בעת כתיבת שורות אלו עדיין לא ידוע אם נבחרת ישראל בכדורגל סיימה את דרכה בחצי גמר המונדיאליטו או שמא השתחלה באופן חסר תקדים לגמר הטורניר. איך שלא יהיה, מדובר בהישג מטורף שרק מי שעבר את השיממון האינסופי שהוא נבחרת ישראל לדורותיה יכול להעריך. במובן מסוים היה עדיף אולי שלא להגיע רחוק כל כך כדי שהנחיתה חזרה לקרקע המציאות לא תהיה כואבת כל כך, אבל לך תגיד את זה לנבחרת של אופיר חיים שעושה רושם שאינה מודעת להיסטוריה ולמצופה ממנה כנבחרת ישראלית.
כצופה כדורגל ישראלי מנוסה, אני מודה שהצפייה בנבחרת הותירה אותי מבולבל מאוד.
מאיפה הבאתם אופי פתאום? איפה ספיגת גול בדקה האחרונה? איפה החולשה המפורסמת במצבים נייחים? ובכלל, מי השתיל לכם עמוד שדרה?
אז נכון, החמצתם שני פנדלים בהארכה נגד ברזיל, אבל כולנו יודעים שזה היה סתם כדי לתת הרגשה של דרמה למשחק שכבר הוכרע לטובתנו.
וישאלו השואלים, לאן נעלם כל הכישרון והאופי הזה כשמגיעים לבוגרים?
כי זאת יש להדגיש בשביל קוראינו שלא עוקבים אחרי "אחד עשר חוליגנים שרצים אחרי כדור" - מדובר בנבחרת של שחקנים עד גיל 20 (אגב, גם לקרוא מישהו שכותב על אחד עשר חוליגנים שרצים אחרי כדור זה לא להיט גדול, קושיא עליכם).
ואולי פה קבור הכלב.
הרי מדינת ישראל היא הכול מלבד מדינה שגרתית. הבעיות שלנו מוזרות, המיקום הגאוגרפי שלנו לא ברור והמרקם החברתי אצלנו מהנפיצים.
לא פלא אם כן שאנחנו גם מתנהלים בניגוד לטבע. רוצה לומר, כנראה אזרחי המדינה הישראלית מגיעים לפיק שלהם בטווח שבין 18 ל־20 שנה. משם העסק רק מידרדר.
למי שצריך ראיות נוספות נספר שגם נבחרת ישראל בכדורסל עד גיל 20 זכתה באליפות אירופה שנתיים ברצף. לא זו אף זו, אם תחשבו על זה, גם מלחמת ששת הימים, השיא שלנו כקולקטיב, התרחשה 19 שנה פונקט אחרי הקמת המדינה. משם, אפשר להסכים, העקומה בצניחה. ובכלל, הצבא הישראלי שנחשב ובצדק לאחד החזקים בעולם נשען ברובו הגדול על צעירים עד גיל 20.
עכשיו נסו לחשוב על כל אישי הציבור שאתם סולדים מהם. כמה מהם בני 20 ומטה? בדיוק, כמעט אף אחד. אז נכון, אולי זה קשור לכך שלפני גיל 20 לא ממש מספיקים לעשות פה משהו, אבל זה בדיוק שורש הבעיה. מה שאני מנסה לומר הוא שיש פה דפוס עקבי שצריך להסיק ממנו את המסקנות המתבקשות.
ובקצרה, אני מציע להוריד לאלתר את גיל הפנסיה לגיל 20.
מה שקראתם.
ידע כל אזרח במדינה שעד גיל 20 העולם פתוח בפניו לרווחה. יתכבד ויעשה הטוב בעיניו. אבל מגיל 20 שילך לעשות לביתו, כי מבחינה לאומית הוא רק נזק.
כל מדינת ישראל תהיה בהגדרה מדינת ישראל עד גיל 20.
עכשיו אתם שואלים בצדק מי ישלם על הפנסיה של רוב אזרחי המדינה, שלאור ההצעה שלי ייחשבו פנסיונרים. ובכן, שוב, אתם מוצאים עצמכם נעדרי חזון. לא פלא, הרי מזמן עברתם את גיל 20.
התשובה בגוף השאלה, רבותיי: אם ניתן את מושכות המדינה לבני ה־20 ומטה ממילא נראה עלייה מיידית בתל"ג ובדירוג האשראי.
נסו לדמיין בנוסף לנבחרת ישראל עד גיל 20, דואר ישראל עד גיל 20. כמה נמרץ הוא יהיה. כל חבילה תגיע ליעדה במהירות הבזק. דמיינו רכבת ישראל עד גיל 20, משרד הפנים עד גיל 20. כל ענף ממשלתי יקבל מתיחת פנים.
ואם אתם עדיין לא משוכנעים, נסו לדמיין את כנסת ישראל עד גיל 20. הרי מבט אחד בנבחרי הציבור שלנו ילמד אתכם שצריך לתת צ'אנס למיזם המהפכני שלי.
תראו איך הנבחרים שלנו מתקוטטים, משתוללים, מתבכיינים ומתקטננים. מנסים לשכנע אותנו שההוא התחיל, הזה קילל, ההיא המציאה. וזו הנבחרת הבוגרת שלנו, כן?
עכשיו תסתכלו שוב על החבר'ה של אופיר חיים. שיתוף פעולה, פרגון, אחדות.
זה קצת נאיבי? אולי לא תזיק לנו קצת נאיביות גם בפוליטיקה שלנו.
גם שכל ישר ורגישות יש להם. ומספיק להזכיר שאחרי המשחק נגד ברזיל התראיין מבקיע שער הניצחון, דור תורג'מן, ובצניעות אמר שהוא מקדיש את הניצחון למדינה ומקווה שהם הצליחו "לשמח אותנו טיפה" אחרי הפיגוע שגבה את חייהם של שלושה חיילים.
וזה היה מרגש כי לפחות אצלי בטוויטר היו עסוקים במוצאי שבת בעיקר בוויכוח החשוב לגבי המגפון שרוטמן זרק בצדק או שלא בצדק. כאילו זו ההתרחשות הדרמטית של סוף השבוע.
אז אולי באמת צריך להעביר את המפתחות של המדינה כולה לבני ה־20 המפתיעים האלה עם הפרופורציות שלהם, התמימות שלהם ומה הסיכוי, האופי.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***