו על פני חודשים ארוכים, וכללו כמה וכמה ימי צילום בכל חודש. זאת אומרת שהיינו בתוך הסיפור כמעט שנה. היינו במתח מה יהיה בסוף, האם זה באמת ייצא כמו שזה נראה לנו או שהעריכה תהיה פחות הוגנת. את אוכלת סרטים בלי הפסקה. אני גם חייבת להודות שבהתחלה אני וגם לוי לא ממש הבנו את הקונספט של התוכנית. אמרו לנו בואו תחשפו את הגישה החינוכית שלכם, ופתאום קלטנו שאנחנו יושבים עם הורים אחרים והם מבקרים אותנו ואנחנו צריכים לבקר אותם. אמרנו: מי אנחנו שנבקר אחרים? ואני חושבת שממש רואים בפרקים הראשונים שאנחנו בשקט".

בעצם כל זוג הורים הועמד למעין משפט שדה?

"לא. בסופו של דבר, מה שיפה בתוכנית הוא שכל אחד מביע את דעתו לא בקטע של משפט אלא מתוך דיון על הגישות השונות בחינוך, ואפשר ללמוד מזה הרבה. גם הקפידו שהביקורת בין ההורים תהיה בונה וזה מה שיפה בקונספט הזה".

לאורך התוכנית קיבלתם המון ביקורות מההורים האחרים. היו שדיברו על כפייה, על חוסר עצמאות של הילדים להחליט, היה אפילו מי שכינה את הילדים שלכם רובוטים.

לוי: "כל מי ששומר תורה ומצוות מבין שיש המון כללים וגבולות וזה חלק מהותי מהדרך. בתורה יש לנו המון דברים שהם נורא יפים, ויש גם דברים שעושים אותם כי צריך, כי זה מה שכתוב בתורה", הוא מסרב להתנצל. "במקרה שלנו, מה שהוכיח את עצמו הוא שהם ראו איך הילדים שלנו מתנהגים בשטח. אם יש הורים שלא אכפת להם שהילדים מדברים אליהם בצורה מסוימת - זה בסדר, זה שלהם. אבל אצלנו יש דגש על כיבוד הורים. אצלנו הקו המנחה הוא האהבה שיש בין האחים, אהבת ישראל שיש ביניהם, והנתינה – ובאמת הצלחנו לשקף את זה".

"חשוב להגיד שידענו שנקבל ביקורת", מפתיעה מיכל. "אנחנו היינו האאוטסיידרים שם באולפן. החל מהלבוש החיצוני ועד הפנימיות שלנו. אז ידענו שנקבל ביקורת ולא נבהלנו ממנה. בסוף ידענו שאנחנו באים עם האמת שלנו ועם הדרך שאנחנו מייצגים".

"נכון", מסכים לוי. "ואני יכול להגיד שאנחנו לא למדנו תארים בחינוך, לא התיימרנו להיות כאלה. הבאנו את עצמנו, כמו שאנחנו".

הופתעתם מהניצחון?

"מאוד", אומרת מיכל בכנות. "בגמר התחרינו מול משפחת צברי, שלא ראינו אפילו סיבה אחת למה הם לא ינצחו. הם הגיעו עם ערכים, שמחה ואהבה. ואמרנו: וואו, הם פשוט מנצחים. אין שום סיבה שהם לא ייקחו".

"והם מתמודדים מול זוג שהוא חרדי ובואי נודה על האמת, המשפחות שהיו שם הן ממש לא חרדיות או דתיות", מוסיף לוי. "לכן משפחה כמו צברי, שיש לה הרבה שמחה ומצטלמת טוב, הייתה נראית על פניו הבחירה הכי טבעית בעולם".

"אני חשבתי שרוב המשפחות שם יוכלו לקחת יותר מהדרך של צברי מאשר משלנו", מציינת מיכל. "הרגשתי שהעולם שלנו אולי קצת יותר רחוק מהם. למרבה הפלא התברר שטעינו והם התחברו מאוד לשיטת החינוך שלנו, ואמרו לנו באופן אישי שהם לקחו מאיתנו דברים".

"באו אלינו מאחורי הקלעים משפחות שלכאורה המרחק ביניהן ובין היהדות הוא מרחק שנות אור ואמרו לנו: תקשיבו, אנחנו חייבים לעשות איתכם פגישה אחרי התכנית", חושף לוי. "אמרו לנו: אנחנו רוצים לבוא לראות מה אתם עושים וללמוד. אתם מדהימים, והדרך שלכם מדהימה", לוי משתף בהתלהבות. "זה באמת משהו שבשבילו באנו לתוכנית, אבל לא חשבנו ולא חלמנו שזה יהיה עד כדי כך".

פרק הגמר צולם לפני כמה חודשים, כך שידעתם על הניצחון שלכם מזמן. איך שומרים את זה בסוד?

"אנחנו עוד ניחא", צוחקת מיכל. "תחשבי על הילדים. מסכנים, באמת ריחמתי עליהם ששמרו על כך בסוד. אנחנו אנשים מבוגרים, ובאו אלינו אנשים, מנסים לחלוב מידע, רוצים לדעת מה קורה ולאיזה מקום הגענו".

לוי: "שמרנו את זה בסוד מכולם גם כי רצינו שיהיה להם את אפקט ההפתעה".

אבל מה לדעתכם בשיטה הזאת דיבר כל כך אל ההורים האחרים?

לוי: "אני חושב שהעניין של הגבולות המאוד ברורים".

מיכל: "אני חושבת שבאנו עם אמת לא מתייפייפת, לא מתנצלת, לאורך כל העונה הזאת. וגם היינו פתוחים לקבל ביקורת", היא מוסיפה. "כשמישהו אמר לנו למה התנהגתם ככה ולמה עשיתם ככה, עניתי כמה פעמים: האמת, לא חשבנו על הנקודה הזאת. לא באנו אטומים, מקובעים. גם אני וגם לוי לא אמרנו: אנחנו הכי טובים וזהו".

לוי: "באנו להראות שיטה. זה אנחנו, וככה זה מאות אלפי משפחות חרדיות ודתיות", הוא מצביע על גודל האחריות מבחינתו. "אני חושב שראו את הנתינה שיש בבית – איך הילדים נתנו או ויתרו כשצריך והיו טובים. אני חושב שהרגע ששרה שלנו קמה עם הגביע שהרגע זכינו בו ונתנה אותו לילד מאוכזב מהקבוצה המתחרה היה מדהים. וזה באמת הגיע ממנה לגמרי".

"אני לא הבנתי באותה שנייה לאן היא קמה וממש התרגשתי מהטבעיות והפשטות שבנתינה שלה", מוסיפה מיכל. "אני חושבת שמה שחיבר בסוף את האנשים לשיטה זה שלצד כל הגבולות והכאילו חינוך נוקשה - אני קוראת לזה נוקשה בגלל שיש גבולות וגדרות, לא בגלל שאנחנו איזה הורים שמחנכים בצעקות ועונשים - ראו בתוך כל זה את האהבה שלנו, את אהבת ישראל של הילדים, את הערכים שלהם".

ואולי היום, במציאות של חוסר גבולות, הורים צמאים דווקא לגבולות ולמסגרת מוגדרת?

מיכל: "ההורים והילדים היום צמאים לגבולות, חד־משמעית. וזאת השראה, אני חושבת, להורים אחרים. מהמקום שאני גם רוצה לדעת להעניק גבול ודרך ברורה לילדים שלי. זה לא קל. זה דורש מההורה להיות עקבי, להתמיד. ההורה צריך להאמין בגבול שהוא מציב. הורה צריך להיות דוגמה אישית, וזה דורש גם מאיתנו ההורים עבודה".

"ההחלטה הייתה של הילדים"

'מבחן ההורים הגדול' הוא התמודדות בין ההורים כשבסופה נקבעת השיטה המנצחת האחת. יש בכלל דבר כזה בעולם? יש שיטת חינוך נכונה לכולם? זו לא אמירה בעייתית?

"אנחנו מסכימים עם הביקורת הזאת לגמרי", מפתיע לוי. "אני לא חושבת שאפשר לבחון הורות", מוסיפה מיכל, "כל ילד שונה מילד אחר, ונקודת הפתיחה של כל משפחה היא שונה. אז מובן שאי אפשר להגיד: זו השיטה והיא עובדת לכולם. אני חושבת שבאמת אין שיטה מנצחת אחת. גם אנחנו לקחנו כמעט מכל אחד בתוכנית משהו אלינו הביתה".

את יכולה לשתף?

"לקחנו למשל את העניין של לשאול ילד שנמצא באיזושהי מצוקה: מה אתה צריך ממני? איך אני יכול לעזור לך? להיות יותר נוכח בשבילו".

ההשתתפות של הילדים בתוכנית לא הייתה בעייתית מבחינתכם? ילדים קטנים שאולי יום אחד יבואו ויאמרו: למה עשיתם לנו את זה?

מיכל: "אז קודם כול בוודאי שביקשנו מהם רשות, שאלנו אותם אם הם בכלל מעוניינים לקחת חלק בצילומים. הבן שלנו חיים אמר לנו מיד: כן, בטח, יהיה כיף. לשרה לקח כמה ימים, ולא לחצנו בכלל. אמרנו: ניתן לה את הזמן, כי בכל זאת זה נוגע בה".

לוי: "זה היה מאוד חשוב לנו שזה יבוא ממנה, ושאנחנו אפילו לא נעזור לה בהחלטה. פשוט נתנו לה את הזמן".

מיכל: "חיים שאל אותה ממה היא חוששת והיא ענתה שכל העולם יראה אותה. וזה באמת פחד לגיטימי".

לוי: "בסופו של דבר הם קיבלו את ההחלטה ועברנו יחד חוויה מיוחדת. אחרי שהם ראו את עצמם בפרקים הם היו מאוד מרוצים".

צפיתם בתוכנית יחד עם הילדים?

מיכל: "לא. את הפרק הראשון והשני שחיים ושרה לא מופיעים בהם החלטנו לא להראות להם. לא ראינו צורך בכך. כל המטרה הייתה שהם יראו את עצמם. בכל זאת הם עבדו קשה, הם היו בימי צילומים ארוכים וזה גם שלהם. לכן מהפרק השלישי כשהתחילו לראות אותם, היינו רואים את הפרק בשידור חי, ויום למחרת הראינו להם וגם לא את הכול. בררנו מה הם רואים".

לוי: "היה חשוב לנו רק שהם יראו את עצמם, איך שהם הופיעו והציגו, וזה מה שהם רצו לראות. הם לא דרשו יותר".

והם קיבלו גם תגובות בכיתה, מהחברים?

לוי: "אצלנו בציבור אין טלוויזיות. מי שרואה, רואה אולי בפלאפון שלו, אז החברים שלהם לא באמת נחשפו לתוכנית. אחרי הפרק האחרון, כשכבר היה רעש בכפר, גם הילדים בכיתה כבר הגיבו ואמרו להם כל הכבוד. חיים ושרה הגיעו מאוד מרוצים הביתה".

מה הלאה? אתם הולכים למנף את הפרסום, או שאתם מתכוונים ליהנות מ־15 דקות התהילה ולהמשיך הלאה בחייכם?

מיכל: "אחרי שההדים לתוכנית התחילו להגיע והיו תגובות מכל כך הרבה כיוונים, הבנתי שאנשים למדו מהשיטה שלנו ושאנשים צמאים ללמוד ולקבל כלים. אישה אחת כתבה לי: איפה אפשר ללמוד את זה? אחרת כתבה לי: אני אתחיל ללכת לשיעורי יהדות כדי להבין יותר איך לחנך. בחורה רווקה אמרה לי שבעקבות התוכנית התחדד לה יותר איזה בית היא רוצה להקים. בזכות כל התגובות הבנתי שיש לנו כנראה מה ללמד ויצאתי בהרצאה על הורות וחינוך, מהניסיון האישי שלנו".

מה המסר שלכם להורים אחרים שמתמודדים עם אתגר ההורות?

"אני חושבת שצריך התמדה ועקביות, לצד המון אהבה והכלה".

נשמע פשוט מאוד.

"כל הנושא של חינוך ילדים הוא מאוד לא פשוט", מבהיר לוי. "אנחנו בדור שחי במרוץ תמידי. אנחנו עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה. והיום גם האבא וגם האמא עובדים קשה וצריכים לנהל את משק הבית, ועסוקים בכל כך הרבה דברים, ופתאום כשהילדים מגיעים לא תמיד אנחנו שמים לב לפרטים הקטנים. אנחנו מאוד טכניים. המסר שלנו הוא: אנשים, תעצרו רגע, תנשמו, תסתכלו לילדים בעיניים. שלא נפספס את הדברים הקריטיים והחשובים של החיים".

זה אולי גם המסר של התוכנית כולה.

"ממש ככה. זה מעורר למחשבה איך אנחנו רוצים שהבית שלנו ייראה ואילו הורים נהיה. אני רוצה רק להוסיף שזה נשמע אולי שהכול אצלנו ורוד, וזה מצולם נורא יפה ופוטוגני – אבל אני חייבת להגיד שגם אצלנו יש רגעים של קושי ואתגר, והבית שלנו לפעמים מבולגן ויש רגעים שאני באמת לא יודעת מה לעשות. אנחנו תמיד בלמידה. זה לא מושלם וזאת עבודה קשה ותפילות והמון סייעתא דשמיא".

***