יחסינו לאן?

 המסע שלנו הוא מסע אמוני. כמנהל ארגון רבנים לשעבר אני מגיע אליו עם המטען של בית המדרש.

כשאני ניגש לאנשים שאיני מסכים איתם ועם דרכי פעולתם אני מבקש לפני הכל את המכנה המשותף הגבוה והיחודי של עם ישראל, שהוא מורשתו.

יחסי מדינת ישראל וה תפוצות הם עניין רציני מאוד. לא רק התועלת שיש בהם למדינת ישראל נידונה כאן. הרבה מעבר לזה - שאלת הערבות ההדדית בין אחים ניצבת לפנינו.

בשבת התארחתי באחת מקהילות מנהטן שהקו הליברלי יותר דומיננטי אצלה. 

לפני בואי התקיים דיון ער ונוקב על עצם ההזמנה. יש שראו בי מייצג לפאשיזם אם לא גרוע מכך, אבל החלטתי לבוא. הם האחים שלי וזה לא נתון בספק. אני צריך להקשיב גם אם לא נוח או נעים.

נפגשתי עם המנהיגות הבכירה של יהדות ארה"ב. באתי להקשיב בלב פתוח לדעותיהם וגם לחרדות שהם מעלים. חשוב לי לשתף בכמה נקודות שעלו בשיחות. יש בהן תועלת לכולנו.

1. מצאתי אנשים שמחוברים בכל ליבם למדינת ישראל ולעולם היהודי ונאמנותם אינה מותנית. צריכים לזכור זאת היטב גם כאשר המחלוקות נוקבות מאוד. אלו מחלוקות בין אחים שיש להם אינטרס משותף- ביצורה של מדינת ישראל.

2. בכמה שיחות נחשפה תחושה שאין מי שמקשיב להם. מנהיגים בעם היהודי, שרים או חברי כנסת צריכים להכיר בכך שיש ליהדות העולם מה לומר. צריכים להקשיב בלב פתוח, גם אם בסוף לא מסכימים. יש בכך תרומה מכרעת ללכידות שאנחנו זקוקים לה.

3. לא בטוח שנשכנע בעמדות שלנו. 

יש סיבה לחלק מיהדות ארצות הברית, שהם מיעוט בתוך מדינה לא-יהודית להתנגד; דבר שקשור בשלומם וזה מחייב מאמר נפרד. אבל יש מקום לעבוד על ריפוי. על שיח משותף. מעל הכל ההבנה שאנחנו ענפים של אותו עץ ושהשורשים שלנו משותפים.

אנחנו ממשיכים במסע הזה. המורשת המשותפת מתגלה כמקור של כוח ועוצמה שמחברים באופן מהותי בין חלקיו השונים של העם שלנו. תפקידנו בין היתר להנגיש את המורשת היהודית ציונית המשותפת, לעם ישראל כולו.