מה אתם אומרים ומה אנו שומעים

כשהיינו זוגות צעירים, הפנו אותנו לקרוא את הספר "גברים ממאדים ונשים מנגה", של הסופר ג'ון גריי.

אחת הדוגמאות לפערים בין נשים לגברים, בספר, הוא השפה. התקשורת. מה שאת מנסה לומר זה לא מה שהוא שומע ולהיפך כמובן.

בכלל, בתקשורת בין בני אדם, זה אל"ף-בי"ת. אתה מנסה לומר דבר מה ובר שיחך שומע משהו אחר לגמרי. לעיתים, לצערנו, משיחה כזו, יכולים להיקרע קרעים, שלאחותם קשה, קשה מאד.

מה שאתה אומר, זה לא מה שאני שומע. בשבועות האחרונים היו מספר אירועים ביחס שבין הציונות הדתית לבני עדות המזרח. אני מאמין ברצון הטוב של כולם. אני מאמין בטוב שבבני אדם ובוודאי בשליחי ציבור וחכמי התורה.

אבל אני מבקש להניח פה כאב. כאב שהוא אישי וככל שאני מדבר עם חברים רבים, מסתבר שהוא כאב של ציבור לא קטן. מה אתם אומרים ומה אנו שומעים.

אבקש לדגום שלוש דוגמאות:

1. מפגש רבני ישיבת הר עציון וראשי מחאת השמאל

לפני כמה שבועות, נפגשו חכמי ישיבת הר עציון עם ראשי מחאת השמאל ברצון לקרב בין אחים. יוזמה מבורכת תמיד. קירוב לבבות. ובתוך כך נאמרו משפטים שיצאו לתקשורת (הסרטון פורסם באתרים השונים וניתן למצוא בקלות), ואני מבקש לצטט:

"תלכו לבוחרי הליכוד? מה אתם באים אלינו? תלכו לבוחרי הליכוד, תלכו לפריפריה, הם רוצים את זה".

לא הכרתי את הרב המדבר ולכן פניתי תחילה לכמה חברים בוגרי הישיבה החשובה. ללמוד ולהכיר. שמעתי על איש חינוך, תלמיד חכם ותיק, הומני וטוב לב.

בשל כך אני רוצה להאמין ולהניח שהוא לא התכוון למה שרבים מחבריי שמעו. אבל אני רוצה להניח פה מה אנו, אנשי הפריפריה, שמענו.

אנו שמענו ניכור ובידול – אנחנו והם. אנו שמענו התכבדות בקלון חברך. אנו שמענו הכללה גורפת ומעליבה. האם לכך התכוונו חכמי הישיבה? אני משוכנע שלא. חד משמעית. אבל צריך להבין מה אנו שמענו.

2. אי בחירת נציג למשרת הראשון לציון - הדיל (הלא) קדוש

לפני כשבוע נתכנסו מרנן ורבנן. זקני העדה וחכמיה. כל כינוס של חכמים הוא משמח ומרגש, ומי ייתן ונזכה לראות בכינוסם של כלל חכמי ישראל מכל העדות והמגזרים. הכינוס נועד למצוא את המועמד הטוב ביותר למשרת הרב הראשי האשכנזי מטעם הציונות הדתית.

לתהיית רבים מאיתנו, מדוע איפה יגרע חלקנו, קיבלנו את התשובה, אותה אנו מקבלים בפעם השלישית בעשרים שנה האחרונות – הדיל הקדוש. חוסר הסיכויים למנות גם וגם. אנו נחבור לש"ס, הם יתמכו בשלנו ואנו בשלהם. עד כאן – הגיוני בסך הכל. אבל נשוב למוטו של טור דעה זה. מה אנו שומעים. אנו שומעים שהציונות הדתית וויתרה על הרבנות הספרדית.

אנו שומעים שהמרחב לצמוח בו למשרות רמות, עבורנו, הספרדים ובני עדות המזרח, הוא במרחב של תנועת ש"ס. ועל זה נוסף ההתפתחות בסיפור. הוועדה בחרה חכם גדול ומצויין בתורה ובעבודת הרבנות והדיינות, הרב מאיר כהנא שליט"א.

אך דא עקא, מסתבר שמועמדתו עלולה (וכנראה יותר מכך) לבטל את הדיל הקדוש. הרב נתפס כליברל בעיני הנציגים החרדיים. ואז שמענו את נציגי החכמים ואת הנציגות הפוליטית עומדים בכל התוקף – זה המועמד ונלחם על כך. אגב, בעיניי אמירה חשובה מאד. וכאן הבן שואל, וכואב, ומבקש לומר.

אני שומע ומבין שיש קו אדום – אבל אני לא בכלל הזה. אני שומע שבעצם הרבנות האשכנזית חשובה לכם ותלחמו עליה. אבל לא הרבנות הספרדית. כן, אני בטוח שאתם לא חושבים כך. אין לי כל ספק. אבל תנסו לרגע להקשיב להטות אוזן כיצד הדברים נשמעים מפה.

3. "רק חסר לי עוד משפט במרוקאית שיגרוף לייקים"

אתמול התפרסמה ידיעה על וויכוח ברשת חברתית כלשהי בין השר, ראש המפלגה הדתית לאומית, מר בצלאל סמוטריץ', לבין עיתונאית.

תקציר העלילה:

הכתבת הכלכלית כתבה ידיעה חדשותית בתחום הכלכלי שבו נראה היה לאיזו אג'נדה פוליטית היא משתייכת. השר, העיר לה, שעליה היה לכתוב אחרת. היא תיקנה בצורה צינית. ואז השר, ואני מדגיש, שר בכיר, ראש מפלגה הגיב לה: "רק חסר לי עוד משפט במרוקאית שיגרוף לייקים".

ראשית, כאב לי ששר בישראל, בכיר, צריך היה להמשיך את ההתכתשות הזו. לטעמי, אחרי ההערה החשובה שלו, יכול היה להניח לזה ולהתקדם לעשייה הכלכלית החשובה למען מדינת ישראל כולה. אך, אני כאן מבקש להעיר שוב את תשומת הלב – מה הוא אמר ומה אנו שמענו. הוא אמר – את פופוליסטית, אם כבר, אז תיצמדי לפופוליזם שלך. ואנו שמענו לעג לעדה, לתרבות ולשפה.

אזכיר, שקרן מרציאנו, הכתבת המדוברת, התבטאה בפעם הראשונה במרוקאית, בראיון מרגש עם רנה אביטבול, מדליקת משואה ביום העצמאות תש"פ, מתנדבת בבית חולים שערי צדק.

סביב התעוזה שלה לומר משפט זה, יש סיפור שלם, של קהילה ענקית, שלא העזה, שהתביישה. מעולם לא חשבנו שמותר לנו להתבטא כך בפומבי. ואני בעיקר מתכוון בתוך הבית פנימה. כשהשר מתבטא כך, הוא לא התכוון, אבל אנו שמענו זלזול בזה. זה שוב לוחץ לנו על הנקודות הכואבות שטרם החלימו.

"חכמים, היזהרו בדבריכם"

מה שאתם אומרים – לא בהכרח מה שאנו שומעים

הכותב הוא רב אולפנת אמי"ת אוריה באר שבע