תא"ל (במיל') אריה קרן פיקד על חטיבה 500 במלחמת יום הכיפורים. במהלך המלחמה, החטיבה חוותה היתקלויות רבות והדפה ירי מאסיבי של הצבא המצרי.
בנו של אריה, סא"ל (מיל') אלון קרן, מפקד ולוחם שריון בעצמו, שירת באותו הגדוד שאביו הקים - גדוד 46 בחטיבה 401, והיום משרת במילואים כקצין הקישור בין צה"ל לצבא ארה"ב תחת אט"ל. ואם זה לא מספיק, ביתו של אריה , הגר, אף נכנסה לספר השיאים של צה"ל.
במסגרת עצרת "לאורם" שהתקיימה בשבוע שעבר (שלישי), תא"ל (מיל') קרן סיפר את סיפור המלחמה שלו לחיילי פיקוד הדרום וצעד יחד עם בנו, לציון 50 שנה למלחמה ההיא, ולזכר אותם לוחמים - חברים ומפקדים שנפלו במהלך הלחימה העיקשת.
בראיון משותף ובין דורי לערוץ 7, מתארים אריה, בנו אלון וביתו הגר, ׳החיילת היקרה בצה"ל׳, על המורשת השריון המשפחתית, ההתרגשות הרבה לאור הצעדה, המפגש הן עם החברים לנשק והן עם דור הלוחמים הנוכחי, שזוכה לאין ספור מחמאות (ובצדק) ממשפחת קרן המורחבת.
אריה פתח ותיאר את המפגש המרגש: "נפגשתי בצהריים בגבול עזה עם חיילי גדוד 46, שאותו הקמתי כגדוד סדיר. אלון הבן שלי היה מ"מ וסמ"פ באותו הגדוד. בערב השתתפנו באירוע המרכזי של פיקוד דרום, לציון 50 שנה למלחמה, שהשפיעה על עם ישראל עד היום הזה".
אריה המשיך וסיפר על התעוזה והמאמצי הלחימה המיוחדים של צה"ל: "מדינות ערב תפסו אותנו בהפתעה גמורה. אבל אם האמריקנים לדוגמא הופתעו בפרל הארבור ולקח להם חצי שנה לעבור להתקפה, פה במלחמה נוראית ועקובה מדם, תוך תשעה ימים עברו כוחותנו להקפת נגד, שנגמרה בקילומטר ה-101 מקהיר בניצחון מוחץ. האויבים שלנו מבינים היטב את המשמעות של מה שקרה. מהמקום הכי קשה שמדינת ישראל הייתה בו בתחילת הלחימה, הגענו לניצחון המזהיר הזה".
אלון סיפר לנו על קורות חייו כלוחם וקצין בחיל השריון: "הגעתי כקצין צעיר לגדוד 46, שלא ידעתי על קיומו עד לאחר השיבוץ בקורס הקצינים. כשהייתי בשיחה עם המג"ד פתאום אני רואה תמונה של אבא שלי במשרד שלו, והבנתי שאבא היה ממקימי הגדוד. עשיתי שירות מעניין בלבנון, מילואים עוד 20 שנה על טנקים ,ולאחר שגרטו את הטנקים שלנו, המג"חים, עברתי לשיבוץ מחדש במילואים ואני כבר 10 שנים מתעסק בלוגיסטיקה בין לאומית בחירום. כל עוד מעוניינים בי אני שמח לתרום את חלקי".
הבן אלון המשיך וסיפר כי: "אתמול בכנס פגשתי אנשים מאוד מעניינים. אחוות לוחמים ורעות שמאוד ריגשו אותי. פגשתי שם בחור שממש הילל את אבא שלי, וכששאלתי איך הם מכירים, הוא אמר שאח שלו נפל בקרב שאבא שלי ניהל בסואץ, והוא רואה באבא שלי גיבור ישראל ומצביא דגול. אותו בחור היה בסיירת והיה אמור לחלץ באותו קרב, וזה פשוט הירואי וכל כך יפה איך אנשים מתייחסים אחד לשני, אפילו אחרי כל כך הרבה שנים. כל הכבוד לפיקוד דרום שנתן ללוחמי העבר את הבמה הזו, להופיע בפני הלוחמים של הדור הנוכחי".
האב אריה מחמיא לבנו וטוען: "הבן שלי קיבל קצין מצטיין במילואים, הוא קצת ביישן אבל זו האמת. אתמול דיברתי עם חיילים בגדוד, והבאתי מפה כדי להראות שהחטיבה במלחמת יום כיפור עשתה 1000 ק"מ על שרשראות. בעוד אני מכניס את המפה לבגאז׳, אמרו לי שני חיילים שריגשתי אותם מאוד, והאמירה הזו הביאה לי את ההרגשה שהנוער של היום לא נופלים מהמוטיבציה שהייתה לנו אז".
הבת הגר קרן, ממדריכות השריון שהיו בצוות הצגת התכלית הצה"לי, סיפרה: "התפקיד שלי היה תותחנית צלפית, לכן גם יריתי המון פגזים, מעל 400 פגזים, כחלק מצוות הצגות התכלית של צה"ל למול צבאות זרים על מרכבה סימן 2ב׳. היום מרגש אותי לראות שיש גם שריונריות, כמובן לצד חיילות בגדודים המעורבים, במג"ב ועל הקווים בגבולות. אנחנו הדרכנו ולא נלחמנו, אבל עכשיו יש בנות שעושות את זה, וזה מרגש מאוד לראות את התעוזה שלהם, במיוחד בהיתקלות האחרונה בגבול מצרים, שלצערי נגמרה בהרוגה והרוג לכוחותנו".
נציין לסיום שהבת הגר גם מופיעה בספר השיאים של צה"ל כחיילת שעלתה הכי הרבה לצבא, והיא הוכתרה בזמן שירותה הצבאי כחיילת שירתה הכי הרבה פגזים בחיל השריון. נראה כי הכל נשאר במשפחה, בייחוד כאשר מדובר במשפחת קרן הנפלאה, שהרעות ואחוות הלוחמים הם נר לרגליהם, לצד הרצון והנכונות לתרום מעצמם ככל שניתן לאורך השנים, עד היום.