אליעזר כהן בוצר הוא אמן דרך, כזה שחי את שהוא כותב וכותב את שהוא חי.
חוויות נדודיו בזמן ובמרחב משנות צורה והופכות לשירים, שלא פעם קוראים לו לצאת למסעות נוספים, לאחר שהם נשלמים ויוצאים תחת ידיו. אף שכתיבה, הלחנת שירים ושירת התפילה ליוו אותו מילדותו, באופן סמלי ומדויק מאוד לבוצר, הוא לא הגיע אל המוסיקה, אלא היא זו שמצאה אותו והפכה למרכז חייו בשנות השלושים שלו, לאחר למעלה מעשור של עשייה חברתית התנדבותית ענפה, בהודו ובישראל.
בוצר חי ופועל בתוך חלל פנימי המאחד בין אמונה לאמנות, בין שתיקה לצעקה, בין חיפוש לתשובה, חלל שבו היצירה היא שפת הלב בשאיפתו לתיקון עצמי.
לאקי עלי הוא כוכב מוכר ומצליח בהודו. כבן של שחקן קולנוע הודי מפורסם, הדרך להצלחה בבוליווד היתה סלולה בפניו. ואכן, מזה עשורים הוא נהנה מפופולריות עצומה כשחקן וכזמר. אולם מעבר להצלחה המסחררת ממנה הוא נהנה, לאקי הוא אחד האמנים המסקרנים ביותר בהודו, בזכות הבחירות האמנותיות האמיצות שביצע. במידה רבה, זוהי נקודת המפגש בין בוצר ללאקי, המחויבות לתת קול לאמת הפנימית העמוקה.
שיתוף הפעולה בין בוצר ללאקי הוא משמעותי במיוחד מבחינה אומנותית ואישית כאחד, ומהווה ביטוי טבעי ומתבקש לקשר הרוחני העמוק שבין בוצר ומשפחתו להודו. חיבור בין איסלאם ליהדות, בין הודו לישראל, בין מזרח למערב. חיבור בין שני בני אדם שבחרו, איש איש בדרכו, להתחבר ללב.
היצירה שלהם אינה מתקיימת במרחב הפוליטי או הדתי. בוצר ולאקי, שני כותבים המייחסים משמעות עליונה לטקסטים, בחרו ליצור יחד דווקא בחלל שנמצא מעבר למילים. ליצור מתוך שתיקה, הבנה והקשבה, ואז, מהמקום האינטימי הזה – לקיים דיאלוג.