"חשך עולם בעדנו, דור שהלך", במילים אלו מספיד צבי כהן, מתלמידיו וממקורביו של הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל, את רבו המובהק שהלך השבוע לעולמו והוא בן מאה.
מבין שלל הסיפורים על הרב אדלשטיין, נשיא מועצת גדולי התורה ומנהיג הציבור החרדי־ליטאי שעמד בראש ישיבת פוניבז' במשך כשמונים שנה, בוחר צבי להדגיש את דמותו כמגיד שיעור קבוע בישיבה במשך כשמונים שנים.
"הדבר הכי בולט בדמותו של רב גרשון הוא התמונה של השיעור האחרון שמסר לתלמידיו ביום שני בבית החולים. במשך שמונים שנים מסר שיעור ארוך, בלי דרמות, קם בוקר בוקר ועשה את מה שהיה צריך לעשות. לא היה יום אחד שאמר: 'היום קשה לי, אני לא יכול'. גם כשהגוף לא עבד וגם כשהיה בשיא כוחו, מסר שיעור יום יום", מספר כהן. "מה יש לו כל כך עם השיעור? הוא ראה בכך שליחות, למסור את התורה, להדריך, לגדל ולחנך רבבות תלמידים שחיים על פי דרכו".
כהן מפרט כיצד בניו וחתניו של הרב אדלשטיין ממשיכים את דרכו. "כל הבנים והחתנים שלו ר"מים וראשי ישיבות. תלמידי חכמים מהשורה הראשונה. בנו הרב בצלאל הוא ראש ישיבת אהבת אהרון, בנו הרב צבי יהודה הוא מראשי ישיבת אורחות תורה, ובן נוסף - הרב ישראל - הוא ר"מ בישיבת בית מדרש עליון. בתו נשואה לרב איתמר גרבוז, מראשי ישיבת אורחות תורה, בת נוספת נשואה לרב אדלר, מרבני ישיבת רב חיים עוזר, וחתן נוסף הוא הרב דוד לוי, מרבני ישיבת פוניבז'. 90 אחוזים לפחות מראשי הישיבות שבדור הם תלמידים של רב גרשון מפוניבז'. ולא רק בפוניבז', הגיעו אליו רבנים מכל הארץ לשמוע שיחות, ועוד אלפי תלמידים של ראשי הישיבות שלמדו אצלו".
"במצטבר, מאות אלפי אנשים גדלו על רב גרשון", טוען כהן. "לא רק ליטאים, גם ירושלמים וחסידים. הרב גידל פה עולם, הרב גידל את עולם התורה, גידל משפחות, אנשים פשוטים, יהודים, הוא גידל והדריך איך להתנהג. לא לצעוק על הילד, לא לחנך אותו, להיות דוגמה. אם האבא יצעק הבן לא יתייחס. ככה רב גרשון היה - דוגמה".
את משנתו החינוכית דאג להעביר גם כשסבל ייסורים גדולים. "ב־12 השנים האחרונות, כשהלב שלו לא עבד, העורקים היו סתומים ולא היה אפשר לעשות צנתור, לא היה הסבר טבעי לזה שהוא חי. אבל הרב היה ליבם של ישראל, וביום שלישי כנראה לא הייתה הזכות, ולכן עזב אותנו. ולא רק זה, היו לו ייסורים וכאבים, כל האיברים בגב שלו היו מפורקים, בכל תזוזה היו ייסורים נוראיים שאין לתאר, ולמרות זאת הלך לישיבה ומסר את השיעור באותה בהירות ועם אותו חיוך על הפנים. לא היה ניכר על הפנים והתנועות שלו בגרגיר שהוא סבל ייסורי איוב, מעולם לא הראה מה עובר עליו. הוא עשה מה שצריך וחייך לכל אחד".
חרף מעמדו הציבורי הרם, גדול הדור בציבור החרדי וראש ישיבת פוניבז', הרב אדלשטיין הקפיד לאורך כל השנים על יחס אישי ולבבי לתלמידיו. "באופן אישי אין דבר שלא עשיתי ממה שהרב אמר לי. כשיצאתי לפרק שידוכין, באתי לרב ואמרתי שאני הולך להיפגש. הרב אמר לי: תהיה טבעי, אל תרשים ואל תנסה לשחק משחקים, אל תכין את עצמך. תהיה מי שאתה - אם זה השידוך זה יעבוד, ואם לא זה לא יעבוד. זה היה רב גרשון מזוקק. הוא בירך אותי: יהיה לך שידוך טוב. אחרי שמונה ימים סגרתי שידוך, אף שהבטחתי לעצמי שאני לא אסגור לפני חודשיים. באתי לרב גרשון, הראיתי לו את כלתי ואמרתי שהקשבתי לעצה של הרב. החיוך שלו היה טהור כל כך, הוא שמח מאוד. בשבילי ובשביל כל יהודי ויהודי".
ביממה האחרונה לחייו הבין הרב אדלשטיין כי הוא עומד לסיים את תפקידו בעולם הזה. "אושי שלומוביץ, האח הרפואי של רב גרשון, היה מקבל 'יישר כוח' בתום כל עזרה שהיה עוזר לרב. הפעם הרב אמר לו: יישר כוח פון אלע, תודה על הכול. גם נינו של הרב, מוטי פלאי, אמר לרב שאולי הרב יכין את השיחה השבועית שהוא מוסר בשלישי בערב, והרב ענה לו: שיחה כבר לא תהיה. כל כך לא אופייני היה לו להגיד שהוא עוזב את העולם, מאה שנה הוא לא דיבר ככה. אבל הוא הכין את עצמו לעולם הבא. הכין להיות האדם השלם מקדושתו של ה' יתברך, כמו שכתוב במסילת ישרים. אין מישהו אחריו, עליו אגדל את הילדים שלי".
סרטיפיקט מהרב קוק
הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין נולד בב' אייר תרפ"ג בעיירה שומיאץ הסמוכה לסמולנסק, ברית המועצות, לאביו הרב צבי יהודה אדלשטיין, רב העיר ובנו של הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין, בעל ה'בן אריה' על הש"ס, ולאימו הרבנית מרים, בתו של הרב מרדכי שלמה מובשוביץ, רבה של מלסטובה.
בילדותו דאגה אימו במסירות נפש להשיג לו ולאחיו תעודות לידה מזויפות עם תאריך לידה מאוחר, כדי שיהיו רשומים כצעירים בשלוש שנים מגילם האמיתי ולא ייאלצו ללמוד בבית ספר בפיקוח היבסקציה. בילדותו למד תורה מפי הרב זלמן לייב אסטולין, ובתמורה לכך אביו הרב צבי יהודה לימדו תורה. בעקבות מחלתה של אימו בטיפוס, נשלח עם אחיו הצעיר הרב יעקב אדלשטיין, לימים רבה של רמת השרון, לדודתו, הרבנית רבקה צביה פז, בעיירה קלימוביץ', שבה התגוררו עשרות מחסידי חב"ד. האחים גדלו בבית הרב החב"די המקומי הרב משה אקסלרוד, שדאג ללימודם בסתר אצל הרב מרדכי אליהו שניאור. בקלימוביץ' קיבלו האחים את הבשורה על פטירת אימם.
בשיחה שערך הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל עם העיתונאי ידידיה מאיר, הוא סיפר את סיפור הסתלקותה של אימם: "...הגיע מברק. המברק הגיע עם שתי מילים. אני לא ידעתי רוסית, אחי גרשון אמר שהגיע מברק והדוד והדודה אמרו שאימא שלנו נפטרה. אז הדוד לקח סכין, עשה לנו קריעה על החולצה. לא ישבנו שבעה כילדים, לא הקפידו עלינו כל כך".
בחודש ניסן תרצ"ד הצליח אביו להשיג רישיון יציאה לארץ ישראל, וביקש מבניו לחזור לביתם בשומיאץ. בתקופה ההיא ניהלה סבתו הרבנית רייזל את משק הבית ודאגה לגידול הילדים, כדי שאביהם, רב העיירה, יוכל לשקוד על התורה ועל העבודה ולשאת בעול הרבנות. חודש לאחר מכן, בתחילת חודש אייר תרצ"ד, עלו בני המשפחה באונייה נובו רוסייסק מאודסה לארץ ישראל. בל"ג בעומר הגיעה המשפחה ליעדה. עם הגיעה לארץ הקודש נסעה המשפחה לירושלים, שם עלו להקביל את פני הרב איסר זלמן מלצר והראי"ה קוק, שהכיר את הסב הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין מתקופת לימודיו בישיבת וולוז'ין.
החוקר משה נחמני הרחיב השבוע על הקשר לרב קוק בימי עלייתם ארצה: "רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל עלה לארץ באמצעות סרטיפיקטים שקיבל מהרב הראשי לארץ ישראל, הרב קוק, ובכך ניצלו חייו וחיי משפחתו מהרדיפות ברוסיה", סיפר נחמני. "בל"ג בעומר הגיעה המשפחה ארצה, ונסעה לירושלים. שם ביקרו את הרב קוק, שלמד יחד עם סבם, הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין בישיבת וולוז'ין. הם הודו לרב מעומק הלב על סיועו בעלייתם". נחמני הציג מכתב רשמי של הרבנות הראשית שבו מפורטים בני משפחת אדלשטיין המעוניינים לעלות ארצה בעקבות "לחץ תגרת הבולשביקים". בין העולים: הילד גרשון, בן 6. זהו הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל.
איש ההכרעות הקטנות
התדמית הציבורית של הרב אדלשטיין הייתה של תלמיד חכם פרגמטי וקר רוח. "מעולם לא שמעת אותו מגביה את הטון שלו. תמיד רגוע ומתון, מעולם לא נסער, לא כועס", אומר יועץ התקשורת אבי גרינצייג, תלמידו בישיבת פוניבז', מבאי ביתו של הרב וקרוב משפחתו. "מבחוץ זה עלול להיתפס כקרירות, אבל מי שהכיר אותו מקרוב יודע כמה זה היה ההפך. הוא היה אדם עם שמחת חיים, אני זוכר שהיינו יושבים איתו בשיעורים מצומצמים יותר, והוא היה מעיין בתוספות ותוך כדי עיון מפזם לעצמו ניגון. תמיד היה מחייך לכל אחד, במצב רוח טוב. לילדים קטנים היה נותן יחס, סוכרייה טובה. אין דרך לתאר כמה היה אכפת לו מכל אחד".
מלבד הישיבה, מה היה הנושא המרכזי שלו מבחינה ציבורית?
"אצל הרב אדלשטיין הנושא של החינוך היה מרכזי. שמונים שנה היה מחנך בפוניבז', זה שיא של כל הזמנים. שני המסרים המרכזיים במשנה החינוכית שלו היו הנושא של ללמוד במקום שליבו חפץ – אי אפשר להכריח בחור ישיבה ללמוד בדרך מסוימת אם היא לא מתאימה לו – והיחס לילדים בעייתיים. מרמה של ילדים שובבים ועד רמה של יוצאים בשאלה, הוא הורה לנהוג בדרכי נועם, רק בדרכי נועם. אני שמעתי אותו אומר זאת מאות פעמים. יש צילום וידאו שלו שחולל סערה כששאלו אותו על ילדה שמגיעה בלבוש לא צנוע הביתה, אם צריך לסלק אותה מהבית. רב גרשון אמר שלא רק שצריך לחבק אותה, אלא צריך לקנות לה את הבגדים שרוצה. באמת שינה סדרי עולם. המון מהשינוי בציבור החרדי בארץ ובעולם ביחס לנוער נושר קרה בהשראתו, זה היה בדמו".
לצד נושא החינוך עסק הרב אדלשטיין במגוון נושאים ציבוריים, ובמיוחד בשנים האחרונות, כשכיהן בהנהגת הציבור החרדי. "לאחרונה הוא נדרש לסוגיית חוק הגיוס והורה להמתין עם החקיקה שלו. לפני הבחירות הוביל את הוויכוח עם בעלזא על לימודי ליבה, ובזמן הקורונה כולנו זוכרים את הקו התקיף שלו בשמירה על ההנחיות. אבל מה שמאפיין את הרב באמת הוא לא ההכרעות הגדולות האלה, אלא עשרות אלפי הכרעות קטנות של חינוך הדור צעיר לחיים נכונים".
גם עם הציבור הדתי־לאומי היו לרב אדלשטיין קשרים ענפים, ומאות מבני הציונות הדתית עלו אליו לרגל לשאול שאלות. "לפני כשנתיים הגעתי אליו עם אברך בן תורה שביקש ממנו כל מיני ברכות. הרב בירך אותו על כל מה שביקש, אבל אז האברך ביקש ברכה לשלום בית. הרב זצ"ל הזדקף, הסתכל לתוך העיניים של האברך ואמר לו: שלום בית אתה מבקש, ברכה לשלום בית? תשתוק ותכבד", מספר הרב אליעזר שמחה וייס, חבר מועצת הרבנות הראשית ולשעבר רבה של כפר הרא"ה.
הרב יוסי בריינר, ראש ישיבת מבקשי ה' במושב תירוש, בוגר ישיבת מרכז הרב, מוסיף סיפור משלו: "בזמנו עברתי קורס הוראה מתקנת בגמרא של הרב ובר, ובסיום הטקס השתתפו הרב אדלשטיין והרב שטיינמן זצ"ל. הרב נשאר שם כמעט כל הטקס, תיאר ארוכות כמה הקורס חשוב וכמה הוא יסייע לאנשים כדי שידעו ללמד גמרא טוב יותר, ובמיוחד את החלשים, דבר אשר ימנע הרבה קנאה בכיתה. מדהים לראות כמה היה אכפת לו להגיע ולהשקיע את הזמן אף שכל דקה יקרה לו".
***