מנהלת חטיבת בריאות הנפש של עזר מציון, העובדת הסוציאלית מירב לוי, מספרת בראיון לערוץ 7 לאתגר המורכב של ההתמודדות האישית, המשפחתית והקהילתית עם ליקויי נפש ומחלות.
בדיון מיוחד בכנסת עלתה סוגיית הנגשת שירותי בריאות הנפש דווקא לציבור הדתי והחרדי, ועל כך היא מספרת בהתייחס לייחודיות החטיבה ב'עוזר מציון' ומדגישה את חשיבות עצם השיח על התמודדות נפש, סוגיה בה עוסקת עמותת 'עזר מציון' מזה כשלושים שנה.
הסיוע אותו נותנת העמותה מתמקד בשלושה מעגלים, הראשון שבהם הוא הסיוע למתמודדים עצמם ודאגה לזכויותיהם ולשיקומם. המעגל השני הוא המענה למשפחות שסביב המתמודד, משפחות שיחד עם המתמודד עצמו מתמודדת גם היא עם האתגר וככל שהמשפחה מגויסת יותר ומבינה את האירוע הדבר מסייע להחלמת המתמודד. המעגל השלישי הוא המעגל הקהילתי שכן גם הקהילה עדיין צריכה לעבור בירורים שיחזקו את החוסן שלה מול האתגר.
לוי מציינת כי לצד השירות שהעמותה מעניקה לכל חלק באוכלוסייה, קיימת ייחודיות מובהקת בכך שבני הציבור הדתי והחרדי חשים במסגרת העמותה תחושה של אמון בסיסי מתוך ההתאמה של השירות לערכים שלהם עמם והבנת השיח והמסגרת של חייהם שלהם כאשר הם נעזרים בשירותי העמותה.
"משפחה דתית או חרדית שמגיעה לא צריכה להסביר את הסיטואציה ואת הניואנסים השונים של המגזר. כמשפחה כזו מדברת על הסתרה מחשש לשידוכים ואנחנו מבינים את זה", אומרת לוי ומצינת את אתגר ההתמודדות עם הסטיגמה שלרוב היא שלילית, והדברים מתחילים עם הסטיגמה העצמית שיש למתמודד הנפש עם עצמו שזוכר מה הוא עצמו חשב על מתמודדי נפש בעבר, וכעת הוא חושב זאת על עצמו. הבושה העצמית מתרחבת לבושה משפחתית ולהסתרה שמקשה על ההחלמה וההתמודדות. על הקושי מתווספת המחשבה שאפשר יהיה להתמודד לבד.
"ככל שמטפלים בשלבים מוקדמים יותר ומזהים נורות אזהרה מוקדם יותר, הטיפול יכול למנוע התפרצויות ונקודות של אל-חזור", אומרת לוי הקוראת לציבור שלא להיבהל מהזיהוי המוקדם ובכך לעשות את הצעד הראשון להחלמה.
תחושה נוספת שמקשה גם היא על ההתמודדות היא תחושת האשמה של הורים שמא הם פחות טובים אם הילד מתנהג בצורה שכזו.
מול כל אלה יש להפנים את עצם יכולת הטיפול שלעיתים היא תרופתית להסדרה הורמונאלית כזו או אחרת, מה שמוביל למסקנה שאין כאן אשמה שנכון לאדם לקחת על עצמו. זאת מעבר למציאות אובייקטיבית לחוצה, כדוגמת מצב ביטחוני או אחר, שגם לו השלכות נפשיות קריטיות.
"אחד הדברים הייחודיים לנו בעזר מציון הוא ההסתכלות המערכתית, להבין שטיפול תרופתי הוא רובד אחד חשוב מאוד ואם מעמידים לידו את הטיפול המשפחתי אנחנו עולים קומה או יותר ואם מוסיפים טיפול קהילתי ושיקום אנחנו נותנים מעטפת שכוללת הרבה רבדים מתוך הבנה שמדובר בהתמודדות רב מערכתית".
ההתמודדות הקהילתית והיכולת להכיל את כל מה שקורה בקהילה הן חלק ניכר מהמרכיבים שמייצרים חוסן קהילתי, אומרת לוי ומעירה כי כך הדבר גם במבט אמוני. "אנחנו עדיין רחוקים מלהיות במקום נטול סטיגמות ונטול שיפוטיות ומקום עם מסגרות מתאימות, למרות שעשינו התקדמות משמעותית בתחום בריאות הנפש. היום ברור לנו שהמתמודדים צריכים ויכולים להיות חלק מהקהילה".
חלק מהליווי והשיקום כולל גם השתלבות בעולם התעסוקה, לעיתים כאשר המעסיק מודע לליקוי ולעיתים ללא ידע שכזה, הדברים תלויים במתמודד עצמו ורצונו.
"לחסד ולנתינה שלנו אין אח ורע, אבל יש כאן מקום להתבונן במתן העזרה כמערכת של יחסי גומלין בין האדם לסביבה שלו. האדם הוא חלק מחברה ויש היזון חוזר, ואם אתה יודע לעזור ולהיעזר, החברה חזקה", אומרת לוי ומספרת על מפגש עם זוג קשישים שאחרי שנים ארוכות בהן הסתירו את ילדם שכעת הוא מעל גיל ארבעים, כעת הם מקבלים לגיטימציה לקושי ולרגשות וייעוץ לצד מיצוי הזכויות שלהם. לשיח הזה הם מגיעים מתוך דאגה גם ליום שאחרי 120 שלהם. "אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה עבורם, אבל בואו נלמד כמה חשוב לבוא ולהיעזר".