התחלה// לפני 39 שנים, רביעית מתוך תשעה אחים ואחיות. "נולדתי בשושן פורים בירושלים. הדבר הראשון ששמעתי בחיי היה מגילת אסתר שאבא קרא לנו".
אלומה// שמה המלא הוא אלומה נחמה. "אני קרויה נחמה על שם סבתא של אמא שלי, שנפטרה חודש לפני שנולדתי. היא הייתה אשת חסד ופלפלית בקטע אחר. את השם אלומה הוספתי בגיל עשרים מתוך הרגשה וצורך פנימי חזק".
אבא// הרב צבי מרדכי (69), רב המושב מחולה. "לאורך השנים הקים וניהל את אולפנת צביה בעפולה, לימד במכינה ובישיבת ההסדר באזור, אבל עיקר עיסוקו הוא הרבנות של המושב. מאבא אני לומדת המון מסירות לכל דבר שהוא עושה, נאמנות ויושר פנימי למה שצריך האדם לעשות בעולמו".
אמא// ד"ר אסתר לב (65), "רופאת משפחה שמטפלת גם ברפואה משלימה. בעשור האחרון גם הצילום תופס אצלה הרבה מקום. אמא לימדה אותי מה זה לעמוד על שלי, להביע את עצמי ולהיות אדם שנושא בגאון את כל הטוב והמיוחדות שלו".
ילדות// כשהייתה בת שנה וחצי עברו הוריה למחולה. "זכיתי לילדות מושבניקית שמחה. אני זוכרת אותנו רצים בקיץ יחפים, קופצים מצל לצל בדרך לבריכה. תמיד בחוץ בדשא ועל השביל עומדים אופניים".
משפחה ברוכה// "בגלל שיש לי הרבה אחים וצפופים יחסית בגיל אז גדלנו בבית מאוד מצחיק, עם המון חיים והרבה רעש". ביסודי למדה בבית הספר הקיבוצי המשותף (שקד) בשדה אליהו. בכיתה ד' למדה בבית הספר למחוננים בכפר תבור, "אבל מהר מאוד ביקשתי לעזוב כי רציתי להיות יותר כמו כולם".
אולפנה// בכיתה ט' עברה לאולפנת כפר פינס. "היו שם מרחבים, דשא והמון כיף. ברור שגם התגעגעתי הביתה מאוד. החברות הכי טובות שלי הן משם. סוג של גן עדן. היה שם המון חופש, ובגלל שהיו כל כך הרבה בנות הרגשתי באותן שנים שאני חייבת לבנות ולפתח את האישיות ואת מי שאני".
השירות// את שנת השירות החלה בחדר מיון בבית החולים שערי צדק, "אצל ד"ר דוד אפלבאום הי"ד בשנים של פיגועים קשים. די מהר קלטתי שזה לא בשבילי ושאני לא בכיוון ועזבתי". היא שבה לביתה במושב והפכה להיות קומונרית בבני עקיבא סניף מחולה. "הכרתי כבר את האנשים ואת המערכת וככה יכולתי לקדם הרבה דברים. זו הייתה שנה יפה וטובה".
לומדת// בשנה הבאה למדה במדרשת אביב ובמכון אורה ושנה אחר כך החלה בלימודי ארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל, "תחום שקסם לי. היינו מלא אומנים שעובדים מאוד קשה ולומדים עד השעות הקטנות של הלילה. אבל עם הזמן התחלתי להתערער לגבי בחירת המקצוע ולהבין שאני לא עד הסוף במקום שלי. זה שלח אותי ללימודי ימימה".
לימוד// בשנה הראשונה באוניברסיטה החלה לראשונה בחייה ללמוד לימודי ימימה. קבוצת לימוד הוקמה לזכרה של תושבת מחולה סלעית שטרית הי"ד, שהייתה תלמידה של ימימה בעצמה ונרצחה בפיגוע. "בהתחלה הייתי צינית, אבל אמרתי לעצמי: בואי ננסה. היה לי מעניין אז נשארתי. לאט לאט הבנתי שהלימוד משנה לי משהו בחיים, משנה לי את ההתייחסות לדברים".
לימודי ימימה// לימודי חשיבה הכרתית, שנמסרו מפי ימימה אביטל ז"ל וממשיכים להימסר על ידי תלמידיה. לימוד שמאפשר היכרות מודעת עם חלקי הנפש. "פתאום הנפש שהייתי צינית כלפיה התחילה יותר לעניין, הבנתי מקומות שכואבים לי בחיים ובכלל. לעבד וללוש את הדבר הזה היה פלא בעיניי".
להיות אני// "כשאני נכנסתי לעולם של לימודי ימימה בגיל עשרים וקצת התודעה שלי לא הייתה מפותחת כל כך, אבל גדלתי עם הלימוד ואני לא מכירה משהו אחר. זאת התבוננות פנימה והעמקה. זה לא זבנג וגמרנו אלא תהליך ארוך שלא נגמר. התובנה העיקרית שעולה מהלימוד היא שלא אוכל לעולם להפוך להיות מישהי אחרת, אלא להיות יותר קרובה לעצמי".
ההחלטה// "היו לי כמה שנים של חיפוש מקצועי. עבדתי בבית ילד, ניסיתי ללמוד גרפיקה אבל משהו לא הצליח להתיישב. מצאתי את עצמי גוררת רגליים בין מוסדות לימוד אקדמיים ומרגישה שאני לא שם. לעומת זאת לימודי ימימה כן העניקו לי מנוחה בנפש. בגיל 25 החלטתי לעלות קומה ולהתחיל ללמד ימימה".
מלמדת// "לאורך השנים אספתי חומרים מרתקים של ימימה, ובאחד הימים מלכה, אמא של סלעית הי"ד, הזמינה אותי לקרוא את המחברות שנותרו מהלימוד של סלעית אצל ימימה. לקחתי את המחברות אליי ואחרי עיון בכתבים הוצאתי מהם טקסטים שלמים מדהימים של ימימה. הרגשתי שארסנל החומרים שלי רחב והגיע זמני גם ללמד וקפצתי למים. פתחתי קבוצות לימוד בירושלים וברמת גן".
כותבת// בקבוצה ברמת גן פגשה את הדסה בן ארי, שהייתה העורכת הראשית של ירחון הנשים דאז 'הלל'. "הדסה הציעה לי להיות עורכת תוכן של העיתון והלכתי על זה במשך כמה שנים יצירתיות ומרתקות".
הכנס// במשך שבע שנים הייתה אחראית על פרסום כנס בניין שלם. "במסגרת העבודה דאגתי לשלב בכנס יותר תוכן על נושא הרווקות ולקחת את הרווקות כחלק אינטגרלי מגלגל החיים". בשנים האחרונות מקדישה את זמנה ללימודי ימימה כמנחה ומלמדת של קבוצות רבות ברחבי הארץ. נוסף על כך עוסקת בעריכה ובכתיבת שיעורים וטורים לאור הלימוד.
רווקות מאוחרת// "אתגר לא צפוי, שמכה לפעמים במקומות לא צפויים. אבל אני שמחה שהרגשות שלי מדברים וחזקים למרות שלפעמים כואב להרגיש את הבדידות, הקושי והאכזבה כאשר שוב קשר לא צלח. אני מעדיפה לב פתוח ופגיע מאשר ייאוש טוטלי ולב סגור".
הכול מלמעלה// "זה קושי שהוא תעלומה גדולה מאוד בעיניי. לקח לי זמן להבין שהרווקות היא בהשגחה. כמובן שאני משתדלת ומנסה לעשות כל מה שאני יכולה כדי לשפר את איכות חיי וכדי להגיע נכון יותר לקשר ולזוגיות טובה, אבל יחד עם זאת אני מבינה שהרווקות היא מלמעלה".
ספר 1// את ספרה הראשון 'במלוא הדופק – רישומים של רווקות מאוחרת', בהוצאת ידיעות ספרים, הוציאה לפני שש שנים. "כתבתי על המקום בנפש שמרגיש שהוא לא מצליח והוא לבד ושונה מכולם, והמון אנשים הביעו הזדהות עם הכתוב, גם לא רווקים. אני מדברת על הרווקות בהמון כנות כי אני רואה כמה זה משמעותי ועוזר לאחרים".
ספר 2// בימים אלו יצא לאור ספרה השני 'עד שליבך יתנגן' בהוצאת ידיעות ספרים. הספר כולל 110 פרקים המקיפים את יסודות לימוד ימימה בצורה רחבה ומעניק כלים בסיסיים המסייעים בשלל אתגרי החיים ונוגעים לשורשי הנפש, כמו אהבה, פרידות, בדידות, קבלה עצמית, תפילה ועוד.
אוצרות// "הספר הזה הוא פרויקט חיי. הפרקים בספר נכתבו לאורך 19 שנים ויש בהם ציטוטים מקוריים של ימימה אביטל יחד עם הסברים והרחבות שלי. יש בי משיכה למילים של ימימה ואני מוצאת בהן אוצרות. הספר הזה פשוט היה צריך לצאת ואני מאמינה שהוא יכול להביא אור וטוב להמון אנשים".
מים רבים// "יש בספר פרק יפהפה שתמיד כשאני קוראת אותו אני פורצת בבכי. תוך כדי הכתיבה פתאום נפל לי האסימון שהרווקות היא קצת כמו הפסוק 'הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה". המים מקיפים מכל מקום, ואני הולכת בתוך המים ולא בדיוק יודעת את הדרך. זו הבנה שהתעלומה הזאת של הרווקות, של מה, לאן ומתי - היא לא בידיים שלי וזו בדיוק קריעת ים סוף בעיניי. זה פרק שנוגע בנימי הנפש שלי".
אם זה לא היה המסלול// "הייתי חוזרת לשדות האומנות, בעיקר ציור בצבעי שמן, דיו או מים".
במגרשהביתי:
הבוקר שלי// "אני מתעוררת מוקדם בבוקר אבל לוקח לי זמן להתחיל את היום. נוסעת ללמד מחוץ לבית או שמתחילה לכתוב במחשב". סדר היום משתנה לפי השיעורים שמלמדת באותו יום.
פלייליסט// הגבעטרון, נשמה קרליבך, שלמה ארצי וניגונים ישנים.
השבת שלי// "עדיין לומדת לעשות איתה שלום. מאפשרת מנוחה והתחדשות אבל גם מציפה את כל מה שחסר".
דמות מופת// הרבי מלובביץ' זצ"ל. "בתשובות הכי פשוטות שלו מצאתי הנהגות חיים חכמות וישרות".
מפחיד אותי// "בדידות, לא מתרגלים לזה. ותאונות דרכים".
משאלה// "שכולנו נלמד להקשיב זה לזה לפחות עד סוף המשפט. ובאופן כללי שהרוחות יתמתנו ויירגעו מעט".
כשאהיה גדולה// "אשמח להקדיש הרבה זמן לבית שאקים בעזרת ה', ולהוציא לאור ספר שירה".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***