הפיגוע המזעזע בעלי מציף את השאלות הקשות להן אנו נדרשים מאז הקמת הממשלה.
אני מקבל בימים האחרונים לא מעט פניות מאזרחים כאובים, שכל מה שהם מבקשים הוא ביטחון אישי; לשוב הביתה בשלום בסוף יום עבודה. "הבטחתם", הם אומרים, "תקיימו!".
השאלות האלו מטרידות את מנוחתי והתסכול שאני חש עצום.
אבל דמיינו לעצמכם ראש מחלקה בבית חולים שמקרי מוות רבים מתרחשים בה. והוא נדרש לתת דין וחשבון, והוא יודע עד כמה הוא מסור וכמה פעמים התריע על אזלת היד של הנהלת בית החולים שלא טיפלה כראוי בזיהומים החודרים אל בית החולים.
"שנתיים אני זועק על בעיות התברואה הקשות ברחבי בית החולים, שמזהמות את המחלקות בחיידקים, אך דבר לא נעשה לשינוי המצב". זה מסכם את תחושתי. אנחנו זועקים לשינוי המצב אבל בינתים אנחנו לא מצליחים להזיז את המערכת לדרך הנכונה.
אנחנו לא מרפים את ידינו, ולו לרגע, מניסיונותינו לשנות את המצב המורכב בו נמצאת מדינת ישראל. אינני חושב שיש שר אחד בממשלה שחושב שהמצב הנוכחי יוכל להמשיך, אבל צריכים להבין את המערכת בכללותה.
התביעה לתיקון מערכת המשפט, איננה רק מטעמים של צדק, אלא גם של שמירת חיי אדם - ביטחון אזרחי ישראל, והרתעת אויבנו.
המצב הזה שגורם לשים כבלים על ידיהם של לוחמי צה"ל או לשיפוט תמוה של מחבלים, כמו המקרה המחריד האחרון שבו מחבלים משוחררים, אותם רוצחים ארורים שוחררו אחר חודשים ספורים לאחר שנשפטו על ייצור מטעני חבלה! הינו מצב מטריד ביותר.
אי אפשר לתאר את הרשלנות המשפטית הזו שהביאה לתוצאה המרה בפיגוע הנורא בעלי.
מערכת המשפט נוגעת לחיינו ממש. יש סיבה שאנחנו נלחמים עליה ושמים אותה בראש המטרות שלנו. אתה יכול להיות ראש מחלקה נהדר, אבל אם מחלקת התברואה לא עושה דבר כדי לעצור את חדירת החיידקים, אתה לא יכול לעשות שום קסם שישנה את המצב.
בסופו של יום, כמפלגה אנחנו פועלים להקלת תהליך קבלת נשק לחיילים משוחררים, יחד עם חיזוק המשטרה, והקמת המשמר הלאומי. זו פעולה חשובה מאוד, אבל בלי תיקון מערכת המשפט גם זה לא יספיק.
אנחנו במסע ארוך ומתיש לתיקון וחיזוק מדינת ישראל. אסור לנו להיחלש ולמוטט את התמיכה בממשלה.
האופציה השנייה תהיה אסון למדינת ישראל.
בעזרת השם, אני משוכנע שבסופו של המסע תצא מדינת ישראל, ועם ישראל כולו, חזקים יותר.