אישור התקציב מאחורינו, ובחודש הקרוב נעלה את ההתיישבות הכפרית בגליל ובנגב על ראש סדר-יומנו. מידי שבוע צפויים להתקיים בכנסת לפחות 2 דיוני חקיקה שמטרתם שינוי אסטרטגי ביחסה של מדינת ישראל להתיישבות הזו, שאך לפני 30 ו 40 שנה נחשבה לגולת-הכותרת של הציונות, ובעשרות השנים האחרונות נזנחה, נחנקה, קמלה, הזדקנה והיום היא גוועת לנגד עינינו.
"אתה מכיר את המושג הרפואי "נמק"?" – שאלתי את ראש הממשלה בישיבה החגיגית בכותל, לפני כשבועיים – "באזור לב הגליל אנחנו במצב של נמק מתקדם. אנחנו מאבדים שטח בלב הגליל שפשוט ימחק, כי אנשים מזדקנים והם לא יחיו לנצח, ולזוגות צעירים, גם אם הם הכי אידאליסטים, אין שום אפשרות לבנות את ביתם במקום שהקרקע שלו כ"כ יקרה.
חמור מכך: לישובים אין דרך להגדיל את עצמם מעבר למכסת ה 400 בתי אב שנקצבה להם. אותם 400 בתי אב כבר נמצאים שם, אבל עם הזמן הם הולכים ומזדקנים, כל בית אב יהפוך בקרוב לבית-אבות, אבל משפחות חדשות צעירות לא יכולות להיכנס, כי כביכול הישוב כבר הגיע למיצוי הדמוגרפי שלו.
על כל אלה נוספו גזרות מוסדות התכנון שחוסמים את ההתפתחות הגיאוגרפית של הישוב, עם גזירת האין-פיל שלא מאפשרת התרחבות בטרם מולאו והצטופפו עד תום כל המרחבים הפנויים בתוככי הישוב פנימה, כל זאת משום ששמירה על שטחים פתוחים חשובה בעיני מוסדות התכנון יותר משמירה על ישובים משגשגים. גני ילדים נסגרים בזה אחר זה בכל רחבי ההתיישבות הכפרית בגליל, ואנחנו מאבדים את הצפון, פשוטו כמשמעו" - התרעתי.
"איך הגענו לזה?" – תהה ראש הממשלה, מזועזע. ואכן, בשאלה הזו הדעות חלוקות:
האם הנמק שמתפתח לנגד עינינו - העצומות לרווחה זה עשרות בשנים - הוא נמק שתוכנן מראש ע"י גורמים פוסט-ציוניים, שבתחפושת של חוקים ונהלים חפים-מאידיאולוגיה, כביכול, גזרו על הישובים כליה-מתמשכת, במחשבה-תחילה, במבט מתוחכם-לרעה צופה פני עתיד?
או שמי שקבעו ועיצבו לאורך השנים את המדיניות המזיקה הזו, לקו בעצמם בעיוורון, לא הבינו עד כמה הנתונים הסוציו-אקונומיים עלולים להטעות, לא חשבו ששמירת שטחים פתוחים כערך מוחלט עלולה לבוא על חשבון ערכי ההתיישבות והציונות, לא הכירו את החשיבות העצומה של מרקם-חיים קהילתי בישובים מרוחקים, ופשוט לא ראו ולא חזו את תוצאותיה האיומות של המדיניות הזו? האם מדובר בחלם? או שמא בסדום?
דבר אחד ברור: גם אם לא היו כאן שום מניע שלילי, ושום כוונה לרעה, קלות ראש כלפי הערך המוביל של הציונות: ערך ההתיישבות היהודית – ודאי היה כאן. התבוננות על אדמת ארץ ישראל כעל נדל"ן ולא כעל ארץ שחובתנו ליישב – ודאי היתה כאן. וקלות הראש הזו, הובילה אותנו אל עברי-פי-פחת, אל תהום שאנו עכשיו מידרדרים לתוכה, וחובה עלינו לעצור ולשנות כיוון.
"אספה-לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת כי-הם זקני העם ושוטריו" – מצוה הקב"ה את משה בפרשתנו, ורש"י מבהיר לנו, שמדובר כאן באקט של החלפת ההנהגה: "והזקנים הראשונים היכן היו, והלא אף במצרים היו עמהם, שנאמר "לך ואספת את זקני ישראל" – שואל רש"י, ומשיב: "אלא באש תבערה מתו, וראויים היו מסיני לכך, דכתיב "ויחזו את האלוקים, ויאכלו וישתו"" – מה היה החטא הנורא של זקני ישראל, מנהיגי העם, שבגללו הוחלפה ההנהגה? "שנהגו קלות ראש, כנושך פתו ומדבר בפני המלך" – מדייק לנו רש"י. קלות ראש! קלות ראש, למרות שאין בה גרם אחד של כוונות רעות, היא חטא חמור, כשמדובר במנהיגים. קלות ראש כלפי מעמד קדוש כמו מעמד הר סיני – היא חטא בלתי נסבל, כשמדובר במנהיגי העם שמתן תורה הוא האירוע המכונן בחייו. ולכן הנהגה שנוהגת קלות ראש שכזו, גם ללא כוונה רעה – דינה להיות מוחלפת.
ואנחנו, שהגענו היום אל ההנהגה, עלינו מוטלת החובה לנהוג בכובד-ראש, ברצינות ובאחריות, בחריצות גדולה, במסירות ובאכפתיות, כדי לתקן את הנזקים המתמשכים הללו. חובה עלינו לנהוג בחרדת-קודש כלפי ערכי היסוד של מדינתנו ושל עמנו, לשנות את נקודת המבט, להביט על הכל דרך הערכים היסודיים של הציונות, ומתוך כל לשנות גם את הכללים, בהחלטות ממשלה, וגם בחקיקה בכנסת. בחודש הקרוב נעשה זאת, בגדול, באופן אינטנסיבי, וגם בשיתוף פעולה חוצה מפלגות ומגזרים, קואליציה עם חלקים נרחבים באופוזיציה.
נסיים סו"ס את חקיקת התיקון לחוק האגודות השיתופיות, שיאפשר לישובים הכפריים להתרחב דמוגרפית תוך שמירת המרקם החברתי-קהילתי שלהם. התחלנו את חקיקת החוק החשוב הזה בכנסת הקודמת, ובשלב של פיזור הכנסת בחרתי, כיו"ר סיעה, לקדם דווקא אותו לקריאה ראשונה, כדי שנוכל עכשיו להתקדם מהמקום בו עצרנו (בשפה הפרלמנטרית זה נקרא "דין רציפות"), ולהביא את הבשורה הזו לישובים שמחכים לה כל כך.
נשלים את חקיקת החוק שמוסיף לועדות התכנון באזורי עדיפות לאומית, נציגים שטובת ההתיישבות הכפרית לנגד עיניהם: נציג ממשרד ההתיישבות שלי, ונציג ממשרד החקלאות של ידידי השר אבי דיכטר. הנוכחות של הנציגים החדשים האלה תאפשר למוסדות התכנון להתחיל לראות את צרכיה של ההתיישבות הכפרית, ולהפסיק להתייחס אליה כאל בת-חורגת ולא רצויה.
נקדם את חוק החוות, שיאפשר סו"ס לחוואים, השומרים עבורנו על מרחבי הארץ הטובה, להתגורר בתוך שטחי המרעה שלהם, ולא להיות מאוימים השכם והערב, באופן אבסורדי, ע"י נציגי המדינה ששלחה אותם לשטח, ורגע לאחר מכן מפנה להם עורף. גם בחוק הזה, כמו בכל סל-החקיקה הציוני-התיישבותי שלנו, נפעל בשילוב ידיים עם חברי כנסת מהאופוזיציה, ועם ראשי מועצות שלא הצביעו לנו, שלא שייכים ל"מגזר" שלנו, וגם חלוקים עלינו בסוגיות אחרות. כי המאבק על הגליל, על הנגב, ועל אזור קו התפר – מאחד את כולנו.
נעבוד אינטנסיבית בועדות הכנסת בחודש הקרוב, ובמקביל נעבוד גם בפורומים השונים בממשלה כדי להביא סדרת החלטות ממשלה מועילות בתחום אזורי עדיפות לאומית, מחירי קרקע והנחות בקרקע, ועוד שלל הטבות שיהפכו את הגליל לאזור שמשפחות צעירות יוכלו להתיישב בו, וגם ירצו לעשות זאת.
נביא בשורה להתיישבות, ונעשה זאת בשיתוף פעולה ובשילוב ידיים עם חלקים נרחבים בעם, כי מדובר בערכי יסוד של הציונות המשותפים לכולנו.