בשנת 2019 נקבע מרתון הנשים במסגרת אליפות העולם שהתקיימה בדוחא שבקטאר ליום שישי בערב .
לא חשבתי שזה עניין גדול והערכתי שמדובר בעניין נדיר ושהמירוץ מתקיים בערב עקב החום הקיצוני השורר במהלך היום. הקריירה שלי היתה רק בתחילתה וידעתי שיהיו לי עוד הזדמנויות להתחרות.
באולימפיאדת טוקיו ב-2020 מרתון הנשים הועבר לשבת בבוקר ושוב נמנע ממני מלהתחרות. התאכזבתי קשות אך לא יכולתי לעשות כלום.
בשנה הנוכחית, באליפות העולם שתתקיים בבודפשט, שוב נקבעה ריצת מרתון הנשים לשבת. לכן, למרות שהשגתי את הקריטריון הדרוש, לא אוכל להתחרות.
שמרתי שבת כל חיי וזו מצווה שאני מוקירה מאוד. מעולם לא דמיינתי את עצמי שוקלת לחלל שבת ובכל זאת זו היתה פעם ראשונה שהרגשתי שלוחצים עלי להתחרות ביום הזה. אמרו לי: 'איך אנחנו יכולים להמשיך לממן אותך אם טרם היית באמת חלק מתחרות?' וגם 'אנחנו בטוחים שאפשר למצוא רב שיגיד שזה בסדר להתחרות'.
לפתע, המאבק שכל הסבתות היהודיות שלנו התמודדו איתו בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כשאמרו להן שהן יאבדו את מקום העבודה שלהן אם הן לא יגיעו בשבת, מרגיש מוחשי.
האם אאבד את המימון שלי אם לא אוכיח את עצמי ואתחרה? אני מוותרת על הזדמנויות כל כך גדולות ואולי המקצוע הזה לא באמת מתאים ליהודיה חרדית?
מוצאת את עצמי עושה את הבלתי יאומן ושואלת את הרב שלי אם יש דרך כלשהי להתחרות ולרוץ בשבת. אני יודעת בליבי שלעולם לא אוכל לעשות זאת, אבל הייתי חייבת לשאול.
לא הופתעתי מהתשובה שלו. הייתי בעיקר בהלם מעצמי שבכלל שקלתי לרגע את העניין.
ובעודי משקפת את המסע שלי, ואת האתגרים והמכשולים העזים שאני עומדת בפניהם בפניהם בדרך, אני יודעת שלמרות שזו הקרבה - זו גם מחוייבות. אני בחרתי בשבת.