מי שעוקב אחרי המתרחש בבית הנשיא יוכל להסיק באופן כמעט ודאי שגורלה של הרפורמה המשפטית נחרץ. יותר משעוסקים הדיונים בבית הנשיא במתווה לקיום הרפורמה, הם מתקדמים בקביעת סדרי הלווייתה. זו אכן אחת מהבטחות הבחירות הגדולות של המפלגות המרכיבות את הקואליציה הנוכחית, והאכזבה לא קלה. אבל היא לא ההבטחה היחידה. האג'נדה שהציגה הממשלה כללה קידום של תחומים נוספים שחשובים מאוד למצביעי הימין, אך למרבה הצער נדמה היה השבוע שפיזור הדעת וחוסר ענייניות של חברי הקואליציה מסכלים את קידום הנושאים הללו, גם כשחרב השביתות במשק וסרבנות הטייסים אינה מונפת מעל ראשם.
חבר הכנסת משה סעדה מהליכוד פרץ אל התודעה ואל המקום המשוריין ברשימת מפלגת השלטון סביב סיפור ההתנכלות אליו במחלקה לחקירות שוטרים וראיונות עיתונאיים שהעניק עם פרישתו. הסיפור שמכר לציבור היה ברור – האיש הנכון כדי לעשות סדר במשטרה ובפרקליטות – ואכן נרשמו קונים רבים לסחורה. העובדות מספרות שלפחות שתי רשימות חיזרו אחריו לקראת הבחירות האחרונות לכנסת, והליכוד זכתה במרוץ רק לאחר שהבטיחה לו מיקום ריאלי לחלוטין.
סעדה בהחלט רתום לעניין מאז, והוא מקדם בכנסת חוקים והחלטות שעניינן ניקוי האורוות והגברת הפיקוח על גופי האכיפה. הבעיה אינה טמונה בכוונות, אלא בביצוע. הקואליציה מונה 64 אצבעות זמינות לכל הצבעה, שמתאפיינות בתמימות דעים נדירה במיוחד בנושאים הללו. ועם כל זה, הצליחו חבר הכנסת סעדה ויושב ראש ועדת חוקה שמחה רוטמן – תאומים אידאולוגיים לכאורה – לפקשש יחד הצבעה על הקמת ועדת חקירה בעניין השימוש החמור של משטרת ישראל ברוגלת פגסוס, ולדחות שוב את הצעד המתבקש.
ביום שני השבוע עלתה לדיון בוועדת חוקה הצעת יושב ראש הוועדה רוטמן להקמת ועדת חקירה ממשלתית בראשות שופט, שתחקור לעומק את הכשלים וההטעיות שהובילו למצב שבו אזרחי ישראל נעקבו שלא כחוק ופרטיותם הופרה ברגל גסה. זה צעד שהיה צריך לקרות ברגע שנחשפה הפרשה, אך לממשלה הקודמת היה דחוף יותר לנקוט צעד אחר. בתבונה פוליטית לא מבוטלת קפץ אז משרד המשפטים בראש והקים צוות משלו, כדי שיטייח את ההיקף המבהיל של התופעה והאחראים לה. בסופו של דבר, התיקים שהגיעו לבתי המשפט ונחשף בהם השימוש הנרחב ברוגלות הוציאו את האמת לאור על אפו וחמתו. כעת מבקש רוטמן להקים ועדה חיצונית למערכת עצמה, בעלת שיניים, שתגיש בסוף העבודה מסקנות אופרטיביות. במילים פשוטות יותר: תחשוף את הסיפור במלואו, ותערוף ראשים.
חבר הכנסת סעדה מסתובב עם הרעיון הזה כבר מיומו הראשון בכנסת. יש לו הצעה מפורטת שניסח, והוא ממתין בתור אצל יושב ראש הקואליציה. במשך החודשים שבהם הקואליציה מתפקדת, הוא שומע שוב ושוב שעוד לא בשלה העת, ויש צורך לבחור את המלחמות ולווסת עומסים. ההצעה שהונחה השבוע על סדר היום של הוועדה לא הייתה שלו.
גם אם נזנח את שאלת האגו בצד, ונניח שלא הוא זה ששיחק תפקיד מרכזי בפארסה, התוצאה הייתה עגומה. בתוך ועדה שמכילה רוב לקואליציה, בסוגיה שגם האופוזיציה לא בהכרח מתנגדת חריפות לבחינתה, הצליחו שני חברי הכנסת שהנושא הכי קרוב לליבם לטרפד את הקמת ועדת החקירה. סעדה התפרץ לפני ההצבעה, והתעקש על תוספת להצעה שלפיה תיבדק מעורבותו של היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט ומידת ידיעתו על המתרחש. רוטמן לא התווכח עקרונית, רק טען שסמכויות ועדת החקירה אינן מוגבלות וכוללות כל בדיקה שתידרש לפי הבנת חברי הוועדה. הסר את ההסתייגות ונצביע, ביקש מסעדה, אך סעדה מצידו התעקש שבלי דירקטיבה מפורשת הוועדה עלולה שוב לפספס את הבדיקה היסודית.
זה נגמר בטונים צורמים. רוטמן הטיח בסעדה: "הצורה שבה בחרת להתנהל מכשילה את הקמת ועדת החקירה". סעדה לא נותר חייב. הוא פנה אל יושב ראש הקואליציה אופיר כץ, זה שכבר חודשים דוחה את הבקשה שלו להקמת אותה ועדה, ודרש שיתערב לטובתו. בסופו של דבר, בהוראת כץ, חברי הקואליציה בוועדה קיבלו הוראה שלא להצביע באותו יום והדיון נדחה. רוטמן קינח בחדות כלפי סעדה: "בפרקליטות מודים לך".
אין מיותר מזה – שני חברי כנסת שנמצאים שנים לא מעטות בראש החץ של הגברת הפיקוח והביקורת על גופי האכיפה נכשלים בהעברת צעד פשוט לטובת המטרה המשותפת. בלי לקבוע בידי מי הצדק, ברור שבידי שניהם אוזלת היד.
מה לבן גביר ולצווים מנהליים?
הבטחה חשובה נוספת, יש שיאמרו חשובה אף יותר, של הממשלה הנוכחית היא השבת המשילות לנוכח הפשיעה הערבית הגואה. זו הבטחה שמתפשטת לתחומים רבים: הברחות גבול, זלזול בוטה בחוקי התנועה, פרוטקשן, בנייה בלתי חוקית, סחר בנשק ופשיעה חקלאית. הקצה החמור, שעלה בשבוע האחרון לכותרות, הוא מכת הרציחות במגזר הערבי. הטיפול ברעות החולות הללו כיכב בתשדירי הבחירות של מפלגות הימין, ובמיוחד במפלגת עוצמה יהודית. יושב ראש המפלגה, איתמר בן גביר, דרש וקיבל את המשרד לביטחון לאומי כדי לטפל בבעיה.
השבוע האחרון היה חגיגה של כלי התקשורת משמאל על דם ההרוגים הערבים. הם התקשו מאוד להסתיר את השמחה לאיד שלהם, בטרם התקררו הגופות, מכך שדווקא תחת כהונתו של בן גביר שנוא נפשם מספר הרציחות מאמיר. הלחץ הורגש היטב ותוכניות חירום נשלפו מן המגירה. ותוכניות חירום, כך ברוב המקרים, מביאות איתן רעיונות גרועים מאוד.
בתחילת השבוע דווח כי חבר הכנסת צביקה פוגל, אשר מכהן כיושב ראש הוועדה לביטחון לאומי, מתכוון להביא לוועדה חוק שיסמיך את השר לביטחון לאומי לחתום על צווי מעצר וצווי הגבלות מנהליים. כלומר, להעתיק את הרעה החולה שנקראת מעצר מנהלי, שבן גביר בפרט והימין בכלל נלחם נגדה שנים ארוכות, ממשרד הביטחון אל המשרד לביטחון לאומי. המהלך מותנע באמצעות הכנסת ולא באמצעות הצעת חוק ממשלתית, הוסבר, כדי להימנע ממכשולי היועצת המשפטית לממשלה שנוהגת להכריז על מניעה משפטית על כל צעד שנוקט השר לביטחון פנים, כולל הזמנת קובה סלק במזנון.
איזה היגיון יכול לעמוד מאחורי צעד דרקוני כזה, ועוד מצד עורך דין שייצג בעבר עשרות לקוחות שסבלו ממעצרים והגבלות שרירותיים מן הסוג הזה? בריאיון שנתן לתחנת רדיו, חבר הכנסת יצחק קרויזר מהסיעה ניסה להסביר. "מעצר מנהלי הוא אחד הכלים האגרסיביים שדרשנו כדי להילחם מלחמת חורמה בארגוני הפשיעה", אמר, "אי אפשר להמשיך לטמון את הראש בחול".
ואכן, יש צורך ביכולת טמינת ראש בחול מפותחת מאוד כדי לא להבין לאן הדברים הולכים. אם עד היום – מצב לא תקין וחמור שאנו מוחים נגדו תדיר – הסמכות להטיל צווים מנהליים מגיעה רק בעקבות המלצת השב"כ שתחומי עיסוקיו מוגבלים מאוד, הרי שלפי החוק החדש מפכ"ל המשטרה הוא זה שימליץ לשר לביטחון לאומי לחתום על צווים כאלה. אם נלמד מההיסטוריה, השר אינו אלא חותמת גומי באירועים כאלה. אין לו כלים לחקור בעצמו כל תיק והמלצה, והוא נאלץ לחתום כשהוא סומך על שיקול דעתו של המפכ"ל. אמור מעתה: משטרת פגסוס, שרמסה את פרטיות אזרחי ישראל בצורה אנטי חוקית, תוכל מרגע שיעבור החוק גם לשלול את חירותם באופן שרירותי ובלי ראיות.
קשה להאמין שאדם ממולח כבן גביר לא מבין זאת בעצמו. אפילו אם יחשוב שבכוחו למנוע מעצרי שווא ולחתום אך ורק על צווים ראויים, גם הוא מבין שאיש לא ערב לו על זהות השר הבא לביטחון לאומי. זה מעלה מחשבה מטרידה, שאולי כל המהלך הזה הונדס כדי שבג"ץ או הייעוץ המשפטי יבלמו אותו, וכך יוכל השר להצטדק לנוכח הפשיעה הגואה ולהסביר שלא ניתנו לו הכלים המתאימים. בין אם זו המטרה ובין אם לאו, חבל מאוד שתשומת הלב המרבית שנדרשת למען קידום מטרה הגדולה של השבת המשילות מתבזבזת על הצעות חוק מיותרות ומזיקות.
חברי ממשלה אוהבים תמיד לרטון על כך ששופטים את התוצאות שהביאו בשלב מוקדם מדי. אי אפשר לתקן מחדלים של שנים בכמה חודשים, הם אומרים. זו טענה שאין לחלוק עליה, כמובן. הביקורת אינה על כך שאורוות הפרקליטות ומשטרת ישראל טרם נוקו או על ארגוני הפשיעה שעוד לא פורקו. לזה יש לנו סבלנות. הביקורת היא על זמן יקר שמבוזבז לריק בשל ריבים קטנוניים ויוזמות חסרות שחר. אנחנו, הבוחרים, רוצים כבר עכשיו לראות דרך אחרת – מקצוענית, עניינית ועם עיניים על המטרה בלבד.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***