הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים לישראל אמורות להתקיים בעוד כשלושה חודשים, בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו עם הקמת הממשלה סוכם שאחד הרבנים שיבחר, כנראה האשכנזי, יהיה נציג הציונות הדתית.
בחודשים האחרונים מתנהל קמפיין גדול לשינוי החוק כך שמועמד יוכל להיות גם מי שעבר את גיל 70, במקביל ככל שמתקרב מועד הבחירות צצים ועולים להם שמות של מועמדים, חלקם מטעם עצמם וחלקם עם גיבוי ציבורי גדול יותר.
רב ראשי מהציונות הדתית, זה יפה, יש בזה ניחוח של פעם, ויש בזה גם צדק היסטורי שתלמידי תלמידיו של הרב קוק מייסד הרבנות חוזרים להגשים את החזון שהגה לפיו "קשר הדדי תמידי מוכרח להיות להרבנות עם כל כח פועל בחיים בארץ על ידי השתדלות מתמדת לקרב את הלבבות ולהכניס רוח של שלום בין כל הסיעות והמפלגות" אבל רב ראשי מוכשר ככל שיהיה זה לא מספיק, ואולי אפילו חסר תועלת.
מי שמכיר את מוסד הרבנות הראשית לישראל יודע שכיום אפשר להגדיר את מצבה בין טיפול נמרץ למוות קליני, וכדי לתקן להחיות ולרומם את קרנה של הרבנות הראשית צריך להבין איך הדברים עובדים.
על פי החוק נבחרים שני רבנים ראשיים אחד ספרדי ואחד אשכנזי והם מכהנים עשר שנים, כאשר כל אחד מהם משמש במשך חמש שנים כנשיא מועצת הרבנות הראשית וחמש שנים כנשיא בית הדין הרבני הגדול, הסמכויות שהחוק מקנה ל"רבנות הראשית" ניתנות למעשה ל"מועצת הרבנות הראשית" המונה 17 חברים, 2 הרבנים הראשיים, רבני הערים תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע, ועוד 10 רבנים חמישה אשכנזים וחמישה ספרדים שנבחרים על ידי הגוף הבוחר לקדנציה של חמש שנים במקביל לבחירת הרבניים הראשיים, אליהם מצטרף הרב הצבאי הראשי אם הוא הוסמך לרבנות עיר לפני מינויו לתפקיד.
מועצת הרבנות הראשית שאותה כאמור מוביל אחד הרבנים הראשיים אמורה להיות הלב הפועם של הרבנות, מקום להחלפת דעות, לדיונים הלכתיים מעמיקים בנושאים שוטפים ובנושאים שעולים בפתאומיות על סדר היום הציבורי, בסופו של תהליך המועצה אמורה לפרסם לציבור הרחב את חוות דעתה.
מי שעוקב אחר עבודת מועצת הרבנות הראשית בשנים האחרונות יודע ששום דבר אמיתי לא קורה שם, המועצה מתכנסת לעיתים רחוקות בעיקר לצורך אישורים פורמאליים של מינויים והסמכות שהחוק מחייב, אין הכנה מקדימה לדיוני המועצה, חברי המועצה לא מקבלים חומרי רקע, לישיבות המועצה לא מוזמנים מומחים מתחומים שונים ולרוב לא מתקיים כלל דיון.
דו"ח מבקר המדינה האחרון על מערכת הכשרות גילה שלמרות מצבה העגום של מערכת הכשרות במשך מספר שנים שקדמו לפרסום הדו"ח לא קיימה מועצת הרבנות הראשית ולו דיון אחד על מערך הכשרות. נסו לחפש באינטרנט בכלל או באתר הרבנות הראשית מידע על מועדי ישיבות המועצה, על הנושאים שדנו בהם, על הרכבי ועדות המשנה ועבודתם, ואפילו פרוטוקולים או החלטות ותראו ישועות (ושום מידע נוסף)
כשבוחנים מיהם חברי מועצת הרבנות הראשית המכהנים מגלים שבתל אביב ובחיפה כבר שנים אין רב ראשי (ובירושלים לא יהיה בעוד מספר חודשים), החברים האחרים הנבחרים על ידי הגוף הבוחר הם אנשים ראויים אבל לכל אחד מהם יש עיסוקים חלקם רבני ערים, וחלקם נושאים בתפקידים ציבוריים אחרים כך שלא נותר להם באמת זמן להקדיש לעבודה יעילה וממשית של המועצה.
מי שיבחר לתפקיד הרב הראשי חייב שתהיה לצדו (בחמש השנים בהן יכהן כנשיא מועצת הרבנות) מועצה תוססת, נמרצת ומגוונת, מועצה שתדע לתווך לציבור הרחב את פסיקות ההלכה שלרוב אינן פופולאריות, מועצה שתשמש אוזן קשבת לציבורים שונים ולא בהכרח לשומרי מצוות מגוון זה או אחר, מועצה שתדע להתאים את עבודתה למציאות העכשווית, תפרסם מידע שוטף לציבור, תשדר את דיוני המועצה באתר הרבנות, מועצה שתסייע לעומד בראשה להרים את הרבנות.
כדי להרים את הרבנות צריך להחליט כבר היום מיהו מועמד הציונות הדתית לתפקיד הרב הראשי, ובמקביל לגבש נבחרת של רבנים חדורי מוטיבציה ורצון לתקן שיהיו חברים במועצת הרבנות הראשית, אלו בהחלט יכולים להיות גם הרבנים שרואים עצמם כרגע מועמדים לתפקיד הרב הראשי.
הכותב שימש בעבר כמנהל תחום כשרות במשרד לשירותי דת וכמנהל מחלקת יבוא הבשר ברבנות הראשית, מרצה ומעניק יעוץ משפטי וארגוני בנושא מערכת הכשרות ושירותי הדת בישראל.