ביום שני השבוע שיגר שר החינוך יואב קיש מכתב חריף לוועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) בכלל ולראש אוניברסיטת תל אביב, פרופ' אריאל פורת, בפרט. הטריגר למכתבו היה אירוע מביש שבו קבוצת פורעי חוק - בהם חברי סגל בכירים (!) של אוניברסיטת תל אביב – מנעו באלימות פיזית את השתתפותו של חבר הכנסת שמחה רוטמן בכנס באוניברסיטה. השר קיש קבל על כך שמטרת הפורעים צלחה בין היתר בשל אוזלת ידה של הנהלת האוניברסיטה, שלא נערכה כראוי להגן על החופש האקדמי, למרות שכוונת פורעי החוק הייתה ידועה מראש ופורסמה ברבים. קיש מציין בפרט את "החסימה האלימה של נתיב כניסתו ויציאתו מהכנס, ניסיונות לתקיפה פיזית ומילולית" וכן השחתת רכבו של רוטמן. כל מי שראה את הסרטון המתעד את ההתרחשות יודע שהאירוע היה אלים במיוחד.
בהמשך מאשים קיש את ראשי האוניברסיטאות בכך שהמקרה של רוטמן אינו אירוע נקודתי, אלא הוא תוצאה ישירה של מדיניותם, שלפיה חופש הביטוי שמור לתומכי טרור אך לא לאנשי ימין: "אתם אחראים ישירים לפגיעה הקשה בחופש הביטוי באקדמיה. פעלתם בצורה פוליטית קיצונית לסתימת פיות של מחנה שלם שחושב אחרת מכם. אתם גרמתם את הנזק הגדול ביותר למוסד האקדמי שאתם מנהלים". וכך מסיים קיש את מכתבו: "אני קורא לכם להתעשת, שנו את התנהלותכם ותפעלו אקטיבית לשם הגנה על חופש הביטוי של כלל הדעות בקמפוס, גם אם זו לא דעתכם הפוליטית".
נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' אריאל פורת, אכן התעשת מהר, ופרסם תגובה בתוך יממה. בתחילת תגובתו הוא מציין את ה"תדהמה" שאחזה זו כשקיבל את מכתב השר. בהמשך הוא מתייחס לפרשת רוטמן ומבהיר שחופש הביטוי הוא "נשמת אפה" של האקדמיה בישראל בכלל ושל אוניברסיטת תל אביב בפרט. אלא שמהמכתב עולה שבמקרה הספציפי של רוטמן, נשמת אפה של האקדמיה סובלת מקשיי נשימה. יתרה מזו, הנימה הכללית של המכתב למעשה מאשרת את האשמתו של קיש: פורת אינו מסוגל להסתיר את איבתו הפוליטית לרוטמן ומכנה אותו – אני לא יודע על סמך מה – "המשתיק הלאומי". לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שמטרת כינוי זה היא לרמוז על כך שטוב יעשה רוטמן אם לא יתפלא שמשתיקים אותו בחזרה. מה גם שלדידו של פורת, רוטמן "מסמל יותר מכל אחד אחר את המהפכה החוקתית" – עמדה שכנראה אפילו לא ראויה לדיון אקדמי וגרמה, כך אני משער, לחוסר מוטיבציה למנוע את האלימות נגדו.
אף כי לסיום מביע פורת את צערו על כך "שהמחאות באולם שבו התקיים הדיון לא אפשרו לחבר הכנסת רוטמן להשלים את דבריו", קשה להימנע מהרושם שהצער שלו אינו רב מדי, באשר הוא לא יכול להתאפק מלספר לשר קיש ולכולנו שסובלנותו הבאמת יוצאת דופן כלפי רוטמן היא "לא בגלל שאני חס עליו" (מן הסתם קשה לו לחוס על מי שמצטייר בעיניו כ"משתיק הלאומי"), אלא רק בגלל הכבוד שהוא רוחש לסטודנטים שהזמינו אותו. לבסוף, פורת "תמה" על "אדוני השר - כיצד מאירוע בודד, שאינו מעיד על כלום, אתה יוצא בהתקפה שלוחת רסן על האקדמיה כולה?"
נניח לרגע ששכחנו שלפני זמן לא רב האוניברסיטאות (ובראשן אוניברסיטת תל אביב) השביתו את הלימודים באופן בלתי חוקי בגלל הרפורמה המשפטית, ושבאוניברסיטת תל אביב אף סגרו ספריות כדי שהסטודנטים לא יוכלו ללמוד אלא ילכו להפגנה (וגם הבטיחו מועדי ג' למי שעקב ההפגנה לא יוכל לגשת למבחן). אפילו אם שכחנו את כל זה, מכתב התגובה של נשיא אוניברסיטת תל אביב הוא ההוכחה הטובה ביותר לטענת השר קיש על כך שההתפרעות האלימה נגד רוטמן היא תוצאה של מדיניות שיטתית.
פורת לא נשאר לבד בזירה. בקרב ראשי האוניברסיטאות שלנו יש תמימות דעים מבורכת (בניגוד לעם שבו יש ריבוי דעות מרגיז). עובדה היא שבוועד ראשי האוניברסיטאות כולם חושבים אותו דבר. גם שם התקבל מכתב השר "בתדהמה". אפשר להבין אותם. הם, כמו בג"ץ, לא רגילים לביקורת, הם הרי ראשי אוניברסיטאות. בהתאם לזאת, גם ועד ראשי האוניברסיטאות התעשת מהר מתדהמתו, וענה במכתב שאפילו לא מנסה להסתיר את הטייתו הפוליטית. ראשי ור"ה מציינים בצדק שמכתב השר הוא "כתב אישום חסר תקדים כנגד אוניברסיטאות המחקר בישראל". אלא שבמקום לענות עניינית על האשמותיו של קיש, הם מטיחים בו שכוונתו וכוונת ממשלתו היא להשתלט על האוניברסיטאות ולהפוך אותן לצייתניות כלפי השלטון (הימני). כדי להמחיש את ניסיון ההשתלטות של הממשלה על האוניברסיטאות, הם לא מצאו דוגמה טובה יותר מאשר הצעת החוק נגד הנפת דגלי אש"ף בקמפוסים של האוניברסיטאות בישראל. ראשי ור"ה אינם מבינים מדוע הדיון בהצעת חוק זו רק "נדחה לחודש במקום שיוסר לאלתר מסדר היום". לדבריהם, כל תכליתו של החוק היא "להפוך את האוניברסיטאות למשטרה מפקחת... הצריכה 'לצוד' סטודנטים בחשדות כאלה ואחרים". כן, ממש כך: הנפת דגל של ארגון טרור שאנשיו ממשיכים להוציא לפועל פיגועים רצחניים נגד ישראלים אינה בגדר הזדהות עם הטרור, אלא היא בגדר "חשדות כאלה ואחרים".
לבסוף מצהירים ראשי האוניברסיטאות שהם "מאמינים בפלורליזם של דעות" וש"הנהלות אוניברסיטאות המחקר בישראל עושות כל שביכולתן לשמור על שיח חופשי ופתוח בקמפוסים מימין ומשמאל". אהבתי את ה"מימין" (וגם את "כל מה שביכולתן"). מגיע להם לייק.
***