מרקסיזם מן התורה מניין?

בפרשת השבוע מופיעה מחלוקת פוליטית שיש בה מאפיינים רעיוניים שנמצאים גם בדורנו.

קורח טוען שמשה ואהרון הם מדכאים ומדירים אותו מהכהונה ואילו הוא ובני לוי - המדוכאים, ותמה מדוע שלא כולם יהיו כהנים? יש לעשות שוויון מלא!"רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה'?".

על מנת לעשות 'איחוד מאבקים', גם דתן ואבירם ואון בן פלת מצטרפים למחאה למרות שאין להם שום תועלת ברורה ממנה. וכדי לתת לטענה חשיבות קורח לא אוסף את פשוטי העם, אלא מארגן מכתב מחאה של האליטה החברתית "נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם", באמצעותם הוא מתכנן לשבות את לב ההמון.

דבר ראשון, לאחר שמשה רבינו שומע את המחלוקת הנוראית הוא שרוי בצער נורא, הוא לא אומר "וואו איזה דור גדול ונפלא, איזה נשמות גדולות". הוא רואה את הנזק הנוראי שהולך להתרחש באומה ולכן "וישמע משה ויפול על פניו" (זו גם אינה הפעם הראשונה והשנייה שיש צרות כאלו).

משה רבינו, מבין את עומק הטענה המרקסיסטית ואומר לקורח ועדתו "בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו".

חז"ל מסבירים למה הוא אמר *בוקר* ולא 'בבוקר' או 'מחר'- "אמר להם משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו. יכולים אתם להפוך בוקר לערב? שנאמר "ויהי ערב ויהי בוקר" ולאחר מכן "ויבדל אלהים בין האור ובין החושך", *בשביל תשמישו של עולם* ".

כלומר, משה מסביר למרקס, שההבדלים שה' יצר בעולם הם אינם מדכאים, אלא הם נבראו בשביל העולם ובשביל האנושות. הניסיון ליצור שוויון (כביכול) נגד הבריאה הוא כמו הניסיון לבטל את ההבדלים בין היום ללילה.

באותה תקופה היו מלקטי ניצוצות. והם אמרו למשה רבינו: קורח לא טיפש, הוא אדם גדול, הוא ראה ברוח הקודש ששמואל הנביא יוצא ממנו, וכידוע ששמואל היה שקול כמו משה ואהרון יחד, לכן הוא חולק על משה.

משה רבינו ידע את גדולתו של קורח, וידע את מה שמקלטי הניצוצות אמרו לו. אבל הוא גם ידע עוד משהו שהם לא ידעו- גם לאנשים גדולים יש יצר הרע. קורח השתמש בטענת השוויון, אבל בתוכו הוא היה אכול קנאה ורצה תפקיד בכיר כדי לשלוט בעם, אבל הפרוגרסיבים הטהרניים לא ראו זאת, הם עסקו רק בגדולתו הרוחנית של קורח ולא השכילו להבין שיש כאן טענות נגד ה' ונגד התורה והוקסמו מטענות השוויון היפות שהתלבשו על שיח המדוכאים, וכידוע, המדוכא תמיד צודק. חשוב מאוד להביט לעומק ולא להסתפק במבט שטחי של סגנון השיח.

משה רבינו היה איש של שלום, ולכן ניסה להשקיט את המחלוקת ופנה לקורח ודיבר איתו בשפה רכה. אך לאחר שהוא ראה שקורח קשה עורף, הוא פנה לבני לוי ואמר להם "יש לכם תפקיד חשוב ולמה תבקשו גם כהונה?" וגם ביקש שיקראו לדתן ואבירם כדי לפתוח בשלום לשוחח איתם, אבל הם סירבו להידברות של מתווה הכהונה.

לומדים מכאן שקודם פותחים בשלום, אבל אם לא מצליחים, נלחמים נגד הרקב באומה- אנחנו לא פציפיסטים רוחניים שאומרים שהשלום הוא הערך העליון (על אף שהוא ערך חשוב).

כדי להוכיח שמשה רבינו הוא המדכא האולטימטיבי, הם אומרים לו את הטענה ההיסטורית הקבועה: אתה רודף כח ושליטה "כי תשתרר עלינו גם השתרר". אך האמת היא שזו הייתה השלכה פסיכולוגית, כי קורח הוא זה שרדף שליטה.

הרבה פעמים יש טענות של מיעוטים שאומרים "בגלל שאתם רודפי כח, תנו לנו לשלוט" והנאיבים לא שמים לב, שהמיעוט שמציג את עצמו מדוכא- הוא זה שרוצה לשלוט.

כדי להפריך את טענות השוויון המגוכחות של קורח, משה רבינו מבקש מקורח להגיע עם 250 האנשים, לקחת מחתה עם קטורת ולהקטיר אותה בקודש הקודשים. משה רבינו, שידע את גדולתו של קורח, אך גם את הנזק הציבורי, מבקש מה' לא לקבל את הקטורת שלהם, למרות שיהיו כאלו שיגידו "אבל הוא מתכוון לשם שמיים, כדי שכולם יהיו קדושים". לא מסתכלים רק על הכוונות אלא גם על הנזק הציבורי שיוצא מהמעשים.

קורח ועדתו ניסו ליצור מצג שווא, כאילו המחלוקת האישית שלהם מייצגת את כל האומה, וכולם חולקים על ה' ועל מתווה הבריאה. לכן משה ואהרון פנו "אל אלהי הרוחות" ופירש רש"י "יודע מחשבות, אין מידתך כמידת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם, אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא" והם מוסיפים "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?" כלומר, אותם אנרכיסטים וסרבנים מייצגים את עצמם, הם לא יכולים להכתים את כולם. חז"ל ממשיכים במדרש שהקב"ה אומר: "יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא".

הרבה פעמים צריך לבדל את האנרכיסטים מהעם, כדי שלא יחטיאו את העם ולא יגרמו לו להיענש.

בסוף האדמה בלעה את קורח ועדתו, והאש שיצאה מקודש הקודשים שרפה את 250 מאנשי האליטה (לפי המדרש גם את קורח) שחלקו על משה רבינו.

למרות שבמחתות נהרגו 250 איש, ה' אומר למשה רבינו שאלעזר יקח אותם כי הם קדושים ותעשו מהם ציפוי למזבח כדי שיהיה אות לישראל לא לחלוק על הכהונה.

המאבק במי שפוגע באומה ובתורה זו מצווה, משה רבינו אינו שש עלי קרב, אבל כן מוכן להגן על העם והתורה כשיש צורך, והכלים מתקדשים.

היסטורית, גם הטענה המרקסיסטית בדבר השוויון המדומה והניסיון לשנות את חוקי הבריאה הביאו למאות מיליוני הרוגים (בעיקר על ידי מאו וסטלין).

תמיד היו ויהיו אנשים שיטשטשו הבדלים, וילכו שבי אחרי מניפולציות, ותפקידנו הוא- לדעת להבדיל בין הבוקר ללילה ולפעול לפי חוקי הבריאה והבורא וגם להגן על העם כשיש צורך.