הדמוקרטיה חשובה, מערכת המשפט וחירות האזרחים חשובים, אך מערכת החינוך חשובה גם היא, אולי אף יותר.
מורי החטיבות העליונות ללא הסכם שכר, ארגון המורים נוקט בעיצומים הפוגעים בתלמידים והגורמים החשובים ביותר נעלמו. שר האוצר, משרד החינוך, השלטון המקומי, רשתות החינוך, וועדת החינוך – כל אלו מסוגלים, אולי אף חייבים, לנסות להשפיע על הסכם השכר, אך קולם לא נשמע, לפחות לא באופן פומבי ומפורט.
בשלהי שנת הלימודים הקודמת, עת המשא ומתן בין הסתדרות המורים, המייצגת את המורים בגנים, בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, לממשלה היה בעיצומו, נראה היה שלכל גורם שהיה קשור בצורה כלשהי למשא ומתן, הייתה הצעה, דרישה או הערה הנוגעת לתוכנו או לאופן התנהלותו. כעת, בשיא המשא ומתן והעיצומים של ארגון המורים, המייצג את המורים בחטיבות העליונות, דממה.
אין להקל ראש במציאות הזאת. מורי החטיבות העליונות אמונים על הוראת ילדינו הבוגרים, הכנתם לבגרויות וליווים לקראת חייהם האזרחיים. עבודה זו חשובה לפחות כמו החינוך היסודי, ואולי אף יותר. העובדה שהגורמים השונים מרשים לעצמם להתעלם מהנושא, לפחות ברמה הציבורית צריכה להדיר שינה מעיני רבים.
נראה, שנקודת האור היחידה, היא פקידי משרד האוצר. כבר לפני מספר חודשים, ככל הנראה כלקח מהשנה שעברה, הם פרסמו הצעה מסודרת ומנומקת להסכם שכר חדש. זהו מהלך חשוב, גם אם הוא לא גובה באופן פומבי על ידי שר האוצר עצמו, שמשום מה לא התייחס לנושא עד היום.
ממשרד החינוך והעומד בראשו השר יואב קיש, היה מצופה להתייחס, ברמה פומבית וציבורית, בצורה מעמיקה להצעת משרד האוצר ולדרישותיו של רן ארז. יותר מכך, מצופה ממשרד החינוך, כגוף שאחראי, ובכן, על החינוך בישראל להקדים את משרד האוצר ולהציע הצעה משלו.
כמובן שבהצעה זו היו צריכים לבוא לידי ביטוי מאפיינים בעבודת המורה שמשמעותיים לפחות או אפילו יותר משאלת השכר עצמה שארגון המורים מתעקש להתמקד בה. נושאים כמו סביבת העבודה, מבנה שבוע העבודה וכדומה. אולם איין. הסיבה, איננה משנה. בין אם מדובר בחשש (מוצדק) ממחלוקת עם ארגון המורים העוצמתי, בין אפ מדובר בטענה שעל המו"מ להיות נסתר מעיני הציבור, בין אם מדובר מחוסר ניסיון של בעלי התפקידים החדשים או מחוסר רצון פוליטי להיות שותפים למאבקים נוספים בעת הזאת – מדובר בזלזול עמוק במורי החטיבות העליונות, בהורי התלמידים ובתלמידים עצמם.
את אותה הביקורת, אפשר לייחס גם לוועדת החינוך והעומד בראשה אשר דוממים במשך חודשים ארוכים. שוב, בניגוד לכנסת הקודמת אשר קיימה מספר דיונים בנושא העסקת המורים והסכם השכר.
רשתות החינוך והשלטון המקומי, המעסיקים בפועל (אף שמדובר בהעסקה לא גמישה בלשון המעטה), דוממות גם הן מבחינה תקשורתית. בסופו של יום, עיני המורים נשואות אל מי שחתום על תלוש השכר שלהם ומשם, נראה שלא תגיע הישועה.
ייתכן שכאן הביקורת חריפה אף יותר. הרי גלוי וידוע הוא שאופן ההעסקה נוקשה, לא גמיש, כפול בידי הסכמים מיושנים ומנוהל על ידי ארגון לא שקוף. רשתות החינוך והעיריות מודעות לכך ואף סובלות מכך באופן קבוע. אך למרות זאת, הן בוחרות להתעלם מהבעיות שבהסכם השכר או שהן בוחרות לפעול בחדרי חדרים. לו אף יצויר מצב שאכן, כך הן פועלות, המורים אינם מודעים לכך והאמון במעסיקים שלהם נפגע.
כאשר אמון המורים במערכת ובמעסיקים נפגע, בצר להם, רבים מהם פונים לעזרת ארגון המורים. אך "העזרה" של אותו ארגון, מגיעה במחיר יקר – פגיעה בתלמידים ודרישות שמעמיקות את הבעיות של העסקת המורים. מזה ימים ארוכים, לצערי, מורים רבים משתפים פעולה עם הפגיעה הלא מידתית והחמורה שעליה רן ארז הכריז במסגרת המאבק.
הם לא מחזירים מבחנים לתלמידים ובימים הקרובים הם לא יגישו ציוני מגן לקראת הבגרויות. כל זאת, כדי להמשיך לעודד בינוניות באמצעות שכר שמושפע בעיקר מוותק ולא מאיכות, תמיכה בהמשך קיום הקביעות והתעלמות משאר הבעיות שקיימות במערכת.
על שר החינוך, משרד החינוך, רשתות החינוך, השלטון המקומי וכל גורם אחר שמסוגל להשפיע באופן פומבי, ציבורי ומשמעותי להתחיל לפעול באופן מידי למען הסכם שכר איכותי, טוב ויעיל שיעלה את איכות המורים וימנע פגיעה בתלמידים.
טל לוריא הוא מורה, יזם חברתי, מייסד ומנכ"ל ארגון מורים מובילים שינוי