אשר יגורתי בא לי, קוראים נכבדים. הזמן לא האט את מרוצתו ואף טעות לא נמצאה ברישומי משרד הפנים. השבוע אהיה בן ארבעים. כן, בהחלט. גם אני הופתעתי.
ארבעים. איזה מספר יאווראדי. אם הייתי עם ישראל כבר הייתי מסיים סבב במדבר.
ולמרות שהייתה לי שנה שלמה להתכונן לחילוף הקידומת, אני עדיין מוצא את עצמי לא מאמין שזה אני שבן ארבעים. חייבת להיות כאן טעות.
אני זוכר שאבא שלי חגג יום הולדת ארבעים. הו, כמה זקן הוא היה נראה לנו אז. עשינו לו מסיבת הפתעה עם כל החברים, וכדי שהוא לא יהיה בבית בזמן ההתארגנות אמא שלי שלחה אותו לעזור לדוד דוד להעלות דוד לגג. שזה משפט שרק מלהגיד אותו בא לך למות, אז המלאכה עצמה קל וחומר. והייתם חושבים שאישה שמכינה מסיבת הפתעה לבעלה תארגן לו הסחת דעת קצת יותר נעימה, כמו קנייה קטנה בסופר או הזמנה לקפה עם חבר, אבל לא. הזוגיות של ההורים שלי פועלת בדרכים נסתרות ואמא שלי החליטה שאם אבא שלי יכול להגיע למסיבת ההפתעה שלו מותש ומזיע, אז למה לא.
אני סוטה מהנושא.
בכל מקרה אבא שלי שהיה בן ארבעים, תרח במושגינו דאז, אכן הופתע. אנחנו קצת חששנו שההפתעה תזיק לו רפואית, סוף סוף הוא כבר היה בן ארבעים, אבל הוא קיבל את זה יפה. אנחנו הילדים הכנו לו אלבום מלא בתמונות וחרוזים המסכמים את פועלו כי כאמור, מבחינתנו החלק המעניין של חייו כבר היה מאחוריו.
ועכשיו תסתכלו עליי. צחוק הגורל, מחזה שטן. אני הוא זה שבן ארבעים.
גיל ארבעים מעמת אותך מול עצמך באופן אכזרי ביותר. לא סתם יש משבר על שמו. הרי אף אחד לא מדבר על משבר גיל עשר או תשעים. עם הקצוות אנחנו יכולים לחיות, אבל האמצע הזה. מה עושים איתו למען השם.
ובכן, מתחילים להשלים עם כל מיני דברים.
להיות בן ארבעים זה להשלים עם העובדה שככל הנראה, ואני אומר את זה בזהירות, ככל הנראה אני כבר לא אהיה רופא. כל הסימנים מראים שגם הייטקיסט כבר לא על הפרק. מעט משפת הפסקל שלמדתי ב-98' כנראה לא הופך אותי לאטרקטיבי ביותר מבין המועמדים לאינטל.
אני כנראה קומיקאי. זו אינה אפיזודה חולפת, זה מי שאני.
אני זוכר בתחילת הדרך, דוד דוד, ההוא מהדוד, אמר לי שאני חייב לנצל היטב את 15 דקות התהילה. נו, 15 הדקות הללו התארכו להן ל-11 שנים. אומנם לא של תהילה בהכרח, אבל עבודה רציפה בהחלט.
אז אפשר להפסיק לחשוב על מעבר בדלתות שכבר מזמן נסגרו ולהשלים עם זו שנכנסתי בה. מדובר בדימוי.
להיות בן ארבעים זה להבין שאפשר להפסיק לנסות להסתיר את העובדה שאתה מפריד בין דפי העיתון בעזרת ליקוק האצבע כמו סבתך ז"ל. זה לא יזעזע אף אחד.
להיות בן ארבעים זה להשלים עם זה שאפשר כבר לעשות הוראת קבע לארנונה. אני יכול להפסיק להיות מופתע בכל פעם שמובא לידיעתי שברשותי נכס שצריך לשלם עליו. אני בעלבת. ואם יש בעיה בקולטים של הדוד, אף אחד לא ידאג לסדר את זה בשבילי. זה עליי (מכשיר הדוד תופס נפח מפתיע בטור הזה, אני מודע לכך). אגב, באופן מפתיע גיל ארבעים עדיין לא אומר שאני צריך לשלם את חשבון הטלפון הסלולרי שלי. לאבא הרי יש תוכנית משפחתית טובה, ואם יש משהו שלמדנו מהסרט 'הסנדק' זה שאף פעם לא הולכים נגד המשפחה (ושמאוד קשה לנקות ראש של סוס).
להיות בן ארבעים זה להשלים עם העובדה שרק מי שבדיוק בגיל שלך זוכר את להקת 'פורטרט' על שני שיריה.
להיות בן ארבעים זה להשלים עם העובדה שאני (ואשתי) כבר לא זוג צעיר. לפני כמה חודשים הופעתי בערב לזוגות צעירים ביישוב בשומרון. הכניסה הייתה מגיל 18 עד ארבעים. שמעו, זו חתיכת כאפה להופיע בערב שלא היית רשאי להיכנס אליו כקהל. אני לא זוג צעיר? אני??? הרי הרגע התחתנתי!
תשאלו, אם הרגע התחתנתי מאיפה הגיעו ארבעה ילדים? אני שואל את אותה השאלה בדיוק. הרי מבט חטוף על האבהות שלי מוכיח שמטען השנים לא הותיר את רישומו ואני חסר מושג כעת כפי שהייתי חסר מושג אז. רק השיער הלבין.
להיות בן ארבעים זה להתחיל לחשוב על התזונה שלי. כמה אפשר לחיות על פחיות קולה ושקיות תפוצ'יפס? בינתיים התשובה היא ארבעים, אבל לא לעולם סוג-של-חוסן. שימו לב שאמרתי שצריך להתחיל לחשוב על התזונה. לחשוב. לעשות משהו בקשר לזה זה כבר עניין אחר לגמרי, ומן הראוי לשמור משהו לגיל 50.
להיות בן ארבעים זה להשלים עם העובדה שאף שינוי קולוסאלי לא יקרה בן לילה. החסרונות המייסרים שלך לא הולכים לשום מקום, אבל גם החוזקות הבודדות אינן שיחוק רגעי אלא משהו שאפשר כנראה לבנות עליו. זה גם בדיוק הזמן שבו אפשר לשים לב שבלי לשים לב, דברים בכל זאת זזים. אומנם בתנודות מיקרוסקופיות, אבל מבט מקרוב מלמד שאכן יש תנועה. הזמן עושה את שלו.
להיות בן ארבעים זה להשלים עם זה שלא הכול יצא בדיוק כפי שתכננתי, אבל זה לא תמיד רע. בכלל, ממתי אני כזה מתכנן דגול? ואיזו יומרה זו בכלל לחשוב שאנחנו מחליטים משהו.
ואם להיות לגמרי כן, להיות בן ארבעים זה להבין שלעשות מגיל ארבעים משבר זה לוקסוס. איזו זכות זו להתלונן על זוטות. כמה זה לא מובן מאליו. נכון יותר יהיה פשוט לומר תודה, לברך על מה שיש ורק להתפלל חזק שימשיך ככה.
תגידו אמן.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***