התחלה// נולד וגדל בבני ברק, "שהייתה יותר מגוונת מהעיר כיום. גבולות הגזרה בין חרדים לדתיים לאומיים היו פחות חדים. בדיעבד החיבור הזה היה לי טוב, משפחה דתית לאומית בתוך עולם חרדי. עד היום אני קצת בני־ברקי באישיות שלי".
אבא// יצחק לב ז"ל. עלה עם משפחתו מברית המועצות בשנות השלושים. "זו הייתה התקופה הכי נוראה של סטאלין והם יצאו בשם בנס גדול, אחרי שנים שסבא היה בסיביר והמשפחה כולה מסרה את הנפש על קיום תורה ומצוות. אבא זכה להילחם במלחמת השחרור ולהיות שותף בהקמת צה"ל בתחומים שונים. למדתי ממנו את המחויבות, לקיחת האחריות, עשיית כל דבר ברצינות וחשיבות ההשכלה והלימוד".
אמא// רות לב ז"ל. "הייתה מהילדים הראשונים של כפר פינס, וגם כאשר גדלנו בעיר דאגה לחבר אותנו אל האדמה. בבני עקיבא הייתה חלק משבט איתנים המיתולוגי, שהוציא כמה מגדולי המנהיגים שלנו". היא הייתה אחות שכולה. "אחיה, בנימין כפיר הי"ד, היה ממקימי רמת מגשימים ונהרג בפיגוע בשדות המושב. הקשר לדמותו ולמסירות שהוא ייצג השפיע על החינוך שלנו לא מעט. ממנה קיבלתי את החלוציות, אהבת הארץ ואהבת לימוד ההיסטוריה".
ספסל הלימודים// ביסודי למד בבית הספר מעלות ולאחר מכן בישיבה התיכונית בקרני שומרון. "התיכון חלף לידי בלי השפעה רבה, אפילו שבדיעבד אני יודע שהיו לי מחנכים מדהימים. במקביל הייתי פעיל בסניף עזרא בני ברק ובהמשך הפכתי למדריך, החיים שלי היו שם. הסניף היה הבית הראשון שלי באותם ימים".
תורת הנגב// מקרני שומרון עבר לישיבה הגבוהה הציונית אורות הנגב בנתיבות, שם למד במשך חמש שנים. "בראשות הישיבה עמד מורי ורבי הרב שמחה שטטנר. זה היה מקום מאוד קטן ומיוחד, שבנה אצלי את האישיות, את הבניין התורני ואת הקשר הראשוני לעולם החסידות. למרות שתחום החסידות בציבור שלנו היה בחיתוליו, הישיבה הייתה נחשבת לחסידית". אחרי חמש שנים הישיבה נסגרה ותלמידיה התפזרו בישיבות שונות ברחבי הארץ.
חייל דרומי// בתום הלימודים בישיבה התגייס לצה"ל בתפקיד מורה־חייל, ובמשך שנתיים לימד מקצועות חול בבית ספר של החינוך העצמאי בדימונה. "היה לי שם מפגש מרתק עם האוכלוסייה המקומית. בדומה לתקופה בישיבה בנתיבות, היה לי קשר בלתי אמצעי עם אנשי עיירות הפיתוח. מאוד נהניתי מהאווירה ומהסגנון. כאשכנזי שהגיע ממרכז הארץ נחשפתי לתרבות, לחוויות ולקשיים שעיצבו חלקים חשובים באישיותי".
המשך טבעי// תוך כדי השירות הצבאי התחתן ועבר להתגורר ברמת גן. עם סיום השירות החל ללמוד בישיבת ההסדר ברמת גן כאברך מן המניין. "הכרתי את ישיבת רמת גן הרבה שנים קודם לכן, והתחלתי להתחבר לרב יהושע שפירא ולבני החבורה. בשבילי זה היה המשך טבעי ללימודים בישיבת אורות הנגב. גרנו ברמת גן במשך 15 שנה. עד היום הקשר עם החברים בישיבה ועם תורת הישיבה הוא עמוק ומיוחד. משהו בחבורה הרמת־גנית שהקים הרב יהושע יורד ישר לנשמה, כמעט בלי אמצעים. ורואים איך הדיבור הזה, של עבודת השם בדרך חסידית, מתפשט ומתחזק כל הזמן, גם למקומות ממש לא צפויים. זה מה שהדור צריך".
מעורב// בישיבת רמת גן הקים מערך של גמ"חים שסייעו למשפחות נזקקות מהאוכלוסייה המקומית. "הייתי גבאי הצדקה של הישיבה. לאורך השנים סייענו למאות משפחות באזור בהיקפים גדולים מאוד. הגמ"ח כבר הפך לאימפריה ופעיל עד היום. כשעזבתי את האזור העברתי את השרביט הלאה".
מחפש ומוצא// אחרי שלוש שנים בתור אברך, ראה שזה כבר פחות מתאים לו. "הלכתי להיות מחנך בבית הספר 'למרחב' בפתח תקווה. אחרי שלוש שנים הבנתי שגם התחום הזה לא בשבילי והתחלתי לחפש את עצמי. מישהו הציע לי להצטרף אליו למכירה של דיסקים. קצת קודם לכן, רן שריד מהישיבה ברמת גן התחיל לעשות מכירות ספרים. כשראה שאני מוכר דיסקים, הציע לי שנהיה שותפים". כך נולדה 'דברי שיר'.
קודש בתחנה// ההתחלה, לפני כ־17 שנה, הייתה הקמת דוכנים קטנים של מכירות בירידים שונים, נדודים בין ישיבות, מדרשות ואולפנות והעמדת דוכני מכירה לתלמידים במהלך הפסקת הצהריים. "אחרי קרוב לשנה שבה הסתובבנו בכל רחבי הארץ וכבר נהיה קשה, רן הציע שניכנס לתחנה המרכזית בירושלים. הוא אמר לעצמו: במקום להגיע לכל בן ישיבה או בת אולפנה, איפה המקום שאליו כולם מגיעים? התחנה המרכזית בירושלים. הקמנו שם דוכן. מנכ"ל התחנה המרכזית היה אורי שכטר. הוא התאהב בנו מהשנייה הראשונה, אמר 'הבניין הזה - צריך שיהיה בו קודש', ונתן לנו את המקום הכי אסטרטגי. ראינו זאת כבר מהיום הראשון. כך העסק התחיל לצבור תאוצה".
מפיצים// הכניסה לתחנה המרכזית הייתה תחילתה של צמיחה הדרגתית. בהמשך נפתחה החנות בקומה השלישית, והחברה עברה להפיץ ספרים בסיטונאות, להוציא לאור ספרים בעצמה ולא רק למכור יצירות של הוצאות אחרות, הקימה אתר ופתחה חנות נוספת בירושלים. "גם היום אנחנו מפיצים ספרים של כולם, אבל רבע מהמכירות הן של ההוצאה לאור שלנו".
שוברי מחסומים// "המטרה שלנו היא להיות במה לכל מה שמעניין את הציבור הדתי־לאומי שצורך תרבות יהודית. במקביל אנחנו מגלים שגם חרדים, חילונים ובעלי תשובה לאט לאט מכירים וצורכים את הסגנון הזה של התרבות היהודית. התכנים האלה שוברים מחסומים. במקור זה היה עם הרבה יותר דיסקים שלאט לאט נעלמו מהעולם. באותם ימים הדיסקים היו 50 אחוזים ממחזור המכירות, מאז ועד היום זה ירד לחצי אחוז".
בין קודש לחול// "השאיפה היא להנגיש את עולם התרבות לעולם בתי המדרש שלנו. לסייע ולתת את הכלים למי שמסביר דברים עמוקים בצורה מובנת, כך שהמרחב התרבותי שלנו, עולם החול שלנו, יהיה קרוב לעולם הקדושה. אנשים מחפשים עומק בנרות, אבל בגלל השטחיות של השפה התקשורתית קשה להם למשל לקרוא את הרב קוק במקור. שם נכנס המקום של הספרים שלנו".
צדיקים סרוגים// במהלך השנים הוציאה החברה לאור כ־200 ספרים. הבולטים בהם: 'היי הרב' של הרב יוני לביא, '12 אתגרי האמונה במאה ה־21' של הרב חגי לונדין וסדרת 'גדולי האומה' לילדים. "זה הבייבי שלי. מטרתה לספר סיפורי צדיקים מזווית דתית־לאומית. אני משקיע בזה הרבה אנרגיה ורואה בכך מהפכה חינוכית. שמעתי פעם שיחה מאחד הרבנים שאמר שהסיבה שיש כל כך הרבה דתל"שים היא בגלל שחינכנו לערכים מופשטים ולא הצבנו דמויות לחיקוי, וזה נגע לליבי. הילדים של הדור הזה צריכים דמות להתחבר אליה. לקחנו פורמט מהעולם החרדי והתאמנו אותו למגזר. זה לא רק דמות של צדיק, אלא דמות אנושית רבת־פנים שאפשר ללמוד ממנה כמו חנן פורת, הרב צבי יהודה קוק, הרב גץ ועוד. כעת אנחנו לקראת הוצאת הכרך ה־23 בסדרה, והפעם על הרב דרוקמן. עד עכשיו הציבור הוכיח שיש לכך צמא אדיר".
הפוגה// בין לבין, במשך תקופה קצרה העביר את שרביט הניהול של 'דברי שיר' למנכ"ל שכיר והלך לבדוק תחומי תעסוקה אחרים. "הייתי מזכיר היישוב איתמר. פגשתי תפקיד מדהים ואנשים מדהימים. אחרי כמה שנים של סיבוב בחוץ, חזרתי למקום הטבעי שלי".
החצי השני// אילה, בעלת משפחתון ביתי. "נפגשנו בשידוך סטנדרטי, בלי קומבינות".
הנחת// שישה ילדים. עשהאל בן 22, נשוי לחסד ומתגורר באחת החוות שמקיפות את כוכב השחר. צבי נריה בן 20, מרים בת 18, אלידע בן 15, שמחה בת 12 ומעיין בת תשע.
אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי מתגלגל בסוף להייטק, ואני שמח מאוד שזה לא קרה".
במגרש הביתי
בוקר טוב// "סדר היום מתחיל בשש בבוקר וכולל הרבה מאוד עבודה וקצת הפסקות לנשום. לימוד תורה - בעיקר שיעורים מוקלטים של הרב גד ונקרט שאני שומע קצת בנסיעות. אני משתדל שיהיה לי מדי פעם עיסוק נוסף כלשהו, כדי לא לטבוע בעבודה. זכיתי למשל ללמוד כמה קורסים בתיאטרון, בעיקר אצל הבמאי והיוצר המדהים אופיר נהרי בתיאטרון לחישה לגברים".
פלייליסט// "מאוד מחובר לשירים של הזמר עזרא גטנו, מהדיסק היחיד שהוציא לפני הרבה מאוד שנים. ברכב שומע בעיקר פודקאסטים ושיעורים".
השבת שלי// "זמן להתפלל יותר בנחת, ללמוד תורה וחסידות, לדבר עם הילדים ולהיות עם המשפחה. בעיקר זמן לקרוא. אנחנו משפחה מובהקת של תולעי ספרים".
דמויות מופת// "פגשתי בחיים הרבה אנשים גדולים, אבל ברמה האישית – אני מסתכל על הסבים והסבתות שלי משני הצדדים, ששילבו חלוציות, מאבק על העלייה לארץ ומסירות על קיום תורה ומצוות, ומעולם לא התלוננו".
מפחיד אותי// "שיקרה משהו למשפחה שלי".
משאלה// "שנזכה להיות כמה שפחות שטחיים".
כשאהיה גדול// "מדריך טיולים בירושלים, מרצה להיסטוריה ואולי גם שחקן תיאטרון".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***