בתקופה בה שירתתי בתחום "תודעה יהודית" ברבנות הצבאית, שירת תחת פיקודי חייל נפלא, אשר פופר שמו. הוא הגיע אלינו מחיל התותחנים ומיד כשהגיע ביקש משימות. חבריו משרתים ביחידה קרבית, והוא לא חש בנח עם המעבר ליחידה עורפית.
היתה לו תנועה מלאה חדווה, עולצת, כזו שמבקשת 'לבלוע' את האתגרים שבפניו. אף פעם לא גורר רגליים, תמיד מנתר לעבר המציאות. התחושה היתה שהוא "חי מהר יותר", שהוא במצב טורבו.
אשר היה סקרן, למד באופן עצמאי כל שנדרש למילוי תפקידו, והתמיד בהעלאת הרף לעצמו. מאחרים דרש פחות. הוא קיבל את המשימות בשמחה, וגם כשהיו עיכובים בפרסום חומרים שפיתח הוא לא התמלא בתסכול, אלא המשיך למשימה הבאה. כשנמצא לו זמן למנוחה, חיפש את החייל לו יכול היה לעזור.
אשר היה החייל שאתה רוצה בצוות שלך.
אחד הפרוייקטים שאשר קידם היה כתיבת מערכי שיעור שכללו קטעי מולטימדיה. הוא השקיע מאמצים בגיבוש המערכים ומציאת החומרים המדוייקים, והצליח לגוון ברוחב אופקים יוצא דופן. כדי לעורר התעניינות של המשתתפים הוא שזר פרטי מידע עלומים, כמו העובדה שקירקפטריק מקמיליאן, ממציא האופניים, היה נפח סקוטי שערך נסיעת מבחן בת יומיים, במסגרתה פצע בשוגג ילדה ונקנס על כך. אך חשוב, מכך, לאשר היה חשוב להנכיח את גבורת החיילים. כך, בין היתר, במערך שיעור אחד הזכיר את דימיטרי קמשילין, שזכה בצל"ש הרמטכ"ל על חלקו בקרב בנחל סלוקי במלחמת לבנון השניה, ובמערך שיעור אחר הזכיר את גדי עזרא שנפל במהלך מבצע חומת מגן והשאיר מכתב לארוסתו בו כתב שלמרות אהבתו אותה יהיה מוכן לשלם את המחיר הנדרש למען לבטחון ישראל.
אשר ציטט גם מדמויות הוד ציוניות כמו חנה סנש, אבא קובנר ודוד בן גוריון, כמו גם ממקורות פופולריים כמו מערכון לול. את המצגת בה הזכיר את ויקטור פרנקל וחיבורו "האדם מחפש משמעות" הוא חתם בשקף: "האדם מחפש שליחות". לצד מקורות אלה, הוא הנגיש גם דברי רבנים, כמו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב אריה לוין, ועוד. בין הציטוטים שהזכיר מצויים הדברים הללו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, שפורסמו בשנת 1978 במאמר הנושא את השם "הקהילה" והתפרסם בכתב העת TRADITION, וכל כך איפיינו את גישתו של אשר עצמו:
"בכל אדם יש משהו מיוחד במינו, נדיר, שאינו ידוע לאחרים. לכל יחיד יש משהו מיוחד לומר, צבע מיוחד להוסיף לקשת הצבעים... מימד חדש... אין לו תחליף. היהדות, מאז ומתמיד, ראתה את היחיד כאילו הוא עולם קטן... בשל אותה מיוחדות, מתכנסים בני האדם היחידים ביחד, משלימים אלו את אלו, ומשיגים אחדות".
באחת המצגות שאשר הכין הוא הסביר את לוח השנה העברי בכלל, ועיבור השנה בפרט. במערך שיעור זה אשר כתב:
"הזמן הוא גורם כל כך משמעותי בחיינו, שלפעמים אנחנו מרגישים משועבדים לו. האפשרות של חכמי ישראל להוסיף חודש חושפת יכולת מיוחדת – שליטה שלנו כעם על הזמן. אנו מעצבים את הזמן ונותנים לו את הערך האיכותי שלו".
המחשבות של אשר על הזמן ומשמעותו נראות היום כה סימליות.
ביום שישי האחרון נודע לי על פטירתו של הרב אשר פופר, והוא רק בן שלושים וארבע. עמדתי במטבח ועמדתי בוכה, שוטף את הכלים בדמעותי, למרות שמאז שחרורו עבר כמעט עשור. אהבתי את אשר, שנתן מעצמו כל כך הרבה לכל מי שבסביבתו, והתעקש לתרום בשירות הצבאי, ביחידות שדה ומטה, והמשיך בדרכו לעסוק בחינוך. לא יכולתי לעכל שחדוות החיים הזו הגיעה אל קיצה.
אבל, זו האמת.
אשר איננו.
זכר צדיק לברכה.
הרב ד"ר אביעד י' הולנדר הוא חבר סגל במכון מנדל למנהיגות וחבר ארגון "בית הלל"