ההתחייבות הנפיצה נכתבה ונחתמה על דפי ההסכמים הקואליציוניים, על אף שמהרגע הראשון היה די ברור שכדי ליישם אותה יהיה צורך בשילוב של אומץ ציבורי בלתי מצוי ותבונה פוליטית נדירה.
אבל במפלגת הציונות הדתית הצביעו על סוגיה שאי אפשר להפריז בערכה בנוגע לעתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הדרישה לתקן את חוק השבות ולבטל את סעיף הנכד, שנתניהו התחייב לה בהסכמים הקואליציוניים, היא קרש הצלה שבו תוכל להיאחז מדינת היהודים שהולכת וטובעת ברבבות כל אזרחיה המציפים אותה בשנים האחרונות.
אבל, כדרכה של פוליטיקה, התחייבויות לחוד ומימוש לחוד. המאבק להעברתה של הרפורמה המשפטית ממלא את מכסת החומרים הנפיצים שממשלת ישראל מרשה לעצמה לעסוק בהם, וכך נדחקה ההתחייבות החשובה לא פחות של ביטול סעיף הנכד לימים שקטים יותר. שר הקליטה אופיר סופר, איש מפלגת הציונות הדתית, ביטא את פני הדברים מבחינתו בריאיון שהעניק לעיתון 'בשבע' לפני כמה שבועות, וביקש בעיקר סבלנות.
"את התיקונים בסעיף הנכד צריך לעשות בצורה נכונה", אמר למראיין אסף משניות. "אם למדנו משהו מהחודשים הראשונים זה שצריך לנהל שינויים דרמטיים כאלה בצורה מחושבת ומתוך הבנה שאנחנו באים לקדם את המדיניות שלנו, ולא לשכוח שאנחנו הממשלה של כל מדינת ישראל. יש פה גם עניין של היחס עם יהדות התפוצות. זאת סוגיה רגישה שצריך לטפל בה בעדינות", אמר סופר.
כשנשאל מה לגבי ההתחייבות שניתנה בהסכמים הקואליציוניים, שאותה יש לממש למען ציבור הבוחרים, השיב: "נכון. אבל יש סדר עדיפויות ממשלתי, והרפורמה המשפטית הייתה בראש סדר העדיפויות לאורך הכנס הראשון. הסעיף יתוקן, אבל איך בדיוק זה יקרה - פה מגיע החלק של הדיונים בכנסת ועם גורמי המקצוע. נצרך למצוא את האיזון הנכון בסוגיה הזאת, ונפעל לזה. המשמעות היא שדברים לא יקרו מחר בבוקר אלא בתהליך ארוך ומחושב".
בעוד נבחרי הציבור עדיין מחפשים את הכפפות הנכונות כדי לאחוז בתפוח האדמה הלוהט שנקרא סעיף הנכד, מתברר שחלקים רחבים בציבור הישראלי דווקא רוצים לנגוס כבר בתפוח האדמה הזה, אפילו בלי מלח. סקר שביצע מכון גיאוקרטוגרפיה בראשות פרופ' אבי דגני ומפורסם כאן לראשונה מעלה נתונים מפתיעים באשר לעמדת הרוב הישראלי בנוגע לחוק השבות ובכלל לבעיית הרוב היהודי במדינת ישראל. הסקר נערך באינטרנט בקרב מדגם מייצג של 500 גברים ונשים מהאוכלוסייה היהודית בגיל 18 ומעלה.
על פי הסקר, שנערך בשביל ארגון 'חותם', רוב ברור של כ־60 אחוזים מכלל האוכלוסייה הביעו את תמיכתם בתיקון חוק השבות כך שלא יאפשר למי שאינם יהודים לעלות לישראל ולקבל אזרחות. גם בהתפלגות על פי הגדרה דתית מתברר כי העמדה התומכת בתיקון חוק השבות, קרי - ביטול סעיף הנכד, זוכה לאחוזים יפים לא רק בקרב שומרי מצוות: 64 אחוזים מקרב המסורתיים ו־43 אחוז מקרב החילונים היו רוצים חוק שבות מתוקן שלא יאפשר התאזרחות גויים בישראל.
הסקר בודק גם את עמדות הישראלים לגבי ההרחבה בחוק השבות המאפשרת גם לקרוביהם הגויים של יהודים להתאזרח בישראל. 42 אחוזים אינם תומכים בהרחבה הזאת. גם כאן, אי־התמיכה בהרחבת חוק השבות עולה ככל שהזהות הדתית חזקה יותר.
לבסוף בודק הסקר את התחושות הציבוריות בנוגע לבעיה הדמוגרפית של הרוב היהודי במדינה. 63 אחוזים הודו כי הם מודאגים מהירידה באחוז היהודים בישראל בעקבות עלייתם של זכאי חוק השבות שאינם יהודים. 62 אחוזים הסכימו שקיימת סכנה לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית בהגירה המונית של אותם זכאי חוק השבות.
הסבא בקבר, הנכדים הגויים עולים
"הנתונים מצביעים על רוב מוחלט, כ־60 אחוזים מהמשיבים, שמבינים שיש צורך בטיפול שורש בהגירה ההמונית", אומר עמיטל בראלי, מנכ"ל ארגון חותם. "אחוזים גבוהים מודאגים מהירידה ברוב היהודי וסבורים שיש פה סכנה קיומית. כלומר, אם המהלך של תיקון חוק השבות יתבצע – צריך לדעת שיש לו תמיכה רחבה בציבור, וזה לפני שאנשים צללו אל הסוגיה והבינו את מלוא הנתונים והמשמעויות. אחרי מהלך הסברתי רחב, אין לי ספק שאחוזי התמיכה יעלו עוד יותר".
ב'חותם' אכן עוסקים בתקופה האחרונה בהכנת חומרי הסברה בסוגיה שהיא קריטית בעיניהם, ובראלי משתף בחלק מהנתונים וההשלכות. ראשית, הנתונים הרשמיים מצביעים על ירידה מתמדת ברוב היהודי במדינת ישראל. על פי נתוני הלמ"ס, לעומת שנת 1952, שבה האוכלוסייה היהודית בישראל עמדה על 89 אחוזים מתושבי המדינה, הרי שכיום (נתוני 2022) נשחק הנתון הזה ואחוז היהודים באוכלוסייה עומד על 73.6. השחיקה נגרמת גם מגידול באוכלוסייה הערבית, אבל הגירת לא יהודים לישראל היא גורם נוסף לה, וגם בו מסתמנת מגמה ברורה. משנת 2016 ועד שנת 2022 זינק מספר העולים הלא יהודים לישראל מ־385,200 לכמעט חצי מיליון (!), ובמספרים מוחלטים: 498,000 לא יהודים שהיגרו לישראל.
הפרצה בחוק שאפשרה את פתיחת הסכר ללא־יהודים להיכנס בשערי ישראל נחקקה בשנת 1970. עד אז היה חוק השבות, כפי שנחקק בראשית שנותיה של המדינה, כלי חוקי שמאפשר לכל יהודי החפץ בכך לעלות לישראל ולהשתקע בה כאזרח. החוק היה ביטוי להיותה של מדינת ישראל מדינתו של הלאום היהודי. אולם בשנת 1970 תוקן החוק והוכנס בו סעיף הנכד, שקבע כי גם נכדו של יהודי רשאי לעלות לישראל וליהנות מההטבות המובטחות בה. הסיבה לתיקון הייתה איחוד משפחות: יהודים ממדינות ברית המועצות שביקשו לעלות לישראל חששו ממגבלת החוק שתשאיר את בני משפחתם מאחור. כדי לעודד יהודים אלו לעלות תוקן סעיף הנכד.
אולם מתקני החוק לא חזו את הפרצה הרחבה שהחלה לכרסם בדמוגרפיה היהודית. מאחר שהחוק מתיר כניסת ילדים ונכדים לא יהודים לישראל, זרם המהגרים הללו הלך וגבר עם השנים. למרבה האבסורד, זרם קרובי המשפחה הגויים הלך וגבר בחסות חוק השבות גם אם הסבא היהודי כבר לא היה כלל בין החיים או לא עלה לישראל ולצאצאיו לא הייתה שום זיקה לאומית או דתית לישראל. עם השנים, ולאחר העליות הגדולות שרוקנו את ברית המועצות מרוב יהודיה, גילו הנתונים מגמה ברורה: פחות ופחות יהודים יורדים מהמטוס בנתב"ג, ואת מקומם ממלאים יותר ויותר צאצאים גויים. אם בשנות התשעים 93 אחוזים מעולי מדינות ברית המועצות היו יהודים, הרי שבשנת 2020 שיעור היהודים מקרב העולים ממדינות אלו עמד על פחות משליש (28.3 אחוזים). הנתונים הפכו דרמטיים יותר על רקע המלחמה באוקראינה: בשנת 2022 היגרו לישראל בחסות חוק השבות כ־40 אלף זרים שנמלטו מהמלחמה באוקראינה. במבט צופה פני עתיד, מציינים ב'חותם', האומדנים מדברים על כעשרה מיליון זכאי חוק השבות ברחבי העולם (במדינות ברית המועצות לשעבר ובארצות הברית). סעיף הנכד יאפשר לכל המיליונים הללו להציף את ישראל ולבטל את זהותה היהודית.
"צוחק כל הדרך אל הקלפי"
אבל לא רק פגיעה ברוב היהודי יש כאן, אלא תוצאה טבעית של פגיעה בזהות היהודית ובצביון היהודי של המדינה. הרבבות שמציפים את רחובותיה של ישראל מגיעים כאמור ללא זיקה יהודית מינימלית, ועל פי מחקרים חברתיים אף ההפך מכך: השיח האנטישמי והאנטי־דתי ברשתות החברתיות בקרב קבוצות עולים אלו הוא מהחריפים שניתן לקרוא. מדובר בקהילות ענק שנוצרות מתחת לרדאר, מנוכרות להוויה הישראלית ואינן מנסות כלל להשתלב בה.
נזק חמור נוסף קיים בהיבט הכלכלי: רבים מהמהגרים הללו מגיעים לישראל כדי לקבל את ההטבות הכלכליות השמורות למי שעולה מכוח חוק השבות. מדובר בשורה של הטבות שערכן הכספי רב: סל קליטה בשווי עשרות אלפי שקלים, הטבות רפואיות, סיוע בשכר דירה, ולא פחות חשוב מכל אלה - קבלת דרכון ישראלי, שנחשב יקר ערך במושגים בין־לאומיים. "הם עובדים בשיטת הדלת המסתובבת", אומר בראלי, "פשוט עושים עלינו סיבוב. ניקח את העלייה מאוקראינה בשנה שעברה. 40 אחוזים מהעולים עזבו את ישראל בתוך זמן קצר. כלומר, הם באו לכאן, גרפו לכיסם את סל הקליטה ואת שאר ההטבות הכספיות, קיבלו מיד דרכון ישראלי ואז פרחו להם לארצות אחרות. הם אפילו לא מגיעים לכאן כדי להישאר, ואנחנו בטיפשות מזרימים להם כספים בחסות חוק השבות. אגב, אחוז העוזבים הגבוה מלמד גם על הכלל, מה רמת השייכות והקשר של המהגרים האלה לישראל ולעם היהודי".
את הקרדיט לחלוקת הדרכונים הסיטונאית יש לתת לבעל האינטרס הגדול ביותר בהימשכות המצב הקיים, יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. הזרים שמגיעים לישראל ממלאים את כיסיו במנדטים, ואך טבעי מבחינתו היה המהלך שהעביר בקדנציה שלו לחלק להם ללא תנאי את הממתק היקר שנקרא דרכון ישראלי.
אבל הבעיות לא נגמרות בכסף. ריבוי הזרים בישראל יוצר תופעה חסרת תקדים של התבוללות במדינת ישראל פנימה. אם עד היום המושג התבוללות היה תוצאה טבעית של גלות, הרי שכעת מאות אלפי הגויים בישראל מביאים את ההתבוללות אל סף המקלט שנחשב בטוח. הפתרון המוצע מעת לעת לבעיית ההתבוללות הוא גיורים המוניים. בראלי טוען שגם גיורים אלו, שתוקפם ההלכתי שנוי במחלוקת עזה, לא יהיו פתרון מספק. "מספר העולים הלא יהודים שהגיעו לישראל ב־2022 בלבד עולה על מספר הגיורים שנעשו בישראל ב־25 השנים האחרונות. זה קצב ששום גיור לא יוכל לתת לו פתרון. גם בתי דין מקלים יותר מצליחים להגיע להיקף של כמה מאות גיורים בשנה בלבד".
אז אילו פתרונות כן ניתן לקדם? ביטול סעיף הנכד, כאמור, לא יהיה מהלך קצר מועד. אבל, אומרים ב'חותם', ישנם פתרונות פשוטים ומעשיים יותר שיוכלו להקטין את זרם המהגרים הזרים. "את סעיף הנכד יהיה קשה לבטל כרגע, אבל אפשר רק לתקן אותו קלות: לקבוע שניתן לעלות רק אם גם הסב היהודי מצטרף לעלייה, או שהוא כבר חי בישראל. זו הרי הייתה מטרת החוק המקורית, איחוד משפחות. התנאי הזה בחוק יוציא מחלותו רבים שכלל אינם בקשר עם הסב היהודי, שלרוב כבר אינו בין החיים".
שנית, מציע בראלי, חלוקת ההטבות לעולים תינתן רק לאחר תקופה ממושכת של מגורים בישראל, שתוכיח את כוונת ההשתקעות ואת הזיקה של העולה למדינה, כפי שמקובל גם במדינות אחרות בעולם. גם דרכונים יוענקו רק לאחר תקופת השתקעות שתוכיח את רצינותו של העולה. "ברור שאם נעלה את הרף לקבלת הזכויות וההטבות, שזו אחת המטרות של המהגר, זה יגרום לו לחשוב פעמיים ולבחור לעבור למדינה אחרת. מי שיהודי באמת, יסכים לבלוע את התנאים כי הוא באמת קשור לפה".
"כל עוד הממשלה לא תשנה את כללי המשחק – היא מבצעת דה־פקטו את מדיניות ההגירה של ליברמן", מתריע בראלי, "והוא צוחק כל הדרך אל הקלפי. לא צריך לעשות מהלכים גרנדיוזיים, אפשר להתחיל בצעדים פשוטים שימנעו הרבה מהגרים שכאלה. אנחנו, בכל אופן, יוצאים במהלך של הסברה רחבה שייתן לממשלה גב ציבורי לביצוע התיקונים הנדרשים".
לתגובות: [email protected]
***