רוב מוחלט של האנשים ברחוב מפרגן, מכבד ומחזק, אבל יום אחד תפסה את הבת שלי הלל מישהי ברחוב, וצעקה עליה על החלטה שקיבל אבא שלה. זעמתי על גסות הרוח והחוצפה.
כשאיתמר החליט לרוץ לפוליטיקה, ידענו שהחיים הולכים להשתנות; יהיה עמוס הרבה יותר והפרטיות תשחק עד דק. אבל זה חלק מהחיים הפוליטיים והתקבל בהבנה.
ולכן, כשפונים לאיתמר ל'סלפי' בזמן שאנחנו יושבים לאכול במסעדה, התמונה מתקבלת בחיוך. כשתופסים את איתמר באמצע הליכה כדי לשאול משהו ממש חשוב, או סתם כדי לחזק, מתקבלים במענה. גם כשפונים אליי להעביר מסרים לאיתמר או לבקש ברכה מצולמת ממנו, מתקבלים בהבנה.
אבל, מה שברור בעיניי שלא עושים הוא שלא פונים לילדים שלנו בתלונות. מי שרוצה לבקש שידאגו לו לברכת יום הולדת, זה חביב, אבל לכעוס עליהם על החלטה שאין להם קשר אליה והרבה פעמים גם אין להם מושג במה מדובר בכלל - לא מכובד ולא ראוי.
הילדים שלנו גם ככה בקלחת חיים עמוסה, שונה מהמוכר להם, מלאה במאבטחים ובעומס של תקשורת וזרקורים. הם באמת לא צריכים אנשים לא נחמדים על הראש.
יש לכם תלונה? אפשר לפנות לאיתמר או לאנשים שאיתו. לא חוכמה להציק לילדים. באמת. גם אם לא התכוונתם, שימו לב. גם ככה כשזה מגיע מהם לא מתייחסים למידע שעובר דרכם אלא רק לאיך הם חוו את זה ולחיזוק הרוח שלהם. לא מרוויחים כלום מפנייה אליהם חוץ מהתנהגות לא נעימה.