בכיתה ח, כשכל החברים שלו היו שומעים את "מה שהולך", יובל אסרף היה שומע בהסעה סימפוניות של מוצרט ובטהובן.
"היו עולות לי דמעות של התרגשות", הוא נזכר בנוסטלגיה, "אבל כמובן שדאגתי להסתיר אותם מהחברים. אני חושב שהיסודות שלמדתי מהמלחינים הגדולים עזרו לי להבין טוב יותר את המוזיקה העכשווית והעשירו את היצירה שלי" אומר אסרף בן ה-23 שמוציא בימים אלו סינגל ראשון מתוך מיני אלבום חדש.
"אני מלחין כבר מגיל 12 - הייתי יושב על הקלידים וממציא מנגינות משלי. מלחין יצירות קלאסיות או מנגינות למילים קיימות. ומאז אף פעם לא הפסקתי - גם כשהתגובות מהסביבה היו פחות נעימות הנפש שלי לא הפסיקה ליצור".
"בדיוק בשבוע שעבר אמרתי לאשתי: אני לא באמת יכול לבחור שלא לעשות את זה, זה פשוט יוצא ממני. אני כל הזמן מחפש הצדקות לעיסוק הזה במוזיקה - מה מייחד אותי, מה אני מחדש, אבל כשזה פשוט נובע מבפנים בלי הפסקה - למה צריך את ההצדקה?".
יובל אסרף, או בשם הבמה שלו פשוט "יובל", מספר כי בתחילת הדרך הוא סבל הרבה מחוסר ביטחון עצמי, אבל השנה הוא קיבל את הביטחון ללכת על זה עד הסוף ממקום לא צפוי בכלל - התלמידים שלו.
"בשנה האחרונה התחלתי לעבוד כמורה בבית ספר יסודי, והתלמידים שהכירו את השירים שלי בעל פה נתנו לי ניצוץ של תקווה ושל אמונה בעצמי. המפגש הזה הביא אותי לעבודה הזאת על השיר חלומות, ובע"ה גם על האלבום".
"הסיפור של 'חלומות' התחיל בשיחה לא נעימה שהייתה לי עם מישהו קרוב", מספר אסרף על השיר, "זאת לא הייתה הפעם הראשונה ששמעתי ש'עם חלומות לא הולכים למכולת', אבל בשיחה הזאת התכנסתי בתוך עצמי, והמשכתי אותו בלב 'אבל מה איתך?' - ועל הרעיון הזה בניתי את השיר חלומות".
"לכולנו ברור שכסף זה דבר חשוב, אבל גם להקדיש זמן לדברים שנותנים לנו סיפוק זה חשוב לא פחות. את הרעיון הזה הלבשתי במנגינה קליטה וקלילה מצד אחד, אבל מצד שני עם עומק מוזיקלי ועם נימה רצינית".
"השיר יצא ביום חמישי, וביום שישי על הבוקר התלמידים התחננו שאשים להם אותו בכיתה. הייתי בהלם לראות שהם ידעו את כל המילים בעל פה - לא רק את הפזמון, אפילו את הבתים. בתור אומן, הסיפוק הכי גדול מגיע מלדעת שהצלחת לגעת במישהו, וכשאחד התלמידים אמר לי: 'הרב, אני מרגיש שהשירים שלך נכנסים לי ישר ללב' המילים האלה שהוא אמר נתנו לי המון כוח ואמונה בעצמי".