לא שזה הנושא של הטור, אבל עוד קצת פחות מחודש אני בן 40. אני חוזר ומדגיש שזה לא הנושא אז אל תגררו אותי לעיסוק בזה שמא נבוא לידי משבר אמצע החיים, וכסף למכונית עם גג נפתח אין לי, אז מה יועיל לי משבר.
מה שקורה באופן טבעי כשאתה מתקרב לגיל 40 זה שכל החברים שלך מגיעים גם כן לאותו הגיל. זה מין פלא כזה, אל תשאלו אותי איך זה קורה. מה שבטוח זה שלכל חבר כזה יש גם אשת חיל משכמה ומעלה שרוצה לפרגן לו אירוע - כוונה מבורכת מאין כמותה. אלא מאי, בסופו של יום מוצא עצמו האדם הסביר חבר בעשרות קבוצות ווטסאפ בשם "יום הולדת 40 ל־השלם את החסר" (וקבוצה אחת של "ריכולים עם הבנות־דודות", שפתחה מישהי שלא סומכת על בעלה שלא יחטט לה במכשיר).
אז החלטתי גם אני להצטרף לחגיגה ופתחתי קבוצת ווטסאפ בשם "יום הולדת 40 לגרישה רוזן" וצירפתי אליה כל מי שיכולתי. חברים מהתיכון, מישיבת ההסדר ומהשכונה. הרי אין מישהו שגרישה החביב לא נגע בו באיזשהו צומת בחייו. מיותר לציין שגרישה הנ"ל לא היה ולא נברא, בקושי משל היה. אבל אנשים ממילא עונים על אוטומט וגם סחבק הרי צריך לעשות משהו כדי לא לחשוב על זה שהוא בן 40. אז יצאתי לדרך.
בשלב הראשון עדכנתי את החברים שאשתו של גרישה, רונית, מבקשת מכולם לאשר הגעה לראש הנקרה בזריחה של י"ד בתמוז, יום הולדתו. רונית המסכנה כנראה לא עודכנה שהשמש לא זורחת מכיוון הים, אבל מי אנחנו שנתווכח עם ההפתעה שהיא מארגנת, סוף סוף מאיתנו מתבקש רק להתייצב. ומי לא יתייצב בשביל גרישה האהוב.
אחרי שעדכנתי את החברים ברצונה של רונית, הצהרתי שאני אהיה שם. לא מישהו כמוני יחמיץ הזדמנות להודות לגרישה על שנים ארוכות של חברות טובה. להפתעתי עמית מההסדר מיד אישר שיעשה מאמץ ודוקן השכן גם הוא לא טמן ידו בצלחת והציע להוציא רכב גדול כדי לחסוך בעלויות הדלק. בשלב הזה עוד חברים שכנראה התביישו להודות ששכחו מדבר קיומו של גרישה אישרו הגעה, ורונן, החבר מגן ניצה, אפילו התנדב להביא ערכת קריוקי לכל מקרה שלא יהיה.
התוכנית שלי פעלה מעל למצופה, בעיקר כי לא היה מצופה. סתם שעמום של בין ערביים. אבל אם כבר יצאנו לדרך, מן הראוי לבדוק כמה רחוק נגיע.
יומיים אחרי ההודעה הראשונה פרסמתי בקבוצה שרונית תשמח אם כל אחד יכתוב כמה מילים על גרישה וישלח בקבוצה כדי שהיא תוכל למסור לו ד"שים מחבריו הטובים בימים שלקראת יום ההולדת. נרשמה דממה מדאיגה בקרב החברים, אבל מהר מאוד הם התאפסו על עצמם.
איתי מהצבא נתן את הספתח: "גרישה מה קורה יא מלך?! אתה קולט שאנחנו כבר בני 40? זה כאילו רק לפני רגע היינו יחד במקום כלשהו בתאריך ספציפי! זוכר מה אמרת לי אז בטקס ההוא? גם אני. אז אין צורך לכתוב. נכון יא גרישה? מקווה לפגוש אותך בהקדם כדי להציף עוד זיכרונות. מה שלום ההורים? עדיין כאלה דואגים ואוהבים הא? כל כך מתאים להורים שלך גרישה! יאללה רק בריאות ועד מאה ועשרים. אוהב אותך!"
אתם מתארים לעצמכם את המבוכה של איתי מהצבא כשעדכנתי אותו בפרטי שההורים של גרישה נשארו בסנט פטרסבורג לפני נפילת מסך הברזל ושגרישה המסכן לא פגש אותם מאז שהיה בן שלוש. איתי מלמל משהו על בלבול עם חבר אחר והבטיח שיפצה את גרישה המתוק בהזדמנות הקרובה.
יומיים לאחר מכן העסק התחיל להסתבך. אשתי ניגשה אליי ואמרה לי להנמיך ציפיות לקראת חגיגות יום ההולדת שלי כי "אין מצב שאני מרימה אירוע כמו רונית רוזן".
"מי זו רונית רוזן למען השם?" שאלתי.
"אשתו של גרישה, חבר שלך", היא הסבירה, "היא עושה לו אירוע זריחה בראש הנקרה עם קריוקי ועניינים. משוגעת".
זה תפס אותי קצת לא מוכן.
"מאיפה את יודעת מה רונית מתכננת לגרישה?"
"חברה שלי מחשמונאים נשואה לחבר שלך רונן מגן ניצה. סיפרה לי שמתוכנן אירוע גדול. רונן לוקח יום חופש מהעבודה".
"יום חופש בשביל לחגוג לגרישה?" התפלאתי.
"גם אני חשבתי שזה מוגזם", הסכימה אשתי, "אבל אתה יודע איך זה גרישה. לכולם יש פינה חמה בלב בשבילו. כנראה בגלל שאין לו הורים".
מה זה אין לו הורים, חשבתי לעצמי, גם אין לו תעודת זהות או דמות הגוף.
איך שלא יהיה, הגיע הזמן לשים סוף לפסטיבל גרישה ולהתוודות בפני החבר'ה. אחרי הכול הלכתי עם זה רחוק מדי.
"חברים יקרים", הודעתי לחבר'ה בקבוצה, "אני רוצה לבקש מכולכם סליחה, הולכתי אתכם שולל. המסיבה לגרישה לא תצא לפועל מהסיבה הפשוטה שרונית וגרישה טסים מחר בבוקר לשליחות ציונית מטעם הסוכנות היהודית במלדיביים".
זה נכון מה שאומרים - אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר.
"איזה גרישה זה", כתב איתי מהצבא, "מזכיר לי סיפור שהיה לי איתו עם התחלה אמצע וסוף". עמית מההסדר סירב להרפות והציע שנאסוף כסף כדי לקנות לגרישה מזכרת מכולנו.
בשלב הזה הרמתי ידיים ויצאתי מהקבוצה. גם בגלל שהאירוע יצא מכלל שליטה וגם בגלל שהתחלתי לקנא בגרישה קשישא על כל תשומת הלב שהוא מקבל בזמן שאצלי עושה רושם ששום דבר לא זז. אפילו בווטסאפ של אשתי לא מצאתי שום עדות מפלילה לחגיגות יעקביניות עתידיות. רק קבוצה חדשה אחת הייתה שם - "מפגש פרידה מרונית רוזן". נו, שיהיה להן בהצלחה.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***