בימים אלה מצוין מלאת 51 שנים למבצעי 'ארגז' בהם יצאה סיירת מטכ"ל לחטוף קצינים סוריים. על המבצע שהצליח בסופו של דבר מבצעית, לא הניב את התוצאה המקווה, אך אמור היה להוות אינדיקציה ברורה למלחמת יום הכיפורים המתקרבת, שוחחנו עם חוקר המורשת סא"ל במיל גדעון מיטשניק.
המבצעים התרחשו בחודש יוני 72' על ידי סיירת מטכ"ל בפיקודו של אהוד ברק, ובימים האלה שלושת הבנים למשפחת נתניהו שירתו ביחידה, מציין מיטשניק ומספר את הרקע למבצעי הארגז ששניים מהם לא צלחו עד לשלישי שהניב את התוצאה המקווה.
"החל מ-1970 נופלים מטוסים של חיל האוויר בשטח סוריה. בידי הסורים מוחזקים שני טייסים ונווט אחד. אחרי כישלון מו"מ מדיני מחליטים לצאת למבצע שבו יושגו קלפי מיקוח, קצינים סוריים בכירים. מתחילים לתכנן תוכניות מבצעיות וסיירת מטכ"ל נבחרת לבצע. בראשית יוני 72' נאסף מידע מכלל גורמי המודיעין ויוצא לדרך מבצע ארגז הראשון, שהיה ניסיון למבצע".
המבצע עצמו מתנהל כך: "הכוח מתמקם מעל נתיב סמוך לגבול ישראל לבנון שבו ידוע על פי מידע מודיעיני שאמורה לעבור שיירה של קצינים סוריים בכירים. הכוח נפרס בלילה, אבל הבוקר מגיע ולא קורה כלום והמבצע מתבטל. בליל ה-18-19 ביוני מבצע 'ארגז 2' וגם בו אהוד ברק, מפקד היחידה נמצא בשטח, בניגוד למבצע השלישי. הכוח נערך באזור נקורה. הכוחות מתמקמים בשעת לילה. למקום מגיע כוח תצפית של האו"ם מלווה בשיריונית סורית. הם מגיעים סמוך לכוח החסימה של הסיירת. מפקד הכוח הוא בנימין נתניהו. הכוח הזה לא מתגלה אבל הכוח העיקרי מזוהה על ידי רועה לבנוני. הכוח קושר אותו כדי שלא ידווח ומעבירים דיווח על האירוע והרמטכ"ל דדו חודל את המבצע".
"במבצע השלישי אהוד ברק לומד לקח וב-21 ביוני ברק מתמקם בחפ"ק כדי שאם יהיו תקלות הוא יידע מה לעשות כדי לגרום למבצע להתרחש. הכוח יוצא למארב סמוך לכפר ראמיה. יוני נתניהו מפקד על הכוח והסגן הוא עוזי דיין. מוקי בצר מפקד על כוח החסימה. הפעם מגיעה שיירת הרכבים הסוריים בזמן, הם נעים סמוך לגבול. הפעם רעה מקומי מזהה את הכוח ומעביר את המידע על כוח צבאי ישראלי לנהג לבנוני שחולף במקום. הנהג ממהר לשיירה, מדווחי לה והיא עושה פרסה כדי להימלט. לוחמי מטכ"ל פותחים במרדף. יש חילופי ירי ובהמלכם צדוק אהרון נפצע. מתוך שבעת הקצינים נלכדו חמישה ובהם סגן רמ"ח המבצעים הסורי ובכירים נוספים, שני אלופי משנה ושני אנשי חיל האוויר וכאן מתחיל הפספוס".
מטרת המבצע הייתה קלפי מיקוח לשחרור אותם אנשי צוות אוויר ישראליים אבל המו"מ עם הסורים על שחרורם לא מצליח, אבל כצפוי מתנהלת חקירה של השבויים בהובלת יחידה 154 של חיל המודיעין. אלי זיו הו החוקר שמוביל את החקירה. לטובת החקירה נשלח כאיש מקצוע רס"ן עמוס גלבוע, לימים תא"ל, ששימש אז ראש המדור הצבאי הסורי במחלקת מחקר. הוא שאמור לשאול את השאלות כשהאובייקט המרכזי הוא סגן רמ"ח המבצעים הסורי שממנו דולים מידע חשוב על תכניות התקיפה והמלחמה הסוריות.
מהחקירה מגיע גלבוע למסקנה החשובה שאם תגיע חטיבת 47 המשוריינת הסורית לרמת הגולן מדובר בסימן מעיד למלחמה. "הדיווח על כך מופץ על ידי יחידת 504. עמוס גלבוע מעדכן את אנשיו. חולפים הימים, מתקרבים לקיץ 73', יש שסבורים שצפויה מלחמה ויש שלא. ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה רס"ן עמוס גלבוע עומד לקראת קידום בדרגה ולהתמנות לתפקיד אחר. התחושה בדרום היא שהכול תרגיל ולא קורה כלום. גלבוע נקלע לישיבה אצל ראש אגף מחקר, אריה שלו, ובישיבה עולה גם הדיווח שחטיבה 47 הסורית נמצאת ברמת הגולן ויש גם אספקת לחם לחטיבה. גלבוע אומר להם 'השתגעתם. אם חטיבה 47 ברמת הגולן זה סימן למלחמה'".
האירוע הזה מתרחש אחרי גל סימנים מעידים על מתחמה מתקרבת. חגי מן, קצין המודיעין של פיקוד צפון, לא מכיר את המידע הזה. כבר מכניסתו לתפקיד בחודש אוגוסט, הוא מתריע מהיערכות סורית למלחמה, אבל לא מקשיבים לו. "באותו יום, השני באוקטובר, מתחיל ויכוח ועימות בין רמ"ח מחקר לבין עמוס גלבוע. בשלב כלשהו רמ"ח מחקר מתרגז ומנחה את עמוס גלבוע לצאת מהדיון, אבל היה צפוף ועד שהגיע לדלת חמתו של אריה שלו שככה".
"מדובר במידע שהופץ למערכת והיחיד שיודע להעיד עליו הוא גלבוע שמעיד על כך אבל מנסים לזרוק אותו כי לא מקבלים דעה אחרת", אומר מיטשניק ומציין כי באותה תקופה לא היו מחשבים שניתן לאגם דרכם את המידע המצטבר, ואחד הלקחים ממלחמת יום כיפור הוא השימוש בכלי החשוב הזה. "אף אחד ממקבלי המידע לא היה מודע לעובדה הזו. חגי מן לא מכיר את המידע. הוא הגיע לתפקיד כחודשיים לפני המלחמה. הוא לא היה בפיקוד כשהופץ המידע וקצינים שלא לא דייקו לו את המידע. הוא רואה מידעים נוספים שמטרידים אותו, אבל את האינדיקציה הזו למלחמה מתקרבת אין לו".
מסכם מיטשניק ואומר כי "אמנם מבצע 'ארגז 3' לא הצליח להביא לחילוץ השבויים מהכלא הסורי, אבל אם היו מקשיבים יותר לעמוס גלבוע אולי הדבר היה מביא לשינוי התפיסה, אבל התפיסה הייתה כל כך מקובעת ולכן לא בטוח שהיו מקשיבים". נכון להיום, מוסיף מיטשניק, "אנחנו בשנת ה-50 למלחמת יום כיפור, שנת למידת לקחים. האם היום אנחנו פתוחים יותר וקשובים יותר? אני שם על כך שלושה סימני שאלה".