בחודשים שקדמו למחלתו של הרבי מלובביץ' זצ"ל הוא היה עסוק בסידור לשכתו. יום יום הוא היה מוציא משם חבילות של חומרים - ספרים, ניירת, מכתבים, ועוד מכל הבא ליד. כל מה שהצטבר בחדר הקטן והצנוע ברחוב איסטרן פארקוויי שבניו יורק במהלך 50 שנות עבודה אינטנסיבית נוקה במהלך כמה חודשים. חשוב לציין כי באותה תקופה היה החדר הקטן הזה ביתו הפרטי של הרבי. אחרי פטירת רעייתו הרבנית הוא עבר להתגורר במשרדו, בו עסק בתורה, בו כתב תשובות ובו גם נח - עד כמה שהרשה לעצמו.
באותו בוקר של יום שני כ"ז באדר ראשון תשנ"ב, כאשר נסע הרבי לציון חותנו, היה חדרו נקי לחלוטין. רק מסמכים מעטים נשארו שם. הם הושארו בכוונה תחילה. כאשר הרבי שב בערב מהציון היה זה כבר באמצעות אמבולנס, ובשנתיים וחצי הקרובות הפך החדר לבית רפואה קטן. אחרי הסתלקותו, בג' בתמוז תשנ"ד, נפתחו המגירות ואוצר של חידושי תורה שכתב הרבי לעצמו בשנים שטרם עלותו על כס נשיאות חב"ד נחשף לציבור. האוצר הזה קיבל את השם "הרשימות".
מרתק לקרוא ברשימות את הרעיונות שהטרידו את מוחו של מי שהיה אז חתן הרבי, העילוי המסתתר. כך למשל הרשימה הבאה, אשר מפרשת בדרך הדרוש את המשנה הראשונה של פרקי אבות, ועליה התאריך שב"ת – כלומר שנת תש"ב, יכולה בקלות להתפרש כמניפסט לבעיות השעה של דור השוקולד האמריקני, שאותו פגש הרבי עם בואו לארצות הברית מאירופה הבוערת.
עולם רב־ממדי
הם (אנשי כנסת הגדולה) אמרו שלושה דברים: א) הוו מתונים בדין. ב) והעמידו תלמידים הרבה. ג) ועשו סייג לתורה. כאן מבטאים אנשי כנסת הגדולה, משקמי העם, מקימי בית המקדש השני, מנהיגי שיבת ציון, את תמצית מפעלם: פיענוח הדור החדש, שארית הפליטה של העם השב לארצו עם תום שבעים שנות גלות.
ההבדל המשמעותי ביותר בין העולם הישן שחרב עם הבית הראשון לדור העולים לארץ ישראל הוא בחד־משמעיוּת. העולם הישן היה חד־משמעי, שחור ולבן. היו בו נביאי אלוקים, אנשים שעמדו ברומו של עולם והנחילו לנו את כתבי הקודש. והיו בו נביאי בעל, עובדי עבודה זרה, מגלי עריות ושופכי דמים. הם חיו בעולם הישן אלו לצד אלו. גדולי עולם לצד רשעים שאין להם חלק לעולם הבא. לא היה כל קושי להבחין ביניהם.
אך העולם החדש הוא צבעוני ורב־ממדי. החטא שבעטיו חרב הבית השני הוא שנאת חינם. שונא חינם לא נראה כמו שופך דמים. הוא אדם מן היישוב, אולי גם איש של צורה. יש בו מן הטוב ומן הרע. אין עוד נביאים, האורים ותומים שוב אינם בבית המקדש, אך גם העבודה הזרה פסה מן הארץ. אין "טובים" ו"רעים" – כמעט בכולם יש מן הטוב ומן ההפך.
ניתן לכנות דור זה בשם "דור הערבוביה". הכול מעורב ובלול, טוב עם רע, אור עם חושך.
ומכאן שלושת המסרים:
הוו מתונים בדין – אל לנו לשפוט לפי מראה העיניים. יש לנהוג במתינות! אם תביט היטב, ייתכן ותגלה דברים טובים שלא שמת לב אליהם; אולי תגלה סכנות שלא ראית. אל תמהר לחרוץ דין.
והעמידו תלמידים הרבה – אם בדורות עברו יכולנו להסתפק באחד מעיר ושניים ממשפחה, אנשי איכות ורוח שיכלו להגיע גם לדרגת הנבואה, הרי שכעת השתנו העיתים. בדור הערבוביה יש להשקיע בכמות. אולי נביאים לא יגדלו כאן, אך תלמידים רבים המכילים טוב יגדלו ויגדלו.
ועשו סייג לתורה – בעבר הגבולות היו ברורים, הטוב היה מוחלט והרע היה מרתיע. בדור החדש יש להציב מקדמי בטיחות וגבולות כפולים ומכופלים, שהרי כיום לכל רע יש גם צדדים טובים. חשוב להבהיר שלא לכל דבר ניתן להתקרב ולא הכול ניתן לעשות. גם דברים שנראים כלפי חוץ בלתי מזיקים יכולים להכיל אלמנטים מסוכנים. ולכן – עשו סייג.
לכל יהודי מגיעה הזדמנות
אי אפשר שלא לחשוב על האקטואליות של הדברים, שאותם כותב מי שההשגחה הועידה להיות תל תלפיות בדור שאחרי החורבן הנורא באירופה. הדור הקודם, הקדושים והטהורים שמסרו את נפשם על קדושת השם, אינם עוד. גם אלו שנלחמו בריש גלי נגד היהדות כלו ואינם. נותרו רק שברים מפוזרים ברחבי העולם.
המשותף לכל שארית הפליטה הוא מידת הערבוביה. אין עוד ואף לא נראה שיהיו גדולי עולם בדרגות רוחניות נעלות כל כך כפי שהיו לפני המלחמה. אך מצד שני, גם כופרים בעיקר לא קיימים.
שלוש הוראות יש בידינו. ראשית, הוו מתונים בדין – סוד דורנו הוא סוד המתינות והבנת המורכבות שבכל בעיה. אין מקום ליציאה בחרב וחנית כבדורות קודמים מול תופעות באות והולכות. יש לעיין בבעיה, ושוב לעיין ואז למצוא את צדדיה המוארים מול הצדדים המוצלים.
שנית, העמידו תלמידים הרבה – לכל יהודי מגיעה הזדמנות. אם בעבר לא כל נער למד תורה, היום אנו חייבים להנחיל את התורה לכל ילד! נכון, אולי לא יקומו גאוני עולם, אך הכמות היא העיקר.
ולבסוף, עשו סייג לתורה – כמה יש להיזהר, כמה יש להזהיר, כמה יש לפעול, כמה יש לקרב, כמה יש לעשות סייג לתורה.
הכותב הוא משלוחי חב"ד בעיר חולון
***