בריוני הדמוקרטיה

קבלת פנים אלימה במיוחד נערכה השבוע ליושב ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן על ידי עשרות מפגינים פעילי שמאל, בעת שהגיע לפאנל שהוזמן אליו בנושא הרפורמה המשפטית באוניברסיטת תל אביב. מדובר בפאנל שארגנו תאי הסטודנטים של הליכוד וכחול לבן.

עם הגעתו למקום הקיפו אותו המפגינים וקראו לעברו קריאות בוז, צרו על רכבו, הרעישו בתופים ובמשרוקיות, הניפו את דגלי ישראל ופלשתין והעמידו מיצג שפחות על שביל הכניסה. במקום הוצבו מחסומים, אך הם נפרצו בכוח על ידי המפגינים. בכל הזמן הזה היה חבר הכנסת רוטמן מוקף באבטחה כבדה ובשוטרים שניסו להגן עליו בגופם מפני ההמון. המפגינים מצידם ניסו לפרוץ את מעגל האבטחה ולהדוף את כניסתו של רוטמן למקום.

גם במהלך הפאנל נרשמה מחאה סוערת מצד המפגינים, ששיבשו את נאומו בקריאות מחרישות אוזניים "בושה" ו"פשיסט" ובשריקות בוז ומנעו ממנו לשאת דברים. ד"ר דייבי דישנטיק, חבר סגל בכיר בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, שנכח במקום, פנה למוחים וביקש מהם לאפשר לחבר הכנסת רוטמן לבטא את דעותיו: "אני ממובילי מחאת הכלכלנים ואני במחאה בדיוק כמוכם, אבל זה גול עצמי מפואר", קרא לעבר המפגינים בניסיון להרגיעם, אלא שהם לא נענו לקריאתו. גם רוטמן עצמו פנה לפעילים באולם ואמר: "בריונות וסתימת פיות הן לא דמוקרטיה". בינתיים מחוץ לאולם התעמתו מפגינים עם המאבטחים, ופעילים אחרים הקיפו את רכבו של רוטמן והדביקו עליו עשרות מדבקות של ארגוני המחאה. בתום הפאנל הוצא חבר הכנסת רוטמן מהמקום תחת אבטחה כבדה.

התגובות להתרחשויות באוניברסיטה לא איחרו לבוא. ראש אמ"ן לשעבר, האלוף במילואים עמוס מלכא, כתב בחשבון הטוויטר שלו: "‏ידע כל חבר כנסת ושר בליכוד שכל עוד לא נגנזה תוכנית ההפיכה המשטרית הוא יהיה נרדף ומוגבל בתנועותיו בציבור. כמו רוטמן וסעדה היום וכמו רבים אחרים שחוו את זה, בכירי הליכוד לא יכולים להסתובב בציבור בלי שנציגי המחאה 'ילוו אותם'. לא בכנסים. לא במסעדות. לא בפארק. גנזו ותשוחררו", הבהיר מלכא. חברת הכנסת מירב בן־ארי מיש עתיד אמרה אף היא בריאיון לעופר חדד בחדשות 12: "הוא הגיע לאוניברסיטת תל אביב, מעוז הדמוקרטיה, למה הוא ציפה?!".

ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס להתרחשויות בדיון בכנסת: "בשם חופש הביטוי הם מכים את השר דיכטר, מגרשים את ביסמוט ולא מאפשרים לרוטמן לנאום באוניברסיטת תל אביב. האם זה חוקי לקחת נציג ציבור ולרדוף אחריו, לאיים עליו ולהגביל את חופש התנועה שלו במרחב הציבורי? זה דבר רציני מאוד", התריע ראש הממשלה.

יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד הגיב לדברי נתניהו מעל דוכן הכנסת ואמר: "אתם מדברים על להסית נגד חברי כנסת? אתם מדברים על זה שמישהו הדביק מדבקות על האוטו של רוטמן. כן, רוטמן, הותקפת בידי מדבקה, אסון גדול", אמר לפיד בסרקזם.

האיום מגיע עד פתח הבית

בשיחה עם 'בשבע' מביע חבר הכנסת רוטמן דאגה עמוקה מעלייה גוברת והולכת של ביטויי האלימות נגדו ונגד חבריו מהקואליציה: "לצערי יש חבורות שאין לי מילה אחרת להגדיר אותן אלא בריונים. אין לי שום התנגדות כמובן להפגנה, אבל הם לא מנסים להשמיע את קולם אלא מנסים למנוע ממני מלהשמיע את קולי, שזו בריונות וסתימת פיות", הוא מאשים.

"זה לא מכוון רק אליי, אבל אני חושב שאני באיזה פוקוס אצלם. לכל מקום שאני מגיע הם מארגנים אנשים שיפוצצו את האירוע, לא ייתנו לדבר ויחבלו בו. אני מאוים ברמה הגבוהה ביותר כבר במשך כמה חודשים", הוא משתף. "אני מתנהל ממקום למקום מלווה באנשי משמר הכנסת בגלל איומים מהסוג הזה, גם איומים שמועברים אליי דרך הרשתות החברתיות או בווטסאפים, בטלפונים, הטרדות ומה לא, כולל אנשים שהגיעו אליי עד פתח הבית. אנשים איבדו את זה בהרבה מאוד רמות", הוא מוטרד.

"גם באוניברסיטת תל אביב השבוע היה ברור מאוד שהם הולכים לבוא, לשבת, להפריע, לאיים ולהפחיד, אבל אני חושב שהייתה פה עליית מדרגה", מתריע רוטמן, "כי הם באו לנקוט אלימות. הם לא באו למחות ולהפגין או להשמיע קול. הם תקפו את אנשי משמר הכנסת, הם תקפו את השוטרים שהקיפו אותי. הם היכו בחפצים על השמשה של הרכב שהייתי בו – לא הרכב ממוגן הירי, אלא רכב אחר שהוציאו אותי איתו".

אתה נתון בסכנה עד כדי כך שאתה נוסע ברכב ממוגן ירי?

"בשוטף, כל הזמן", הוא מפתיע, "כי אני מאוים ברמה גבוהה. כשהאלימות הזאת באה מקבוצות שוליים אתה אומר אוקיי, יש חבורת אנשים שהם אלימים. אבל מה שהיה כאן הוא חציית קווים אדומים, גם בגיבוי הכמעט גורף שהפעולות האלימות הללו קיבלו מיאיר לפיד ובני גנץ והמפלגות - חלק באמירות ברורות, חלק בשתיקה וחלק בלעג וזלזול. עיתונאים רבים מאוד פנו אליי בהלם, כי היו בטוחים שישמעו גינויים. לא רק שלא שמענו גינויים, בוודאי שמעת את יאיר לפיד כמוני מתבטא בכנסת ואומר שהותקפתי על ידי מדבקה. בעיניו זה לגיטימי", הוא מלין.

"יש אדם שפרסם ברשתות החברתיות שהוא הכניס לי זמבורה לאוזן - זאת הרי תקיפה לכל דבר ועניין ונזק בשמיעה. אני יכול לומר לך שלא הצלחתי לשמוע את מפקד משמר הכנסת שעמד לידי ודיבר איתי. זו הייתה בריונות לשמה. אני אפילו לא מדבר על מה שקרה בתוך האולם. ביטויים של שנאה, תקיפה ואלימות שיאיר לפיד מצדיק וגם אנשי מפלגתו. גם בקרב שאר מפלגות האופוזיציה לא שמענו כמעט גינויים. זה מנורמל".

רוטמן יוצא נגד הכלת ביטויי האלימות במחאות מצד ראשי הנהגת הציבור בישראל. "עם כל הכבוד, אני בא בטענות במידה מסוימת גם לנשיא המדינה שמנהל הידברות, ובזמן שפוליטיקאים באים להידברות אצלו הם שולחים את הבריונים האלימים שלהם לחסום הידברות במקום אחר ונותנים להם גיבוי. כשגורמים פוליטיים שולחים בריונים אלימים כדי לתקוף יריבים פוליטיים - אלו תקופות אפלות", הוא מזהיר.

"כשהאלוף במילואים עמוס מלכא מאיים על נבחרי ציבור בלי להתבלבל - ובכלל זה גם אלימות - זה עובר בשתיקה. זה הפך להיות חלק מהפולקלור. כלומר מותר לתקוף, מותר לסתום פיות כי אנחנו לא מסכימים אתכם. מי שאחראי למצב הזה לא פחות מהאנשים האלימים האלה הוא ראש האופוזיציה", הוא פוסק בנחרצות ומוסיף: "נשיא המדינה היה צריך לבוא ולומר: רבותיי, כל זמן שאתם לא מגנים את ההתנהלות הזאת אתם לא תיכנסו לבית הנשיא. לא ייתכן שתבואו לבית הנשיא להידברות ותשלחו בריונים לתקוף את יושב ראש ועדת החוקה".

אתה חושש לחייך?

"יש אנשים שמבינים בדברים האלה, והם החליטו שאני מאוים ברמה הגבוהה ביותר. הם הצמידו לי את האבטחה הנדרשת אחרי הערכות מצב חוזרות ונשנות של משטרת ישראל והגורמים הרלוונטיים. הם רואים את העניין כסכנה, ואולי טוב שהם לא משתפים אותי בכל מידע ובכל התראה שהם מקבלים. הם לא רוצים לטפח אצלי תחושה שאני מאוים. התפקיד שלהם הוא לדאוג שאני אוכל לקיים את התפקיד שלי כמו שצריך, וכל הכבוד להם כי הם עובדים במסירות רבה".

היו תקופות אחרות שבהן טענו בתוקף שמילים יכולות להרוג.

"אנחנו עברנו מזמן את שלב המילים. עכשיו אנחנו בשלב האלימות הפיזית וגיבוי לאלימות הפיזית הזאת מיושב ראש האופוזיציה לפיד ומבני גנץ".

אתה קורא להם לגנות?

"לא. אין לי שום ציפייה מהחבורה הזאת. הם חבורה שהדרך היחידה שלה לשלוט היא כנראה באמצעות האלימות הזאת. בעיניי כל אדם מוסרי והגיוני מהמחנה הזה צריך לשאול את עצמו איזו בחירה לא נכונה עשיתי בחיים שאנשים שאני נלחם איתם כביכול בעד הדמוקרטיה הם חבורת בריונים סותמי פיות ואלימים".

אתה מתכוון להמשיך ללכת לאירועים?

"אני מתכוון להמשיך ללכת ולדבר בכל מקום שאליו יזמינו אותי לדבר. אני לא אתן לחבורה האלימה הזאת להכתיב את סדר היום במדינת ישראל, לא מחוץ לכנסת ולא בתוך הכנסת", הוא מבהיר. "אני רוצה להזכיר שחבורת האנשים הזאת, שמגבים את האלימות מחוץ לכנסת, הם אותם אנשים שקפצו על השולחנות אצלי בוועדה, שהשתמשו בביטויי אלימות בוועדה, שתקפו את אנשי משמר הכנסת אצלי בוועדה. מפלגת יש עתיד ומפלגות האופוזיציה הן חבורה אלימה".

השמאל קובע את כללי המשחק

חברת הכנסת טלי גוטליב, שזכתה בעצמה לטעום מנחת זרועם של המפגינים פעילי השמאל, מזהירה כי אם לא יינקטו צעדים משמעותיים המצב עלול להגיע לפגיעה בחיי אדם: "לצערי הרב אין שאלה בכלל שהימים הללו והדמוניזציה הבלתי רגילה וההסתה לאלימות מפיהם של אנשים רמי דרג לשעבר - עלולה להוביל לפגיעה בחייהם של נבחרי ציבור", היא מתריעה. "אין לי ספק בזה. הכתובת על הקיר עם ארבעה סימני קריאה. החוק הקיים לא מאפשר לאף אחד לגעת או להתקרב לדל"ת אמותיי או להתקרב לאוזן שלי או להתקרב לגוף שלי. החוק הקיים מחייב את משטרת ישראל לחקור ולהעמיד לדין את מי שעובר על החוקים הללו. אבל בעוד היד קלה על ההדק בחקירה או מעצר של אנשי ימין, היד כלל לא קלה על ההדק בחקירה ומעצר של אנשי שמאל", היא מציינת. "השמאל החליט שהוא ואין בלתו והכול מותר, ואני מצפה ממשטרת ישראל לעשות את עבודתה כנדרש".

פרופ' אשר כהן, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, מבקש להדגיש בראשית דבריו את זכות המחאה הקיימת במדינה דמוקרטית: "אין ספק שמחאה היא לגיטימית תמיד בדמוקרטיה ונמצאת תחת כנפי הזכות המוגנת לחופש ביטוי. אלא שהזכות הזאת אינה זכות מוחלטת. אני לא יכול לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה ואיפה שאני רוצה", מחדד פרופ' כהן. "כל מדינה וכל חברה קובעת לעצמה כללים של מחאה, וצריך לבחון את מה שקרה באוניברסיטת תל אביב השבוע בהקשר הכולל של המחאה". פרופ' כהן מבקש להתבונן במבט על: "במשך כמה חודשים אנשי המחאה עוברים את הגבולות ואת כללי המשחק, והם עושים זאת מבלי שתהיה כלפיהם איזושהי ביקורת. זה בסדר גמור לצעוק לפוליטיקאי שמגיע – בושה, זה כלול בחופש הביטוי. אבל לנסות ולפרוץ את מעגל האבטחה ולנסות להגיע עד אליו - מה בדיוק אתם מתכוונים לעשות כשתגיעו אליו?", הוא תוהה. "זה לא כלול במחאה. המחאה בוודאי לא יכולה לכלול פגיעה ברכוש שלו על ידי הדבקת מדבקות. זה רכוש פרטי, וזכות המחאה לא כוללת את האפשרות הזאת. כתמיד, השאלה היא של גבולות. אני מציע להסתכל על ההידרדרות גם דרך השיח ברשתות החברתיות".

פרופ' כהן מצטט את דבריו של הפרופ' לכלכלה עומר מואב, שנכתבו בעקבות ההתרחשויות השבוע שבהן נכח חבר הכנסת רוטמן. "הוא כתב ממש במילים האלו: 'רוטמן הוא חלאת אדם, שקרן ובכיין, ששותף להרס מדינת ישראל. לא היו צריכים להזמין אותו ויפה שסתמו לו את הפה. מחאה לגיטימית לחלוטין'. יש כאן קבוצה של אנשים שאומרת: אנחנו קובעים את גבולות הלגיטימי והלא לגיטימי בחברה, והעמדה של המחנה האחר היא בלתי לגיטימית, ולכן כל מה שאנחנו עושים הוא בסדר, גם אם זה בניגוד לכללי המשחק. אפשר לפרוץ את מעגל האבטחה או לפגוע ברכוש פרטי והכול טוב", מסרב פרופ' כהן להשלים עם גבולות המחאה שנפרצו.

"הם אומרים: מכיוון שכעת אנחנו מדברים על הרס הדמוקרטיה, מותר לחסום את איילון ולהדליק מדורות או לסרב פקודה, כי אנחנו מגדירי המציאות, ואחרי שהגדרנו את המציאות אנחנו קובעים מה מותר לעשות במסגרת הזאת. אין פה כללי משחק מוסכמים, אלא רק כללי משחק שאנחנו קובעים".

בשיח כזה מי יכול להשליט סדר ולומר: חברים, הגזמתם?

"דורות שלמים של מנהיגי ימין - רבנים, אישי ציבור או פוליטיקאים - שהיו עולים לשידור, דבר ראשון דרשו מהם גינוי. 'ראית מה עשו נוער הגבעות, האם אתה מגנה? האם אתה מסתייג?'. כל איש ימין שעלה לשידור היה נתפס כאחראי לאחרון המשוגעים בקצה המחנה שלו והיה צריך להתחיל כל ריאיון ב'אני מגנה'. וכאן קול דממה דקה יישמע. אין גינוי לא של יושב ראש האופוזיציה לפיד ולא של יושב ראש המחנה הממלכתי בני גנץ. הם אפילו לא מתבקשים לגנות - אז למה שיגנו?", הוא אומר. "מי צריך לעשות את זה? האחראים. גם אנשים מתוך מחנה מתנגדי הרפורמה אומרים היום תראו מה הולך פה. לכל אורך הקו נפרצו כללי המשחק - הקריאה לסרבנות, המחאה בכבישים או שיתוף הפעולה של המשטרה בהפגנות בתל אביב. אין דבר כזה בעולם שמגיע האחראי על שמירת הסדר הציבורי ומתקבל במחיאות כפיים מהמפגינים. השתגענו לגמרי. בתוך כל זה אני מחפש את המנהיג שיקום ויאמר: תקשיבו, ככה זה לא הגיוני".

ומה אתה אומר על הטענה שפעילי ימינה פעלו נגד בנט בדיוק בדרך הזאת?

"אם עיתון 'בשבע' היה מתקשר אליי לפני שנה ושואל על הרעש במגפון שעשו מול הבית של ניר אורבך או על תקיפת עידית סילמן, הייתי אומר להם שזה לא בסדר ויש גבולות למחאה. אני ממש לא רוצה לנרמל את מה שהיה, אבל יחד עם זאת צריך לשים לב שבפעם הקודמת לא היו הפגנות למשל נגד גנץ ולפיד. הנקודה הייתה למחות על שקר ספציפי ועל גנבת הקולות, לא על המדיניות".

אבל כל אחד בוחר על מה הוא מוחה ונלחם.

"אני בחרתי בימינה לצורך הגשמת מדיניות מסוימת, וגנבו לי את הקול. יש הבדל בין זה שאני מפגין כלפי מי שגנב לי את הקול, לבין זה שאני מפגין כלפי מישהו שמיישם את המדיניות שהוא נבחר על פיה. לכן בואו לא נצא מההקשר", הוא מציין. "ובלי קשר, זה לא בסדר מה שעשו לאורבך או סילמן, אבל מי עשה את זה? מי הוביל את המחאה הזאת? רבנים גדולים? מנהיגי ציבור? במחאה הנוכחית אני מדבר על מנהיגי המחאה שהם רמטכ"לים לשעבר וראשי ממשלות לשעבר. הבכירים ביותר מדברים שם כמו אחרון המפגינים. זה לא הקצה. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, עוד ראש ממשלה לשעבר אהוד ברק, הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ - אלו האנשים שמגבים סרבנות, אז מה ההשוואה בכלל?".

***